מי כתב את השורות הבאות העוסקות בסיומה של מלחמת לבנון השנייה ובהסכם הפסקת האש שהושג אז?
"כדי לסיימה, הממשלה היתה זקוקה למשהו שיצדיק את גמר הלחימה. האמצעי שנבחר לשם כך היתה החלטה על הפסקת אש שהתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם שהתקבלה ב-12 באוגוסט אשר קבעה שצבא לבנון וכוח או"ם יתפרסו בדרום לבנון במקום החיזבאללה, האיזור כולו יפורז, וההסדר יתבצע תחת פיקוח ואכיפה של כוח האו"ם הזמני בלבנון, יוניפי"ל. למרות שהחלטת האו"ם היתה חסרת תועלת מהרגע הראשון ומעולם לא יושמה אפילו בחלקה, באותה עת היא סיפקה לממשלה סולם לרדת מהעץ ולהסכים להפסקת אש. התקשורת אצלנו התייחסה לכך כאל הישג אדיר, אף שהחיילים הנעדרים לא הושבו הביתה, ערי ישראל ספגו פגיעות קשות וצעירים רבים איבדו את חייהם".
זהו ציטוט מתוך ספרו האוטוביוגרפי של נתניהו, 'ביבי סיפור חיי' (עמ' 358), על סיומה של מלחמת לבנון השניה, באותה החלטת או"ם אומללה שאיפשרה לחיזבאללה לבנות את כוחות רדואן שלו ואת מערך הרקטות המפלצתי שלו, שהביאו למלחמה הנוכחית.
קשה להבין את ההיגיון שבלהיטות ראש ממשלת ישראל להגיע להסדרה בלבנון והפסקת המלחמה, דווקא בשלב שבו צה"ל נמצא בתנופה ומפרק את יכולות חיזבאללה, לאט אבל בשיטתיות.
על פי פרטי ההסכם הידועים לפי שעה, הסעיף הבעייתי ביותר הוא זה שקובע כי "לא יהיה איזור חיץ ותושבי דרום לבנון יורשו לחזור לבתיהם". אם מטרת ההסכם הוא להחזיר את תושבי הצפון הישראלים לבתיהם – הסעיף הנוכחי מוחק מיידית כל אפשרות כזו.
גם שאר סעיפי ההסכם אולי מצויינים על הנייר, אבל כמו שכתב נתניהו בספרו – הם לא יותר מאשר 'סולם לרדת מהעץ':
"נצירת אש הדדית - חיזבאללה או כל קבוצה חמושה אחרת לא תפעל נגד ישראל, ישראל לא תפעל בלבנון נגד מטרות בשטחה. ישראל תוכל להישאר בלבנון עד 60 יום מרגע ההכרזה על הפסקת אש. צבא לבנון ייפרס בכל המעברים במדינה. הנסיגה של צה"ל: בהתאם לפרישה של כוחות לבנון - בהדרגתיות במקביל. כל מכירה של נשק ללבנון או ייצור בתוך שטחה - יפוקח על ידי ממשלת לבנון. ארה"ב תעמוד בראש הוועדה המפקחת על יישום ההסכם. בוועדה המפקחת תיכלל גם צרפת".
בכלי התקשורת פורסם השבוע שנתניהו חשף בדיונים סגורים את האסטרטגיה מול לבנון, שעיקרה החשש שבזמן שנותר לממשל ביידן, הוא ינקוט בצעדים אמריקאים חד-צדדיים, בדומה לסוף עידן אובמה. במרתון השיחות שקיים עם השרים אמש אמר נתניהו: "הסכם הפסקת האש אינו אידיאלי אבל יש סכנה אמיתית שארה"ב תכפה עלינו במועצת הביטחון החלטה חד צדדית לעצירת המלחמה, כאשר מצד אחד יהיו סנקציות נגדנו אם לא נעצור, ומצד שני לא יהיה לנו חופש פעולה במקרה של הפרה. אם זה יקרה - נקבל גם הפסקת אש וגם בלי הסכם - ולכן אם אפשר לדחות את הקץ בחודשיים ויש לנו התחייבות אמריקנית לתקיפה על כל הפרה זה בוודאי טוב יותר מהחלופה".
מנגד אמר גורם דיפלומטי המעורה בפרטים, כי אין איום אמריקני שלא להטיל וטו במועצת הביטחון אם תוצע החלטה אנטי ישראלית. לא מן הנמנע שמדובר בפרנויה טיפוסית של נתניהו.
מתוך כך קשה להבין, מה לוחץ עלינו להגיע עם לבנון להסדר ולא להמשיך להילחם. בלבנון אין בעיה של חטופים. נכון, יש נפגעים. זו טבעה של מלחמה. אבל אם נמשיך להילחם, יש סיכוי גדול להביא למציאות הרבה הרבה יותר טובה גם לתושבי הצפון. אם נעצור עכשיו בהסכם כזה או אחר, נחזור למציאות שהייתה לפני שמחת תורה אשתקד.
