מיד אחרי טבח שמחת תורה הסכימו כולם, שאחד הגורמים המרכזיים לטבח הוא חוסר האחדות שביננו. אין פוליטיקאי שלא הכה על חטא בנושא הזה. אין שר שלא הכביר מילים על חשיבות האחדות והלכידות.
שנה בדיוק לקח לשכוח הכל? לשכוח את האחדות ואת הערבות ההדדית? לשכוח שאי אפשר לנצח לבד? לשכוח שאי אפשר לדרוס חצי מהעם?
אינני יודע אם יואב גלנט הוא שר ביטחון טוב או לא. אני שומע ביקורות נוקבות עליו מאנשים רציניים מאוד, אני שומע עליו גם שבחים. זה בכלל לא חשוב.
מה שחשוב זה שחצי מהעם שלנו מרגיש שהוא מייצג את הערכים שלהם. אפשר לאהוב את זה ואפשר להתעצבן מזה, אבל חצי מהעם שלנו מרגיש אחרי הפיטורים של גלנט, שמי שמחליט מה יהיה כאן אלו החרדים שמכריחים את ראש הממשלה לפטר את שר הביטחון (כך טוענים פרשנים בכירים, וגם אם זה לא נכון, זה מה שאנשים מרגישים), אותם החרדים שמכריחים את הממשלה להעביר חוק מעונות אבסורדי שנותן כסף לאלו שמביטים על האלונקה מבחוץ, במקום לאלו שמתחת לאלונקה.
חצי מהעם מרגיש שמי שמוביל את המדינה הם החרדים והקיצונים הדתיים. הם טועים, אבל זה לא חשוב. מה שחשוב הוא שאי אפשר לנצח לבד. אי אפשר לירוק לחצי מהעם בפרצוף.
אחרי כל כך הרבה הישגים בשנה האחרונה, למה לבעוט בדלי? אויבינו מסתכלים עלינו באושר מזוקק. הם יודעים שכשאנחנו מאוחדים אין להם סיכוי. עכשיו, בתוך החושך הגדול שבו הם היו שרויים עד היום, אנחנו נתנו להם תקוה מחודשת. בכיר החמאס סאמי אבו זהרי כבר פירסם הודעה מאושרת - "גלנט הלך וחמאס נשארה". וזה עוד לפני התמונות מאיילון.
אנחנו באמצע מלחמה. היא תהיה ארוכה. לא ננצח אותה לבד.