חוקר האסטרטגיה הצבאית הפרופ' קובי מיכאל, איש מכון משגב, מנתח בראיון לערוץ 7 את מהלכי המלחמה בצפון על רקע העיסוק באופציית ההסדרה מול ממשלת לבנון.
את דבריו פותח פרופ' מיכאל בציון העובדה שהמלחמה אינה מתקיימת רק בדרום לבנון אלא בלבנון כולה, כולל בסוריה. "המלחמה היא בכל לבנון כולל בשטח סוריה. אנחנו פוגעים בנכסי חיזבאללה בכל מרחב לבנון כולל בסוריה, שם הממשל הסורי עם איראן עושה מאמץ לתגבר את חיזבאללה ולהעביר לו אמצעי לחימה. לכן אנחנו פועלים בכל המרחב והמלחמה לא מוגבלת רק לדרום לבנון".
לשאלה אם ממשלת לבנון מהווה פרטנר בעל יכולת כלשהי לשיחות על הסדר עתידי, משיב פרופ' מיכאל ואומר כי באופן עקרוני הם אכן שותפים, אך בפועל הדברים תלויים במה שיהיה גם עם צבא לבנון וגם עם יוניפי"ל ובתגובותיה של ישראל על כל מקרה של הפרת ההסכמות.
"אם צבא דרום לבנון יתוגבר בכוח אדם, באמל"ח ובאימונים, יירד לדרום לבנון ויתפרס באופן מספיק מרשים ומשמעותי בדרום לבנון ויבצע את מה שמוטל עליו מכוח החלטה 1701 אז ממשלת לבנון פרטנר לכך ויש לה אינטרס גדול מאוד שהפעם זה יעבוד ולא כמו מה שקרה מאז אוגוסט 2006 כשהתקבלה החלטה 1701".
האם ניתן יהיה לסמוך על חיילי צבא דרום לבנון, כאשר החשש הוא שביניהם לא מעטים שקרובי משפחותיהם הם אנשי חיזבאללה? מיכאל מזכיר כי "לבנון היא מדינה רב עדתית. יש שם נוצרים, דרוזים, סונים ושיעים ולא כל הסונים השיעים והנוצרים הם מאותה קבוצה. רוב האוכלוסיה שהתגוררה בדרום לבנון היא אוכלוסיה שיעית שכבר לא נמצאת שם ויקח הרבה זמן עד שתוכל לחזור כי אין להם לאן לחזור אחרי ששיטחנו את הכפרים שם".
הוא אומר כי "אותנו לא צריך לעניין מה ההרכב של צבא דרום לבנון, אלא עד כמה צבא דרום לבנון מבצע את מלאכתו נאמנה, ואם הוא ויוניפי"ל לא יבצעו את מלאכתם נאמנה נצטרך אנחנו לפעול. זה מה שלא עשינו מאז 2006, וזה מה שישראל מתעקשת עכשיו בהסכם הצד שיש לה עם ארה"ב, שתהיה לה לגיטימיציה מלאה לפעול באופן עצמאי לטובת סיכול כל ניסיון חדירה של חיזבאללה למרחב או ניסיון התעצמות של חיזבאללה גם מעבר למרחב. לעניין הזה יש הסכמה מלאה של ארה"ב".
"התנאי השני הוא יוניפיל, שכיום הוא בלתי אפקטיבי בעליל. הוא לא יכול ולא רוצה לעשות את המלאכה. כדי שזה יקרה צריך לשדרג את יוניפי"ל עם צבאות מערביים שמשויכים לנאט"ו ואולי גם נוכחות ובקרה אמריקאית כדי שיונפיל יוכל לעשות את מלאכתו ולהיכנס לכל מקום שהוא צריך להיכנס, להחרים נשק ולמנוע חזרה של חיזבאללה לשם ולמנוע התעצמות של חיזבאללה במרחב".
על דבריו אלה אנחנו שואלים את מיכאל אם ידועים תקדימים בהם אכן צבא המורכב מחיילי צבאות זרים היה אכן אפקטיבי ונכון להילחם, כולל להקריב קרבנות, למען שלומו של עם אחר, והוא משיב שאכן היו אבל בודדים, ובלשונו "ניתן לספור את התקדימים המעטים מאוד הללו על אצבעות יד אחת של חבלן פצוע".
הוא מזכיר דוגמאות בודדות הנשמעות כמעידות על הכלל שבו כוח רב לאומי אינו מקריב את חייליו למען עם אחר. "אנחנו בוודאי לא יכולים לסמוך על זה, ולכן חשובה מאוד ההתעקשות שלנו לפעול באופן עצמאי. צריכה להיות לנו אחיזה מודיעינית איתנה בשטח וחופש פעולה מבצעי כל עוד יוניפי"ל וצבא דרום לבנון אינם עושים את המלאכה".
לטעמו "צבא לבנון חשוב יותר מיוניפי"ל. זו ההזדמנות ההיסטורית הגדולה שיש ללבנון דרך פעילות נחושה של הצבא לתקן את עצמה מבפנים ולהקטין ולצמצם את השפעתם ההרסנית של חיזבאללה ואיראן בלבנון. הלבנונים מבינים זאת היטב וצריכה להיות להם מוטיבציה הרבה יותר גבוהה לעשות את הדברים באופן שונה לעומת מה שהם עשו או לא עשו מאז 2006".
