כנרת עשור, שאיבדה את שני ילדיה באסון השיטפון בנחל צחור, מתארחת באולפן ערוץ 7 ומספרת על ההתמודדות עם השכול.
"הסיפור שלנו בעם ישראל לא התחיל בשבעה באוקטובר. הסיפור שלנו החל לפני שנתיים כשעם ישראל החל לאבד זוגות אחים אחד אחרי השני", אומרת עשור.
עשור מזכירה: "זה התחיל עם האחים ממשפחת פלאי, שני ילדים קטנים, חודש לאחר מכן שני אחים ממשפחת יניב, שלושה שבועות לאחר מכן האחיות די ואחר כך אמא שלהן לצערינו נפטרה - ושלושה ימים לאחר מכן הילדים שלי מעיין וסער. אז אי אפשר להגיד שזה במקרה שנלקחו מפה ארבעה זוגות".
היא מוסיפה "ה' ממש ניסה, כתב לנו בענק, תתעוררו יש פה מלחמת אחים ואם לא תתעוררו יקרה פה אסון גדול מאוד".
בהמשך הריאיון מתייחסת עשור לדרך בה היא בחרה להתמודד ומציינת כי האנרגיות שלה הן רוחניות: "בבית אני לא פצצת אנרגיה ואני בוכה בלי הפסקה. גם כשאומרים לי 'מה את בוכה?' אז כן, אני בוכה בלי הפסקה, זאת גם אנרגיה.
הבכי שלי הוא לא בכי של סוף. הוא בכי של געגוע, של ציפייה, של חוסר סבלנות, של תחושת חוסר של הילדים שלי, אבל הוא לא בכי של סוף. זה הבדל מאוד משמעותי, כי אם אני אחשוב שאין לי ילדים והם לא חוזרים יותר, אז זה לא רק הבכי, אני אהיה במיטה ואני לא אקום מהמיטה".
היא מוסיפה "יצא לי לילד שישה תינוקות, האחיינים שלי, אני מלווה אותם עם הכלות, אני מלווה אותם במקום האימא ואני עוזרת להם להביא תינוקות לעולם. זכיתי גם אחרי האסון שלי, חודשיים אחרי האסון להביא תינוק לעולם".
עשור מתארת כי כמו שבלידה יש צירים כואבים וירידת מים והם בסוף מולידים משהו טוב - כך גם במקרה שלה: "הילדים שלי נלקחו בשיטפון שלא היה כמוהו בארץ. אחד החוקרים שבדקו את השיטפון הזה אמר לי שפתאום הגיעו ערוצי הנחל האלה. אמרתי לו שכך בדיוק יגיע אדון לייחלו בעז"ה וזה המסע".