תושבי קרית שמונה נמצאים כבר יותר משנה מחוץ לעירם, שנהרסת בינתיים ע"י האויב. צה"ל קיבל סוף סוף הנחיה לפעול בדרום לבנון, אך ב"תימרון קרקעי", "פעילות ממוקדת", שמקיזה את דם חיילינו בטיהור בית בית בכפרים ליד הגדר לפי שעה.
הכתב הצבאי של ידיעות אחרונות, יוסי יהושוע, כבר ביטא דעה שכנראה קיבל מבכירי צה"ל, לפיה עוד שבועות ספורים תסתיים הפעולה וצה"ל ייצא מדרום לבנון וייכנס "לפי הצורך" מחדש.
גבול הצפון הנוכחי, שנקבע בהסכם סייקס-פיקו ב-1916 בין אנגליה לצרפת, משאיר את ישובי הגליל העליון בסכנת צליפה בקו ישיר מרכסים שבדרום לבנון. גבול הרבה יותר הגיוני ובר הגנה יותר הוא לאורך נהר הליטני.
במלחמת ששת הימים, לחצו תושבי אצבע הגליל על הממשלה לכבוש את רמת הגולן, ממנה נשלטו בתצפית ובטיווח של הצבא הסורי שנים ארוכות.
התיאור שמובא בספרו של מייקל אורן על מלחמת ששת הימים, לגבי ההתלבטות אם לכבוש את רמת הגולן, מזכיר מאפיינים רבים של מה שקורה היום בגבול הצפון. "אשכול שקל היטב את האפשרויות שעמדו לפני ישראל בחזית הצפון ופירט את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן לפני שריו בישיבת הממשלה בשמונה ביוני. ושוב, אלו שלחצו לפעולה מיידית נגד סוריה היו אלון, גלילי ובגין ואילו ארן ושפירא התנגדו. גם דיין התנגד, והדגיש את סכנת ההתערבות הסובייטית. ...הפגזותיה של סוריה בצפון גברו, ותושבי האזור פגועי ההתקפות פנו לממשלה בבקשת עזרה.
"אנחנו מופגזים כל הזמן ותובעים לשחרר אותנו מן הסיוט", זעק אחד מהם, חיים בר, באוזנו של אשכול בטלפון. לאחר מכן, בפגישה עם אלוף פיקוד הצפון, דוד ("דדו") אלעזר, שמע ראש הממשלה שמעבר לקווי החזית הסוריים הדרך לדמשק פתוחה: "אני מסוגל לעלות היום, לכבוש ולהתקדם… יהיו לנו בוודאי אבידות, אבל זה לא יהיה קטלני. בכוחנו לעשות זאת", אמר לאשכול.
באותו הלילה כינס ראש הממשלה שוב את שריו הבכירים כדי לקבל את תמיכתם בהשתלטות — חלקית, לפחות — על רמת הגולן. לצורך זה הזמין את יעקב אשכולי, נציג יישובי הגליל, לשאת דברים בפני ועדת השרים. "אם מדינת ישראל אינה יכולה להגן עלינו, אנחנו רשאים לדעת זאת… שיגידו לנו, שנעזוב את בתינו ונברח מן הסיוט הזה", קרא אשכולי מנהמת לבו. רבין אישר שיש לצה"ל הכוח הדרוש לכיבוש הרמה ואלון קבע כי "אני מעדיף את הרכס בלי הסורים ובלי יחסים עם ברית–המועצות מאשר יחסים עם ברית–המועצות, כאשר על הרכס יֵשבו הסורים".
נימוקים אלו הצליחו לשנות את דעתו של שר אחד לפחות, זלמן ארן, שציין כי "אנחנו 4,000 שנה מדברים על עקידת יצחק. וכאן יושבים גברים, נשים וילדים תחת איום של עקידה. זה מצב בלתי נסבל". עם זאת, כמה מן השרים הוסיפו להתנגד להתקפת הנגד, ובראשם משה דיין. הוא מנה את הנימוקים לכך שישראל אינה יכולה לתקוף את הסורים — פיקוד הצפון מדולדל בכוח אדם, חיל האוויר מותש, הסורים נחושים בדעתם להילחם — ואז השליך "פצצה" משלו: "מוטב להרחיק אותם [את המתיישבים] עשרים-שלושים קילומטר מהארטילריה הסורית מאשר להסתכן בפתיחת חזית שלישית שתוביל להסתבכות מזוינת עם הרוסים… במלחמה נדדו עשרות אלפי ערבים, ינדדו כמה עשרות ישראלים". אשכול זעם למשמע ההערה. "אין ניצחון גדול מזה לסורים", השיב.
כיום, נוצר מצב שהוא אולי הזדמנות של פעם במאה שנה. כפרי דרום לבנון התרוקנו וצה"ל פועל בדרום לבנון.
יהיה קריטי לדעתי, לדרוש ממשלת ישראל לא להסתפק ב"תימרון" זמני, אלא להשתלט באופן קבוע על רצועת בטחון, ריקה מאוכלוסיה, עד לליטני.
הכותב הוא ד"ר להנדסה כימית