"למדנו לקח חשוב מאוד מאז השבעה באוקטובר ואת הלקח הזה ניישם בקפדנות רבה מאוד. לא נותיר את ביטחונינו בידי אחרים. הוצאנו מכל משוואה את רכיב ההכלה. לא יהיה עוד דבר כזה. ישראל לא יכולה לאפשר לצבאות טרור לצמוח על גבולותיה או בסמוך לגבולותיה, לא בעזה ולא בלבנון או כל מקום אחר ולכן נצטרך לפעול וכנראה נפעל ואנחנו מכינים את התשתית לאחיזה מודיעינית מאוד טובה ולפעולה בהמשך ככל שתידרש".
"לכן אנחנו מנקים בקפדנות רבה מאוד את המרחב הסמוך לגבול ומגדילים את המרחב הזה לקו השישה קילומטר. לטעמי נכון היה לעשות את זה עד הליטאני לפחות, ויכול להיות שיעשו את זה כי אני לא רואה את ההסדרה קורית בימים הקרובים. זה יותר עניין של שבועות מאשר ימים, ואני מתקשה לראות את זה קורה ללא טיפול משמעותי שלנו מול איראן שהיא המגבה את חיזבאללה ובלעדיה חיזבאללה הרבה יותר חלש".
"את העבודה מול איראן תצטרך לעשות ארה"ב באסרטיביות רבה יותר. איראן צריכה להבין שיש מחיר הפסד גבוה מאוד להמשך התמיכה שלה בחיזבאללה ולהמשך ההתערבות שלה בלבנון במאפיינים שהכרנו עד היום".
שאלנו את פרופ' מיכאל אודות התפיסה המחייבת 'שטח מוות' בגבול לבנון, כלומר שטח שלא נכנסים אליו גם לא אזרחים ותהא מטרתם אשר תהא. לדבריו אכן פרימטר ביטחוני שכזה הכרחי, כדוגמת זה שישראל מקימה בגבולות רצועת עזה באופן רחב יותר מבעבר.
"פרימטר כזה יהיה חייב להיות גם בדרום לבנון. יצטרכו להיות שם כפרים שלא יוכלו לחזור אליהם, ואם יחזרו זה רק במנגנוני פיקוח מאוד קפדניים שיש לנו שליטה עליהם. בוודאי לעת הקרובה, שנתיים שלוש, חייב להיות פרימטר של שטח הריגה שאליו לא נכנסים וכל כניסה אליו הוא בבחינת איום עלינו. חייבים להקפיד על כך. לכן הכפרים שהיו כולם מוצבים צבאיים של חיזבאללה ותשתית לכיבוש הגליל כולם שוטחו ואינו ראויים למגורי אדם. אנחנו לא צריכים לאפשר את שיקומם, בוודאי במה שנגדיר כפרימטר הביטחוני עבורנו".
עוד ביקשנו את התייחסותו לשאלת ההתנהלות של צה"ל השולח חיילים למשימות קרקעיות ואינו ממקד את המערכה בתקיפות מהאוויר, מה שצפוי להוות סיכון פחות לחיי הלוחמים.
"זה לא צריך להיות רק מהאוויר. יש לנו גם ארטילריה וטנקים. צברנו מספיק ניסיון כואב ומחיר דמים גבוה בכל מה שנוגע לכניסה למבנים, בין אם ברצועת עזה ובין אם בדרום לבנון, ואם אנחנו היום יורים פגז 155 מ"מ לעבר בית כדי להבטיח שניתן יהיה להיכנס אליו רגלית, הניסיון מלמד שזה לא מספיק וצריכים שלושה פגזים של 155 מ"מ ורק אחרי שהבית הזה חרב לחלוטין מתקרב אליו כוח רגלי".
"אנחנו לוקחים סיכון מיותר בעניין הזה. הרוב המוחלט של חילינו שנהרגו ברצועת עזה ובדרום לבנון, זה היה כתוצאה מכניסה לבתים ששם טמנו להם מארב או ששם היה מילכוד. את המארב והמילכוד ניתן לחסל באמצעות שיטוח הרבה יותר משמעותי של הבית. את זה צריך לעשות ולא לחסוך בתחמושת ובוודאי לא להפגין רחמים גדולים מדי. ממילא אלו בתים נטושים וכל מי שנמצא בהם הוא בחזקת מחבל ודינו למות ולהיקבר יחד עם הבית. את הבתים האלה צריך להוריד לשטח ולפגוע בהם בצורה הרבה יותר משמעותית לפני שמכניסים לשם חיילים".
לטוענים שלא ניתן להתגבר על המתווה התת קרקעי הנרחב בדרום לבנון ללא כניסה קרקעית, אומר פרופ' מיכאל: "ברור שכל מבנה הוא גם מוצב צבאי ובחדרי הילדים והמטבחים מאחסנים אמל"ח ויש שם משגרים שמכוונים לישובי הצפון, ברובם יש פירים למנהרות. כל דרום לבנון חפורה כמו ברצועת עזה ולכן צריך להגיע לפירים כדי להשמיד את המנהרות, אבל נכון יהיה להגיע לפירים רק אחרי שהבתים הללו נהרסו והקטינו את הסיכון לחיילים שמגיעים לחשיפת הפירים".