קואליציה: "הסכם מצויין נדע לכפות אותו". אופוזיציה: "הסכם של כניעה וכשלון".
דווקא בגלל שאנחנו יודעים בלי שום ספק קל שבקלים, שלו האופוזיציה הייתה בקואליציה, היא הייתה חותמת על אותו הסכם בדיוק (מוקדם יותר, עם פחות הישגים צבאיים) ולו הקואליציה הייתה באופוזיציה, היא הייתה תוקפת את אותו הסכם בדיוק (במילים חריפות יותר, עם פחות מעצורים ונימוסים) - דווקא בגלל זה, אנחנו לא מאמינים למילים.
אז אולי פעם אחת תעמדו, קואליציה ואופוזיציה ביחד, ותאמרו לנו את האמת בענווה וביושר: שלדעתכם, ולמיטב שיפוטכם זה המקסימום שאתם יכולים להביא אותנו אליו. ושבמדינה כמו מדינת ישראל - מוקפת אויבים, דלת חימושים ונתונה ללחצים - אפשר רק ליישם את מדיניות הסבבים. מלחמה תסתיים בהסכם והסכם יאפשר לאויב להתעצם וההתעצמות תוביל למתקפה אכזרית והמתקפה תוביל למלחמה עוצמתית. הרווח בהסכם הוא רק בשקט שמרוויחים בהפסקה ולנצח נחייה בין עט למלחמה.
אנחנו נקשיב, נודה על הכנות ונחשוב אם גם אנחנו חושבים שאין פתרון אחר ושלעולם לא נוכל להכריע את האויב לחלוטין וכשבתחילת המלחמה כשקראנו להם נאצים התכוונו רק לתאר את הרשעה, ולא את הדרך להכריע במלחמה.
וכשנלך לקלפי ונצביע לנבחרי ציבור נחשוב אם אתם ראויים להמשך האמון ואם המחיר כדי להגיע להסכם, היה כדאי ואולי יש פתרון אחר מדיני או צבאי שיש אחרים שיודעים להביא. ואולי באמת אין.