פרופ' הרב יצחק כהן
פרופ' הרב יצחק כהןצילום: ערוץ 7

אברהם, אבי המונותאיזם, אבי האומה הישראלית, ואביהם של עוד כמה אומות הטוענות לכתר, ממשיך בפרשתנו לעמוד בנסיונות.

הללו מנוססים אותו מעלה מעלה, ומטביעים בבניו ובבנותיו את היכולת והמסוגלות לעמוד בנסיונות דומים. הנסיונות לא באו ללמד את הקב"ה עד כמה אברהם נאמן לו. את זאת, יש להניח, הקב"ה יודע בעצמו.

הם באו ללמד את אברהם עד כמה רחוק יכול ילוד אישה ויציר חומר להגיע במסעו להכרת אלוקיו. עד כמה יכול הוא לצאת מעצמו, לוותר על קנייניו, ואפילו על נפש ילדו, לטובת רעיונות הגדולים ממנו. זו משימת חיים. יש שמצליחים בה בקלות יותר, ואנו פוגשים אותם היום בהמוניהם בשדה הקרב למשל, והם מושא הערכתנו והערצתנו. ויש הנדרשים עבורה למאמץ יום יומי. גם שרה שותפה בניסיונות אלו, ודרכי הנהגתה משפיעים לדורות, כדלקמן.

הפסוק הפותח את פרשתנו אומר: ''וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו'' (יח - ב)

רש"י מפרש: "אחד בא לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות... ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט".

מקשים המפרשים: א. אם אין מלאך עושה שתי שליחויות, מדוע איפוא לא נשלח מלאך מיוחד כדי להציל את לוט? ב. מדוע המלאכים כולם הגיעו לאברהם למרות שלאחד היתה משימה רק בסדום? ג. לא מקובל שאנשים מגיעים למארח והשאלה הראשונה שהם שואלים אותו היא איה אשתו? ד. מה בדיוק המשמעות של תשובת אברהם 'הנה באוהל' האם המלאכים לא ידעו זאת?

כאן מתחדדת הלכה עמוקה. לוט ניצל בזכותו של דוד המלך, שעתיד היה לצאת מלוט. דוד המלך בא מרות, בת שבט מואב, בנו של לוט. דוד המלך היה מותר לבוא בקהל, על אף מוצאו המואבי, רק לאור ההלכה שהתחדשה: ''לא יבוא עמוני ומואבי – עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית''. חכמים מפרשים טעמה של הלכה זו, כך: ''לא יבוא עמוני ומואבי... על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים'' – ואין דבר זה שייך בנקבות, שכן ''דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אישה לקדם''. כלומר האשה צנועה, ''כל כבודה בת מלך פנימה''. ממילא היא אינה צריכה לקדם פני אנשים זרים בלחם ובמים ולכן לא נענשה על כך שלא קידמה את העם בלחם ומים (יבמות ע''ו).

בשמים תובעים הלכה בהתאם לפסק בית דין של מטה. בשעה ששאלו המלאכים את אברהם: ''איה שרה אשתך'' והוא השיב להם: ''הנה באהל'' – ''צנועה היא'' (פס' ט' רש''י) – אזי התחדשה ההלכה, ש''אין דרכה של אשה לקדם''. ממילא אז התחדשה ההלכה של ''מואבי ולא מואבית''.

לפיכך, בשעה שנשלחו המלאכים, עדיין אי אפשר היה לשלוח מלאך מיוחד להציל את לוט, כיון שעדיין לא היה ברור אם ראוי להצילו אם לאו, הואיל וזכותו של דוד עדיין לא היתה בטוחה כל עוד לא נתבררה ההלכה, אם יהא כשר לבוא בקהל. רק כאשר השיב אברהם: ''הנה באוהל'' ונתבררה ההלכה, ''עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית'', נתברר גם כי צריך להציל את לוט בזכותו של דוד. רק אז נמסרה למלאך השליחות להציל את לוט (בשם החידושי הרי''מ ז''ל).

הדבר גם מסביר מדוע המלאכים כולם הגיעו לאברהם למרות שלאחד היתה משימה רק בסדום. הדבר גם מסביר את עצם השאלה המוזרה של "איה שרה אשתך": המלאכים רצו לדעת, מדוע שרה לא מקדמת את פנינו בלחם ובמים. האם זה לא מעיד על אכזריות? השיב להם אברהם 'הנה באוהל'. דרכם של נשים לעשות את החסד באוהל. מכך הסיקו המלאכים להלכה והצילו את לוט. זו הסיבה, שבגמרא במסכת יבמות, מיד לאחר התירוץ "אין דרכה של אישה לקדם", באה מימרא מוזרה ולא קשורה לכאורה: "במערבא אמרי הנה שרה באוהל". לאור דברינו מובן הקשר בין 'הנה שרה באוהל' ל'אין דרכה של אישה לקדם'.

אנקדוטה מעניינת: כל פסוקי מגילת רות מתחילים באות ו'. למעט שמונה פסוקים. אם ניקח את כל שמונת האותיות הראשונות של פסוקים אלו יתקבל: "ישעי באהל". דוד המלך נושע בזכות אותה הלכה שחידש אברהם, בזכות אותה קביעה ששרה באהל ולא מצופה ממנה לקדם את אנשי הקרב.

נסיונותיו של אברהם ודרכי הנהגתה של שרה הם נר לרגלינו במסע הארוך, והכאוב לעיתים כמו שחוינו השבוע בנפילת הלוחמים היקרים, לצמיחת קרן דוד עבדך. אמן.

להצלחת עם ישראל במלחמת קוממיותו, לע"נ כל הנופלים במערכה על הארץ, ולע"נ אבי מורי ברוך מרדכי, ומור חמי משה נחמיה.