יש דבר אחד יותר בעייתי מהסכם הפסקת האש – בעצם סיום המלחמה – עם לבנון, קרי עם חיזבאללה, והוא מכתב הערבויות האמריקני הנילווה לאותו הסכם.
קריאת הסעיפים של אותו מכתב ערבויות, לפחות על פי מה שפורסם, מעלה לא מעט שאלות ותהיות – ופרשנות שמציפה את הבעיות של ההבנות כולן.
נעבור ביחד על הסעיפים – עם תרגום לעברית שלי.
"ישראל וארה"ב מתכוונות לשתף מודיעין רגיש הנוגע להפרות, כולל כל חדירה של חיזבאללה לצבא הלבנוני. ארה"ב רשאית לשתף מידע שסופק על ידי ישראל עם הממשלה הלבנונית או הוועדה כדי לאפשר להם לטפל בהפרה".
תרגום לעברית: ישראל תספק ללבנון, מדינת אוייב לכל דבר ועניין, מידע מודיעיני שהיא אספה על המתרחש בלבנון. הסיבה לכאורה נהדרת: כדי לסכל התעצמות צבאית של חיזבאללה.
אבל כאן יש לנו ניסיון מר מהסכם אוסלו, שגם בו היה סעיף של שיתוף פעולה מודיעיני עם הרשות הפלשתינית לסיכול טרור. צה"ל ומנגנוני הביטחון הפלשתינים היו אמורים לשתף אלו את אלו במידע מודיעיני על גורמי טרור ביו"ש כדי לסכל פיגועים. בפועל, המידע תמיד היה חד סיטרי: רק אנחנו העברנו לפלשתינים מידע מודיעיני. הרש"פ מעולם לא העבירו לנו מידע כזה.
וכאשר צה"ל היה מעביר לכוחות הפלשתינים מידע על מחבלים המתכננים פיגועים, ברוב המוחלט של המקרים הפלשתינים היו ממהרים להזהיר את אותם מחבלים שצה"ל 'יושב להם על הזנב' ושימהרו להסתתר. כך אבדו פעמים רבות סיכויים לסכל פיגועים – בגלל אותו 'שיתוף פעולה מודיעיני'.
לא רק זאת: מהלך נוסף שהכוחות הפלשתינים היו עושים, הוא להתחיל לחקור מאיפה הגיע לישראל אותו מידע מודיעיני. כך לא פעם 'נשרפו' סוכנים פלשתינים של השב"כ. במקרים חמורים יותר, הסוכן לא רק 'נשרף' אלא חוסל, ובמקרה חמור יותר – הוא הפך לסוכן כפול, ובעצם פעל נגד ישראל, כדי להציל את חייו. לא תמיד הבינו את זה אצלנו בזמן אמת.
צבא לבנון, להזכיר, שיתף לא מעט פעולה עם חיזבאללה. סביר מאד להניח, שמה שהתרחש ביו"ש יהיה גם בלבנון.
"ארה"ב מחויבת לשתף פעולה עם ישראל כדי לבלום את פעילותה המערערת של איראן בלבנון, כולל מניעת העברת נשק, שלוחות ואחרים משטח איראן".
גם זה נשמע נפלא. אבל לא מן הנמנע שישראל מוותרת על עצמאותה בתקיפות של שיירות הנשק האיראניות ללבנון. הכל יהיה בתיאום עם ארה"ב.
"ארה"ב מכירה בזכותה של ישראל להגיב לאיומים המגיעים משטח לבנון בהתאם לחוק הבינ"ל".
על 3 המילים האחרונות, בהתאם לחוק הבינלאומי, אנחנו עלולים להיקלע לוויכוחים ודיונים קשים עם האמריקנים, ובוודאי עם גורמים נוספים כמו צרפת, מה תואם את החוק הבינלאומי ומה לא. החרבת תשתיות שמשמשות טרור, כמו בתי חולים, תואמים את החוק הבינלאומי?
"באזור הדרומי - לישראל שמורה הזכות לפעול בכל עת נגד הפרות של ההתחייבויות. מחוץ לאזור הדרומי - לישראל שמורה הזכות לפעול נגד התפתחות איומים המכוונים נגדה, אם לבנון אינה מסוגלת או אינה רוצה לסכל איומים אלו. אם ישראל תחליט לנקוט צעדים כאלה, היא תודיע על כך לארה"ב בכל מקום אפשרי".
גם כאן, המילים 'תודיע על כך לארה"ב בכל מקום אפשרי' מפקיעים את עצמאותה של ישראל לפעול לפי הבנתה את האינטרסים שלה. יש לנו ניסיון קשה רק מהשנה האחרונה, כשישראל שיתפה את ארה"ב בתוכניות אופרטיביות שלה, כמו הכניסה לרפיח או פילדלפי, ונשיא ארה"ב עשה שימוש במידע הזה כדי לנסות ולסכל את הפעילות הללו.
זאת הסיבה שחיסול נסראללה בא להם בהפתעה. שם החליט נתניהו לא לדווח מראש לאמריקנים, ובצדק. על פי הסכם הערבויות, אנחנו מחוייבים לעדכן את האמריקנים בכל התוכניות המבצעיות של צה"ל בדרום לבנון.
"טיסות ישראליות מעל לבנון יתבצעו לצורכי מודיעין, מעקב וסיור בלבד ולא ישברו את מחסום הקול".
סעיף שקשה לתאר את חומרתו. מחרתיים מזוהה שיירת משאיות איראניות עם רקטות שחצתה את גבול סוריה וכבר נמצאת בלבנון. על פי הסעיף הזה, מרגע שהשיירה עברה ללבנון, היא מקבלת חסינות מוחלטת. לחיל האוויר הישראלי אסור יהיה לתקוף אותה.
מותר לטייסינו לטוס בשמי לבנון רק לצורכי מודיעין מעקב וסיור. וגם זאת לא במהירות גדולה מדי. גם אם למשל השיירה נמצאת במרחק רב מגבול ישראל ואנו עלולים לאבד אותה, אסור לשבור את מחסום הקול.