בשבוע שעבר שתי תוכניות סאטירה מוכרות החליטו "לטפל" בתוכנית "הפטריוטים" של ערוץ 14 ולהציג אותה בצורה נלעגת ופארודית. והתוצאה? האמת, קצת דרדל'ה... אולי חוץ משירות לא רע בכלל להעלאת העניין והרייטינג של התוכנית.
הנקודה שבה רצו המערכונים לפגוע היא כמובן ההתמקדות של התוכנית בעוצמת עם ישראל, בהעלאת המורל והרוח, בגבורה הלאומית ובניסים הגדולים שיש בתקופה הזאת. לשיטתם, אם כל כך רע פה, אז איך אתם מספרים שכל כך טוב פה? אבל מי שרצה לקלל נמצא מברך, וכפי שתיאר זאת יפה בסרטון קצר ינון מגל בעצמו:
"הם נגעו בנקודה. אנחנו באמת בתקופה של ניסים. אנחנו במלחמה קשה מאוד ויש מחירים גדולים ואנחנו נותנים לזה את המקום בכל יום, אבל – מלחמות מנצחים ברוח. לא בחומר. ואנחנו נותנים את הרוח ומחזקים את עם ישראל. הם נגעו בנקודה הזאת. זה מה שאנחנו עושים. בעזרת ה' ננצח ניצחון מוחלט, אמן".
והוסיף עליו ידידי, עידו טאובר, בדברים שאמר בתוכנית הבוקר שהוא מגיש: "הם נגעו בדיוק בנקודה; כן, אנחנו מביאים את הטוב בעם ישראל, אנחנו מביאים את הפנים היפות של עם ישראל, לא מתעלמים מהאתגר, מהקושי, מהכאב, מנפילת חיילים, מחטופים שעדיין בעזה, אבל כן, משדרים משהו אחר; משדרים תקווה, משדרים גאווה לאומית ויהודית ואת זה אנחנו נמשיך לעשות, וזה בדיוק מה שהעם הזה צריך ורוצה".
הדברים האלה אנשי ערוץ 14 הזכירו לי דמות אחרת, שהבינה את הסוד הגלוי הזה: שמלחמות מנצחים ברוח, במורל, בעוצמה של אמונה. הכוונה היא כמובן לרב שלמה גורן זצ"ל, שבשבוע הבא נציין 30 שנה להסתלקותו (הדברים להלן נערכו מתוך הספר "בעוז ותעצומות" בעריכת אבי רט, עמ' 264–268).
נזכה לשחרר את ירושלים
בימי ההמתנה המתוחים שלפני מלחמת ששת הימים, שהה הרב גורן בשליחות לאומית באוסטרליה ולאחר מכן, כשהחליט לחזור ארצה, עבר בארה"ב, דרך לוס אנג'לס. וכך תיאר הרב גורן את עצרת הפרידה שערכו לו באוסטרליה בעקבות החלטתו להגיע ארצה:
"אלפים רבים השתתפו בעצרת, וקולות בכי רבים נשמעו בה. חברי הקהילה היהודית באוסטרליה ידעו שאני בדרך למלחמה, ומי יודע מה יהיה בה ומה יעלה בגורל החיילים. אני זוכר שאמרתי להם בעצרת בביטחון גמור, שבעזרת ה' עוד לפני חג השבועות אזכה להתפלל ליד הכותל, דבר שנמנע מאיתנו במשך תשע־עשרה שנה. אמרתי להם: 'אנחנו עוד נזכה לשחרר את ירושלים ולחזור אל המקומות הקדושים. אני עוד אזכה להתפלל גם בכותל וגם על הר סיני'. כך חשתי באותם הימים".
בהמשך, כאמור, עבר הרב גורן דרך לוס אנג'לס כדי לטוס ממנה לישראל. באותה שבת התכנסו רבים כדי לשמוע את דרשות הרב גורן: "במשך כל השבת עברתי מבית כנסת אחד למשנהו ודרשתי בפני האלפים שהתכנסו בהם ואף עמדו בחוץ. חזרתי ואמרתי להם את מה שאמרתי באוסטרליה – אל תחששו ואל תבכו. אנחנו הולכים בעזרת ה' לשחרר את ירושלים! בקרוב אתפלל ליד הכותל!"
