10 תובנות ממסע קמפוסים וקהילות בארה"ב ובעולם:
1. היהודים מתקרבים לישראל. יהודי התפוצות, לאחר שנים של התרחקות איטית ועקבית, הרגישו טראומה גדולה ב7.10 ומיד נרתמו לסייע לישראל בכל דרך. זוהי התפתחות טובה ברמה היסטורית ויוצרת עבורנו הזדמנות אדירה לעידן חדש ומבורך.
2. יהודים רבים שכלל לא עסקו בישראל פתאום נרתמו לכך בכל מאודם.
3. יהודים ליברליים רבים חשים "בגידה" מתוך המחנה שלהם: בעוד היהודים התייצבו לצד המאבקים הליברלים המרכזיים (זכויות שחורים, להט"בים ועוד), קבוצות אלו התייצבו באופן מוחלט לצד הפלסטינים.
4. העימות הישראלי-פלסטיני הוכנס לתבנית השמאל הפרוגרסיבי "מדכא-מדוכא" oppressor- oppressed, כאשר ישראל "המדכאת" והפלסטינים "המדוכא". מרגע זה, אויבי ישראל קיבלו בעצם אור ירוק לכל מעשיהם הברבריים. תפיסה זו הרחיקה יהודים ליברליים שפונים חזרה אלינו.
5. היהודים מאד רוצים לסייע לנו, אך נעדרי כלים לכך. הם מבקשים כתובת ממשלתית לקבל מידע מעודכן ורלבנטי בתחום הסברה, אבל אין כזה. יש כאן בזבוז משאב. צריך לתקן.
6. הסטודנטים הצעירים חוטפים חזק מאד בקמפוסים ורבים מהם תארו לי שהם איבדו ממש חברים שהפנו להם עורף.
7. קראתי לפילנתרופים היהודים למקד את תרומותיהם בשנים הקרובות דווקא לקהילה היהודית ולישראל, על חשבון דברים אחרים כמו מוזיאונים וכו. כי זו תקופה ש"כל ישראל ערבים זה לזה" ואנחנו צריכים לדאוג למשפחה שלנו תחילה. המסר התקבל בחום.
8. כשישראל חזקה - הם חזקים. כשישראל חלשה - זה מחליש אותם.
9. יש הזדמנות לעלייה ענקית לישראל.
10. בסוף כל מפגש ביקשתי מהיהודים: תגיעו לבקר בארץ כמה שיותר ואל תשתקו כאשר תוקפים אותנו.
יהודי העולם רוצים להתקרב אלינו, לסייע לנו ולהיות בשותפות מחודשת איתנו, וזו הזדמנות היסטורית אדירה שאסור להחמיצה.