הכרתי את ז'אבו בבית ספר שדה עפרה – באחד הסיורים הראשונים השתתף גם ז'אבו – התרשמנו מאד מהידע שלו ומהשאלות ששאל, ותמר אריאל, אז המזכירה של בי"ס שדה, הזמינה אותו להשתתף בפעילות – ז'אבו הגיע לעפרה, ולימים גם התחתן עם תמר, ובנה את ביתו בבית הראשון של רחוב ט' באייר, יום הקמת עפרה.
בצוות הראשון הייתי שותף עם יואל אליצור ועמוס פרומקין, ועם ז'אבו – יחד יצאנו לסיורי צוות ללימוד ולמחקר מעמיק של אתרי ארץ בנימין, הר אפרים והשומרון (=נחלת מנשה); יחד הובלנו טיולי תנ"ך והיסטוריה, צומח וחי, גיאוגרפיה וארכיאולוגיה בארץ התנ"ך ועם ישראל, לקבוצות רבות מאד של צעירים וצעירות, תלמידים ותלמידות, וגם לקבוצות רבות של מבוגרים, ובכללן גם השתלמויות מורים ומורות, ויחד עם החברה להגנת הטבע הובלנו גם השתלמויות מדריכים ומדריכות בתחומים אלה.
הרעיון הגדול שהוביל אותנו היה השילוב הבין-תחומי (אינטר-דיסציפלינארי), שהמרחב הטבעי שלו הוא בשטח הפתוח, ולא בשום כיתת לימוד – בבתי הספר כמו בישיבות ובאקדמיה, כמעט כל לימוד מוגבל לתחום מקצועי (דיסציפלינארי) מוגדר, ודווקא בסיורי שטח אפשר ומתבקש להוביל ולפתח מבט כולל של מפגש מַפרֶה בין התנ"ך ומקורות חז"ל (משנה ותוספתא ותלמוד ומדרש), וממשיכיהם בכל הדורות, לבין מקורות היסטוריים, הכרת החי והצומח, הבנה גיאוגרפית ואתרים ארכיאולוגיים, שארצנו כה עשירה בהם – בזה ראינו את שליחותנו המחקרית והחינוכית.
ארץ התנ"ך וההיסטוריה של עם ישראל בארצו היא גם 'בית הספר ובית המדרש' הנכון ללימוד תורה רחב וכולל בשילוב הבין-תחומי, ואי אפשר להגיע ללימוד משמעותי כזה בכיתות לימוד ובבתי מדרש, שעסוקים בלימוד אינטנסיבי של תחומים נפרדים. הדבר נכון במיוחד בלימוד התנ"ך, שכולל בתוכו לשון וספרות ושירה, מצוות וחוקים ומשפטים, היסטוריה וגיאוגרפיה, חי וצומח, וכמובן, מרחבי הפרשנות לסוגיה.
כמה דוגמאות מקראיות
מצפון וממעל לעפרה נשקף הר חצור, פסגת הרי המרכז, ועליו בסיס בולט של חיל האוויר (שבראשית עפרה רק התחילו להקימו) – בלי לעמוד על פסגת "ההרה" (בראשית י"ב, ח; י"ג, י-טו) ולשאת עיניים כמו אברהם אבינו, "צָפֹנה ונֶגבה וקֵדמה ויָמה", אי אפשר להבין כראוי את סיפור הפרידה של אברהם ולוט.
בלי תצפית 'גבעת בנימין' (=תל אל-פול) וממצאיה הארכיאולוגיים, ובלי סיורים ב'הר אפרים' וב'ארץ צוף', וגם במרחבי 'נחלת מנשה', אי אפשר להבין את נחלות השבטים בהר, ולא את סיפורי שופטים ושמואל; כך גם ב'נחלת יהודה' המחולקת לארבעה אזורי משנה בספר יהושע (ט"ו).
בלי תצפית מהר כביר (=אלון מורה) על הדרך המובילה מן הירדן אל העלייה לשכם, אי אפשר להבין כראוי את כניסת האבות ל'ארץ כנען', ובלי התצפית משם אל העיר שכם, והממצאים הארכיאולוגיים מתל בלאטה (=שכם הקדומה), אי אפשר להבין את סיפורי שכם בתנ"ך, מהאבות ויהושע עד גדעון ואבימלך, ועד פילוג המלוכה.
בלי תצפית מ'כתף שאול' שבקצה הגלבוע, אי אפשר להבין את מלחמת גדעון במדיינים, ואת נפילת שאול בגלבוע.
'סקר הר מנשה' שהוביל אדם זרטל ז"ל במשך שנים רבות, ובמיוחד האתר הארכיאולוגי ב'הר עיבל' עם 'המזבח' במרכזו, פותחים את לימוד התנ"ך והבנת המרחב ללימוד מחודש בפרשיות רבות בתנ"ך, ובנושאים רבים.
כל אלה (ועוד) באו לידי ביטוי חדשני ומרתק בספר מחקרים ותגליות (ראשון בסדרה) שערך והוציא זאב ח. ארליך (ז'אבו), ושם הספר לקוח מתוך פסוק בתנ"ך (תהילים פ', ג): "לפני אפרים ובנימין ומנשה... [עוֹרְרָה את גבורתך, וּלְכָה לִישֻעָתָה לנו]" – בתוכו, אחרי 'שער כללי', 'שער בנימין', 'שער אפרים' ו'שער מנשה' – 7 מאמרי תגליות ומחקרים של ז'אבו הי"ד – 7 מאמרים של יואל אליצור, 3 מאמרים שלי, 3 מאמרים של חנן אשל ז"ל, 2 של אביתר כהן, ואחד של עמוס פרומקין. הקובץ הזה (שיצא לאור בתשמ"ה, לפני 40 שנה), מבטא בדיוק את החבורה המייסדת של בית ספר שדה עפרה, ואת עולמות המחקר הנפלאים שצמחו ממנה.
תגלית בשטח:
בהמלכת שאול על ידי שמואל הנביא בַּמִצְפָּה "לפני ה'", מתוארת הבחירה כך:
"וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל [בשמותיהם], וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן; וַיַּקְרֵב אֶת-שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָו, וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי; וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ, וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא; ... הִנֵּה-הוּא נֶחְבָּא אֶל-הַכֵּלִים; ... וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם, וַיִּגְבַּהּ מִכָּל-הָעָם, מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-כָּל-הָעָם: הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ ה' ! כִּי אֵין כָּמֹהוּ, בְּכָל-הָעָם; וַיָּרִעוּ כָל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ, יְחִי הַמֶּלֶךְ" ! (שמואל-א י', כ-כד).
מי מכל לומדי תנ"ך הטרידה אותו זהותה של "מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי"? רק זאב חנוך ארליך (במאמרו 'משפחת המטרי והגבעונים' בקובץ הנ"ל, עמ' 70-65) – למה זה חשוב? כי זה חשוב בפסוקי התנ"ך.
ז'אבו בדק בכל רשימות השמות של משפחות בנימין בתנ"ך, ובשום מקום לא נזכרת "מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי", גם לא בשמות של משפחת שאול! אבל כאשר בדק במפה מצא ז'אבו את חר. אל-מטרי מצפון למעלה החמישה, סמוך לחר. אל-כפירה השומרת (עד היום) על השם של אחת מ-4 ערי הגבעונים (יהושע ט', יז), ושתיהן מצפון לקרית יערים, שגם היא הייתה מערי הגבעונים.
אמנם חרסים שנאספו בחר. אל-מטרי הם רומיים-ביזנטיים, אולם ז'אבו טרח ומצא גם חרסים קדומים (מתקופת הברזל הישראלית) בגבעה סמוכה וגבוהה יותר, חר. רמנה, וזיהה שם את מקומה של "מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי" המקראית! ז'אבו לא הסתפק בזה, ומצא חמולה בשם הזה בכפר ערבי שכן, וגם מצא את השם במסורת השומרונית על משפחות בנימין, ובשרידיה של משפחה שומרונית בשם הזה, שהגיעו עד יפו. כמו כן בדק וגילה שאין לשם אל-מטרי משמעות בערבית, והוא שם קדום.
מתוך גילוי זה, וממקומות נוספים שנזכרו במקרא על משפחת קיש ומשפחות בנימין, הגיע ז'אבו למסקנה חשובה מאד, ולפיה, אחרי הקריסה הגדולה של שבט בנימין במלחמת האחים בגלל 'הפילגש בגבעה', התפזרו שרידי המשפחות של בנימין ונאבקו מול הגבעונים על השליטה בנחלת בנימין! כך הסביר עוד פסוקים רבים על שאול וביתו מול הגבעונים (שמואל-ב כ"א).
"פתח עינים אשר על דרך תִמְנָתָה" (בראשית ל"ח, יד)
בהמשך דרכנו, הקמתי בעפרה 'כולל' ללימוד תנ"ך (בשעות אחה"צ) לאברכים שלמדו אז בישיבת 'מרכז הרב', וז'אבו הצטרף בשמחה לשיעורים – בשיעור פתיחה הסברתי איך צריך ללמוד תנ"ך לפי חז"ל, שאמרו למשל על סיפור תמר ויהודה (בראשית ל"ח): "חזרנו על כל המקרא, ולא מצינו מקום ששמו 'פתח עינים'... אלא מלמד, שתלתה עיניה בפתח [של משפחת אברהם] שכל העינים תלויות בו..." (בראשית רבה פרשה פ"ה, ח) – והוספתי: 'מכאן נלמד, שצריך לחזר על כל המקראות בכל התנ"ך, ולהבין את כל מה שמשתמע מן הכתובים, לפני שדורשים דרשות'!
הצביע אחד הלומדים, אורי זומר (ז"ל), ושאל: 'בערי נחלת יהודה (יהושע ט"ו, לד) נזכרו "תַפּוּחַ וְהָעֵינָם", וזה דומה מאד ל"פתח עינים", ובאותו אזור בשפלת יהודה – למה נאמר, שחזרו על כל המקרא ולא מצאו? בהשתאות שאלתי את אורי זומר, 'איך מצאת'? והוא ענה: 'אמרת לנו להתחיל ללמוד נ"ך מספר יהושע על הסדר, ואתמול למדנו פרק זה ובו רשימות ערי יהודה' – אמרתי: 'הנה הוכחה ברורה, איך צריך ללמוד תנ"ך' – באותו רגע הלך ז'אבו לארון הספרים, הביא 'ילקוט שמעוני' על התורה, ושם מובאת בפירוש דעה אחרת (וכן בגמרא, סוטה י א): "רב חנן/חנין אמר, מקום הוא ושמו עינים, שנאמר, תפוח והעינם"!
ההתרגשות הגיעה לשיא – אכן, כך לומדים תנ"ך בארץ ישראל, לפי חז"ל !
מתוך זה, זיהינו את מקום ישיבתה של תמר המקראית, בגן המעיינות שבקצה המערבי של בית שמש, מדרום לתל בית שמש ולצמתים, על הדרך לצומת עֲזֵקָה ולעמק הָאֵלָה, היא "דרך תִמְנָתָה".
***
אני אהבתי ללמוד תנ"ך ומקורות חז"ל במרחבי הארץ, אבל נעצרתי אחרי תקופת התלמוד, כאשר השתלטו על ארצנו גם הנצרות הביזנטית, גם האסלאם האיובי והפאטימי, וגם הצלבנים, הממלוכים והעות'מאנים, כי לא אהבתי את שרידי השליטים ההם – ז'אבו לא נעצר בשום מקום, ותמיד חיפש ומצא שורשים קדומים מתחת לכל כנסיה, מסגד ומבצר – ז'אבו לא נעצר מול שליטה פלסטינית או 'לבנונית', ובעזרת חבריו מפקדי צה"ל, הגיע לכל מקום, וידע לגלות מה קבור בעומק הקרקע.
ז'אבו, זאב חנוך ארליך הי"ד נעצר רק כאשר ה' א-לוהי מערכות ישראל עצר אותו ולקח אותו אליו – תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם ה' א-לוהיו.