יהודים נוטים להאמין בהיגיון ובטוב שבאדם. וגם אם ההיסטוריה מוכיחה שיש להיזהר, הם נוטים להשליך את יהבם על ניסיונות נוספים. ולהלן, מקרים מהמציאות שאנו חיים אותה.
נתחיל בפרידמן האמריקני, יהודי שכיהן כשגריר ארה"ב בישראל. אוהב ישראל גם בפועל. במאמר- ובספר- שפרסם, הוא מעלה הצעה חדשה לשלווה ולשלום בארץ ישראל. יהודה ושומרון יסופחו למדינת ישראל. והערבים יזכו לאזרחות ישראלית- שעיקרה תושבות – ויהיו חלק ממדינת ישראל. הם יהיו כפופים לשלטון של ממשל ערבי, שיהיה תחת ממשלת ישראל. ורק הזכות לבחור ולהיבחר תימנע מהם.
תמים? בהחלט. הרי הם נלחמים בכך היום. מה היה חסר להם בעזה שבעטיו פתחו במלחמת פתע? מה היה חסר להם כשההזויים אצלנו חתמו על הסכמי אוסלו? אבל, הבה נניח שהם יסכימו ונתעלם מהניסיון המר עם הערבים לאורך השנים, כשבולט זה עם עראפאת ואנשיו. כמה זמן יעבור עד שהעולם – והשמאל בישראל- יגעש על חוסר הדמוקרטיה בישראל? מתי תגיע העתירה הראשונה לבית המשפט העליון , שפסק דינו ברור לכל מי שיש תאי שכל בקדקודו? ובוודאי ללמודי ניסיון. זה נשמע יפה, אבל זה חסר סיכוי.
ועוד נקודה מהותית. ארץ ישראל היא ארצנו, של העם היהודי. מי ששכח קיבל תזכורת בפרשת בראשית השבוע. למרבית הכאב אנו, בעלי הבית, סוחרים בה ללא סמכות. ועל אף העונשים שאנו סופגים, ממשיכים במצעד האיוולת הנוראי הזה, תוך תשלום מחירים כבדים.
איכשהו, כל פעם שאנו חולמים חלומות שווא, כעם ומדינה- במחיר כבד- ליצור אפשרות לחיים זה בצד זה, קם מישהו, עם כוונות טובות, וזורק לחלל איזושהי הצעה בלתי אפשרית, שכל מרכיביה נועדו להיכשל מראש.
עוד דוגמה טרייה.
"ראש יהודי", גוף של קודש , ללא כוונות נסתרות, זכה בבג"צ , שהורה לאפשר תפילה יהודית, בעיר העברית הראשונה, ביום הכיפורים, בגן ציבורי. וזאת כנהוג ביהדות. עם מחיצות והפרדה בין גברים לנשים. וכל החפץ יכול להשתתף. ניצחון מפתיע של השכל הישר. פסק דין סביר. כלומר, עילת הסבירות במלוא תפארתה...
אבל התמימים מ"ראש יהודי" החליטו ל... סגת. אחרי הזכייה שבו למתווה של תפילה באולם סגור ולא בפרהסיה התל אביבית. לא לפני שהמפסידים בבית המשפט, איימו להפריע לתפילה. במקום להעמיד את המפגינים אל מול המשטרה, ונגד רוב הציבור, ולפעול כפי שהציבור גם רוצה, אנשי "הראש היהודי" הסתפקו בניצחון המשפטי, ואת המציאות עצמה לא שינו. מה שהפך לניצחון המעשי של המפסידים. הם השיגו את שלהם, למרות שאפילו בית המשפט לא תמך בהם. מקרה מובהק של ניצחון המאיימים. עוד פרוטקשן הבז לחוק.
הלוואי ואתבדה, אבל אני חושש שבשנה הבאה יפסוק בית המשפט שאין טעם בדיון נוסף, אם העותרים בלאו הכי אינם רוצים לקיים את התפילה בפומבי. וכמובן שיש לצפות לאלימות גבוהה יותר של המתנגדים, כפי שאיימו השנה.
ואחרון, הדיונים – נכון יותר, המסרים- שישראל מעבירה ומקבלת מהחיזבאללה. הרי הממשלה עצמה הבהירה שמדובר בכנופיית טרור ורצח נגד אזרחים שלווים. עם אלו מדברים דרך כוונת הרובה. משא ומתן יש לנהל רק נגד ה"לא מדינה" הקרויה לבנון. זו שמצפה שישראל תוציא עבורה את הערמונים מן האש. בדם ישראלי, כמובן. השיח צריך להיות עם לבנון, או למול מוסדות בין לאומיים.
ובינתיים, לטובת אזרחי ישראל המותקפים, יש לרוקן את האזור שיוגדר, מבני אדם חיים. זה גם יהווה תמריץ למדינות העולם, ולגופים בין לאומיים, לבנות מציאות של שקט בדרומה של לבנון. ועל פי הנוהג, מדינה אלימה "תורמת " אדמה ופיצויים כתשלום על האלימות והפרת הסכמים שלה.