את האווירה הקשה שפגש עם בואו ארצה תיאר הרב גורן כך: "מיד עם הגעתי ארצה יכולתי לחוש שהמצב קשה, שהצבא מגויס כולו, וכי ההמתנה מורטת העצבים פוגעת במורל ומעלה את המתח... אני נסעתי מיד משדה התעופה למטכ"ל לפגוש את רבין (=הרמטכ"ל במלחמה)..."
רבין ביקש מהרב גורן לשכנע את שני השרים הדתיים שעיכבו את החלטת הממשלה לצאת למלחמה, השר משה חיים שפירא והשר זרח ורהפטיג. "אמרתי לו שקודם כול אני רוצה לצאת לשטח ולראות מה מצב הרוח ביחידות. אני רוצה להתרשם מקרוב וממראה עיניים. החלטתי לנסוע ליחידות השריון שהיו פרוסות בדרום הנגב".
המצב לא שפיר
הרב גורן הגיע למשרדו של מפקד אוגדת השריון 84, האלוף ישראל טל (טליק). סגנו היה הרצל שפיר והרב גורן ביקש ממנו הערכת מצב בנוגע להיערכות הכוחות למלחמה. את תגובתו של שפיר תיאר הרב גורן: "הוא שפך עליי קיתון של מים צוננים ואמר לי: 'איבדנו את הכול בכך שלא יצאנו למלחמה שבוע קודם. אם היינו יוצאים בשבוע שעבר, עבד אל־נאצר לא היה מספיק לרכז ולהעביר את השריון שלו למדבר כי הם היו רחוקים, ואנחנו היינו יכולים להתקיף אותו. עכשיו כל השריון מרוכז מולנו במדבר סיני, ומדינת ישראל תתפצל לשניים – הירדנים יחתכו את המדינה לשניים, ולא יהיה קשר בין הצפון לדרום של המדינה...'"
הרב גורן לא התרגש מדברי שפיר והשיב לו בתקיפותו האופיינית: "אמרתי לו: אתה לא יודע מה אתה מדבר, השתגעת לגמרי וירדת מן הפסים". הרב גורן הלך למשרדו של מפקד חטיבת השריון 7, ידידו של הרב גורן מילדות, שמוליק גורודיש. תמונת המצב ששיקף גורודיש הייתה הפוכה לגמרי לזו של שפיר: "הוא אמר לי שהמצב מצוין, ושטוב מאוד שעוד לא יצאנו למלחמה. הוא המשיך ואמר באופטימיות שמהיום שנצא למלחמה ונזוז – תוך עשרים וארבע שעות נהיה על התעלה. אם היינו יוצאים בשבוע שעבר, היינו צריכים ללכת לחפש את הכוחות המצריים. כעת כולם מרוכזים ואנחנו יודעים היכן הם. אנחנו נצליח להרוס אותם ולנצחם". הרב גורן השתכנע מדברי גורודיש: "סמכתי עליו ועל דבריו יותר מאשר על דבריו הפסימיים של הרצל שפיר".
רק נסו לדמיין באיזה ערוץ היו מראיינים היום את הרצל שפיר ובאיזה ערוץ היו מראיינים את גורודיש...
בטוחים בניצחון המוחלט
הרב גורן הגיע עם המידע שבאמתחתו לשני השרים שעיכבו את המלחמה. השר משה שפירא שאל אותו: "מאיפה אתה בא? עניתי לו שאני בא מהרמטכ"ל. הוא שאל: 'האם הרמטכ"ל אמר לך שאנחנו ננצח במלחמה?' וודאי שננצח, עניתי לו, 'אבל לא שאלתי את השאלה הזו את הרמטכ"ל'". לדברי השרים המהססים, הם שאלו את הרמטכ"ל את השאלה הזו, שאמר להם שהניצחון במלחמה מוטל בספק; "כל מלחמה היא ספק". הרב גורן מיהר לרמטכ"ל רבין ואמר לו: "האם אמרת שאתה לא בטוח בניצחון? אם כן, איך אתה דורש שנצא למלחמה? האם זה משחק ילדים?" רבין השיב לרב גורן: "אני בטוח שננצח, אבל בן גוריון הרס אותי".
בן גוריון הטיל ספק במהלך הגיוס הכללי ובהיעדר מטרייה אווירית של אחת המעצמות והדבר שבר את רוחו של הרמטכ"ל. וכך תיאר הרב גורן את מצבו הנפשי של רבין: "בגלל בן גוריון רבין קיבל 'ברייק דאון', הוא פשוט התמוטט. כל הצבא מתכונן למלחמה, והרמטכ"ל מתמוטט".
