באולפן ערוץ 7 מתארח מיכאל קבסה, ראש מועצת חצור הגלילית, לשיחה על תוצאות הלחימה עד כה בדרום לבנון, ובראשית הדברים הוא מספר על ההתרשמות מביקור שקיימו ראשי הישובים בקילומטרים סמוכי הגדר בדרום לבנון.
"ראינו מקום הרוס וחרב, תשתיות מרוסקות להרבה מאוד שנים. צה"ל עושה שם עבודה יפה מאוד. נדהמנו מהיקפי התחמושת שנחשפו שם. אנחנו צריכים להחזיק את הרצועה הזו שאיימה עלינו וירתה עלינו במשך הרבה שנים. צריך להחזיק את הרצועה הזו כאזור מפורז. אנחנו בכיוון הנכון, אבל יחד עם זאת אין הכרעה", אומר קבסה.
לדבריו על ישראל להפסיק לשחק עם זרועות התמנון, כהגדרתו, "וללכת לראש שלו". קבסה מבהיר כי לנוכח ההשקעה המשמעותית של ישראל במלחמה תוך תשלום מחיר דמים כבד, אין מקום להותיר לדורות הבאים מציאות מסוכנת ולגלות שבעוד כמה עשרות שנים נכדיו יתעוררו למציאות של השבעה באוקטובר בגבול הצפון. "אני לא רוצה שהנכדים שלי יחוו את מה שאנחנו חווינו. בואו נסיים את זה".
על משמעות ה"בואו נסיים את זה", הוא אומר: "להכריע את האיראנים. אנחנו דורשים הכרעה וזה שטראמפ נכנס עכשיו זו הזדמנות אדירה".
בעיניו העובדה שטראמפ עבר שלושה ניסיונות התנקשות איראניים על אדמת ארצות הברית מהווה עילה לריסוק האיראנים, להטלתך סנקציות ולסגירת החשבון האמריקאי עם טהרן. "כל עוד השלטון האיראני הקיצוני יהיה בגישה הזו במזרח התיכון לא נקבל את השקט שאנחנו כל כך זקוקים לו".
להבנתו והערכתו אם נטפל בראשו של התמנון, כלומר באיראן, הרי שזרועותיו המקבלות ממנו מימון רב, כלומר חמאס, חיזבאללה וארגונים נוספים, יגוועו מאליהן.
אל מול הקריאה לפירוז שטחי דרום לבנון, אומר קבסה, עולות שמועות על אפשרויות חלופיות בדמות הסדרה כזו או אחרת, הצבת כוח רב לאומי כלשהו וכיוצא באלה. לתפיסתו השטח צריך להיות מוחזק אך ורק בידי צה"ל. "אי אפשר לסמוך על זרים, בוודאי לא על הצרפתים וליגיון הזרים שלהם. למדנו שאי אפשר שחיילי צבאות זרים יעשו עבורנו את העבודה. אנחנו צריכים לסמוך על עצמנו".
מנגד, הוא מזכיר, כניסה של צה"ל לשליטה בדרום לבנון תיחשב להפרת ההסכמות הבינלאומיות. "נצטרך לקבל מספיק ערבויות בינלאומיות. הדרישה שלנו היא להרחיק את חיזבאללה אל מעבר לליטאני ורצועת ביטחון מפורזת. זה נראה לי הסדר ראוי שיביא מזור לאזור".
בביקורו בדרום לבנון פגש קבסה את הלוחמים, וכמי שבעצמו לחם בשבעה באוקטובר, הוא מתאר את תחושת ההתרגשות לנוכח הנחישות והמוטיבציה של הלוחמים. "אני מצדיע להם. הייתי חלק מהם עד לפני כמה חודשים. מעורר השראה לראות אותם ואנחנו מחזקים את ידיהם, ועם זאת אנחנו מזהים את השחיקה ושמעים על יחידות שלא מגיעים במאה אחוזים וגם לא שבעים או שמונים אחוז. זו המלחמה שהיא כנראה הארוכה ביותר שהייתה לנו והצבא לא נערך לכך. בסופו של דבר 300-400 אלף חיילים מתוך אוכלוסיה של עשרה מיליון לא יכולים לשאת על כתפיהם נטל שכזה. אנחנו חייבים להתחיל לאוורר אותם בכוח אדם נוסף שמגיע למשל מאוגדת דוד שמחזירה לוחמי מילואים בני 40 ו-50 שהשתחררו ויכולים לתרום את שלהם. אנחנו מקווים שהאוכלוסייה החרדית תעשה את שלה, ומקווים שנוכל לפתוח שירות לאומי גם לאוכלוסיית המיעוטים, מה שירווח עבור אחרים".
בהתייחס לתושבי חצור הגלילית שחיים תחת אווירת מלחמה גם אם אינם מפונים בעצמם, מספר קבסה: "האווירה מאוד מתוחה. זה אזור מלחמה לא מפונה וזו אחת הטרגדיות של צפת, חצור, ראש פינה וקצרין שנמצאות במעגל השני. כל הפוקוס הממשלתי הוא על מרחקים 0 עד 9 ומבחינת המדינה אנחנו לא מוכרים. יש לנו ילדים שמופגזים חודשים וישנים בממ"דים, נמצאים בחרדות. אנחנו מדברים עם הורים, אני כבר חצי פסיכולוג".
"אחרי חודשים פתחנו בימים האחרונים את מערכת החינוך. חצי מהתושבים אומרים למה פתחת עכשיו וחי אחר אומר למה פתחת. זה מצב מאוד מורכב עם מתח גדול באוויר וציפייה שהעסק הזה יסתיים", אומר קבסה ומביע תקווה להכרה ממשלתית בישובי הטווח המרוחק יותר. "יש לי 300 חולים סיעודיים אבל לא סופרים אותנו. אנחנו שקופים. אמרתי להם שיפנו את החולים הסיעודיים שנמצאים ללא עורף משפחתי וללא מיגון. מה אני אומר להם? שיהיו חזקים? יש לנו שלושים שניות להגיע למיגון כשחצי מחצור לו מוגנת. זה חוסר אונים גדול מאוד בחצור".
לזאת מוסיף קבסה ומספר כי קיימת הבנה באוצר למציאות המורכבת בישובים המרוחקים יתר מ-9 ק"מ, ועם זאת מקבלי ההחלטות עדיין לא שם, כלשונו. "ביום שאחרי המלחמה נהיה חייבים להשתקם, להתמגן ולהתחזק וגם להתאושש. יש תכניות עצומות שצריכות להתבצע".
באשר ליום שאחרי סבור קבסה כי כמו בקורונה, אז היה קשה לראות את האירוע מסתיים וזה קרה, כך גם במלחמה שגם אם תתמשך לאורך תקופה ארוכה, קיצה יגיע. ללא האמונה והתקווה האופטימית לא היינו כאן, הוא אומר. "אנחנו עם שיודע לצמוח מאסונות כמו שקמנו מעפר השואה. נדע לצמוח ולהצמיח".