נניח לשאלה אם 'העולם' באמת יאפשר לישראל להחליט בעצמה אם חיזבאללה הפרו את ההבנות או לא – ההיסטוריה המדינית-ביטחונית מלמדת שמול הפרות הסכם אמיתיות, תמיד עמדנו בעימות עם כל הערבים להסכמים. כך כשמצרים הפרה את הפסקת האש עם תום מלחמת ההתשה ב-1970, כך כשהרשות הפלשתינית הפרה בגסות את הסכם אוסלו. כך גם היום כשמצרים וירדן מפרות סעיפים ברורים בהסכם השלום שלהן עם ישראל. אני בספק אם לחיילי המילואים יהיה הרבה זמן לנוח ולמלא את החימוש החסר עד שהלחימה בלבנון תתחדש.
ההיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל מלמדת, שבכל פעם שהושגה הפסקת אש ללא צריבה תודעתית של הצד הערבי, כלשונו של בוגי יעלון בתקופת האינתיפאדה השניה, היא שימשה מצע רך ונוח להתארגנות של הצד השני, הצד הערבי, לקראת הסיבוב הבא. כך היה בהפסקת האש עם מצרים במלחמת ההתשה בשנת 1970, שהולידה את מלחמת יום-הכיפורים, כך היה בהפסקת האש עם אש"ף ב-1981, שהולידה את מלחמת לבנון הראשונה. כך הציל הסכם אוסלו את אש"ף מקריסה מוחלטת בימים שהאינתיפאדה של שנת 87' היתה בשלבי דעיכה סופיים, ואיפשרה לו לבנות את הכוח הנדרש לאינתיפאדה השניה. כך היה ב'הודנות' השונות עם הפלשתינים וב'תהדיות' עם החמאס. כך בהפסקת האש שסיימה את מבצע 'עופרת יצוקה' שפרץ בגלל ירי רקטות על אשדוד ובאר-שבע, ואשר הניחה את היסודות למבצע 'עמוד ענן' שבו נורו רקטות על ראשון-לציון והרי יהודה. וכך היה בהבנות שסיימו את מבצע 'עמוד ענן', אשר זרעו את זרעי 'צוק איתן' שבמהלכו הרקטות הגיעו לזכרון-יעקב ולדימונה. והפסקת האש ב'צוק איתן' ללא הכרעה ברורה הביאה אותנו למלחמה הנוכחית. בכל הפעמים הללו הפסקת האש היתה רק פסק-זמן לקראת סיבוב הדמים הבא.
ואם נחזור ללבנון, נסיים לא במלחמת לבנון השניה אלא הראשונה. בספרו 'סיפורו של חייל' (עמ' 193) כותב הרמטכ"ל המנוח רפאל איתן, רפול ז"ל, על הפסקת האש עם אש"ף בשנת תשמ"א, 1981, אחרי שבועיים של חילופי אש מתמשכים בין צה"ל לאש"ף. הפסקת האש התייחסה להפסקת ירי קטיושות מדרום לבנון (מי חשב אז על חיזבאללה?):
"באביב ובתחילתו של קיץ 1981 היה מצבם של המחבלים בכי רע: הרסנו להם את התשתית בלבנון. השיא היה תקיפת המיפקדות בביירות. המחבלים נשברו. היו בידינו גם אז הוכחות נחרצות לשבירתם. הם נזעקו אל הסעודים, תבעו מהם פעולת הצלה מיידית, בנוסח: 'אם לא תביאו לנו הפסקת אש תוך 48 שעות, המהפכה הפלשתינית מתמוטטת. זכר לא יישאר ממנה'. הסעודים הזעיקו את האמריקנים. המכבש התחיל ללחוץ.
"בעוד המחבלים תובעים מן הסעודים להצילם, הסעודים לוחצים על האמריקנים והאמריקנים מפצירים בממשלת ישראל, הלכתי אל בגין והפצרתי בו לא להסכים. 'הם הרוסים', אמרתי לו. 'הגשרים, הבסיסים, הבונקרים, המיפקדות, מחנות האימונים, פתחי מערות המסתור שלהם, הכל הרוס. הם קרובים מאד להתמוטטות מוחלטת. אסור לנו להסכים עתה להפסקת אש ולהניח להם שהות להשתקם מחדש'.
"בגין היה חסכן במילים. 'ישנן בעיות חיצוניות', הסביר לי, 'ואנחנו איננו יכולים להתעלם מהן'. לא ראיתי טעם להוסיף דברים. דעתו של ראש הממשלה היתה נחרצת. הממשלה החליטה להסכים להפסקת אש. ניתנה למחבלים שהות להשתקם. הם ניצלו מחורבן גמור. הפסקת אש זו הביאה את המלחמה הבאה בלבנון – ביוני 1982, כעבור שנה".