הרב גורן המשיך במסע השכנוע שלו לכך שהניצחון במלחמה בע"ה בידינו: "רציתי לדעת מה דעת חיל האוויר על כך. התקשרתי לאלוף מוטי הוד, שהיה מפקד חיל האוויר, ושאלתי אותו אם הוא בטוח בניצחון שלנו. הוא ענה: במאה אחוז. אנחנו נהרוס אותם שוק על ירך. חיל האוויר מוכן להרס מוחלט של כל צבא מצרים, על דברתי! תוך כמה שעות חיל האוויר של המצרים לא יתקיים". "במבט לאחור, הוא קיים זאת. תוך שעתיים, חמישים שדות תעופה במצרים יצאו מכלל פעולה".
בעקבות המידע שאסף מהשטח הצליח הרב גורן בסופו של דבר לשכנע את השרים: "הם השתכנעו מדברי, והסכימו ביניהם שיצביעו בעד מינוי דיין לשר ביטחון. עד אז אשכול היה גם ראש ממשלה וגם שר הביטחון, אבל בנאום שנשא לאומה הוא גמגם, וזה הרס את מורל העם".
ניצחון תורת המדינה
בשבת שקדמה להחלטה לצאת למלחמה, החליט הרב גורן להיות בשטח, עם חיילי חטיבת השריון 14. בשבת אחר הצהריים נשא הרב גורן דברים בפני כל חיילי החטיבה. "הרגשתי שעלי לעודד אותם ולהכניס בהם רוח לחימה. אמרתי להם כך – המלחמה תתחיל בקרוב, ואנחנו בעזרת ה' ננצח. בשבת הבאה אתפלל ליד הכותל המערבי, ובחג השבועות אתפלל בסיני על הר סיני".
במוצאי שבת לאחר ההבדלה נפרדתי מהגדודים ואמרתי להם: "להתראות ליד הכותל המערבי בירושלים המשוחררת!"
לימים, אחרי המלחמה, חיילים שנכחו באותה השיחה שלי שלחו לי מכתבים, פגשו אותי, נזכרו בדברים שאמרתי אז, ושאלו אותי מנין ידעתי לומר את הדברים הללו כבר אז. אמרתי להם שכך הרגשתי, והרגשתי צורך לרומם בכך את רוח העם".
הרב גורן זצ"ל היה מלא בעוז רוח ואמונה ששאב ממעייני הישועה של התורה הגואלת. תורת המדינה היהודית, שאת נתיבותיה סלל בעמל רב בשתי ידיו. בימים אלה, בהם מלאו 30 שנה לפטירתו, מלאו גם שבע שנים לפטירתה של דמות הוד אחרת שתורת המדינה הייתה נר לרגליה; כוונתי היא לראש מכון צומת, הרב ישראל רוזן זצ"ל שהייתה לי הזכות להכיר אישית מקרוב. דברי הרב ישראל שנכתבו על הרב גורן כשבועיים לאחר פטירתו, נכונים ומדויקים גם עליו:
"סוגיות 'תורה ומדינה' אינן רק פרקים־פרקים בהלכות צבא או משטרה או חקלאות או תעשייה או רפואה מודרנית או שירותים ציבוריים וכיו"ב. הלכות 'תורה ומדינה' מהווים מסלול השקפתי מחודש בעולמה של ההלכה, כהמשך למסכתות של מלכות בית דוד ומלכות בית חשמונאי, ובדילוג על אלפיים שנות גלות.
"מסכת הלכות 'תורה ומדינה' הינה התחשבות במציאות חדישה אשר 'לא שערום אבותיכם'. סתירה לכאורית זו, בין ההלכה הצרופה, זו המסורה מדור־דור, הבנויה על תקדימים ותשובות הקדמונים, לבין המציאות חסרת התקדים של מדינה יהודית מודרנית – סתירה זו היא־היא הניצבת במוקד עולמו הסוער והמסעיר של הרב גורן זצ"ל, ובו חרש תלמים בתוליים..." (הרב ישראל רוזן, נקודת מבט, עמ' 513).
הרב גורן היה הרב הראשי לצה"ל ורבה הראשי של מדינת ישראל. אבל נדמה לי שהיום, האמונה היוקדת שלו, והביטחון בניצחון המוחלט, בוודאי היו מזכים אותו בתואר – הרב של הפטריוטים.
מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר