דיוויד והייזל בריף, הוריו של רס"ל יונה ז"ל שנפצע בשבעה באוקטובר ונפטר מפצעיו אחרי יותר משנה, מספרים בראיון לערוץ 7 על דמותו המיוחדת של בנם.
הייזל פותחת בסיפור הגבורה של יונה ז"ל. "הגבורה של יונה התחילה בחודש מאי 2023 כשנפצע בפעם הראשונה בנור א-שמס במהלך פעילות מבצעית של הצוות שלו בדובדבן כשמטען חבלה התפוצץ עליו. קיבלנו שיחת טלפון בשתיים לפנות בבוקר לבוא אל יונה בבית החולים בילינסון.
הוא עבר כמה ניתוחים לאחריהם חזר לשיקום בבית. בגלל היקף הפציעה שלו הוא לא היה צריך לחזור לצבא והיה יכול לקבל פטור. למרות זאת הוא שיקם את עצמו תוך מספר חודשים. הצוות שלו מאוד רצה שהוא יחזור ויונה התלבט הרבה. הוא החליט להיות שם בשביל הצוות שלו, לשרת את מדינת ישראל וחזר לצבא", היא מוסיפה.
ה-7 באוקטובר היה סמוך לחזרתו של יונה ז"ל לשירות. "הוא חזר והשבת הראשונה של הכוננות הייתה שבת שמחת תורה. הוא נהנה מאוד בערב בבסיס ובשבע בבוקר הם קיבלו הוראה לרדת לכיוון שדרות. הם החלו לנוע ברכבים משוריינים ובדרך קיבלו בקשות להגיע לכפר עזה. הם היו בין הכוחות הראשונים להגיע למקום.
הם לא ידעו בדיוק למה הם נכנסים. הם החלו להציל אנשים מהבתים הקרובים יחסית לשער, דילגו מבית לבית כדי להציל את האנשים שהיו בממ"דים שלהם. בין הבית השלישי לרביעי, היה מארב ונהרג חבר טוב שלו אמיר פישר, אל מול עיניו. אני מניח שזה היה רגע מאוד קשה ליונה. מיד אחר כך, המ"פ שלו בן ברנשטיין, קיבל כדור בבטן והתחיל לצעוק. בלי לחשוב, יונה רץ אחריו, והתחיל לגרור אותו לבית הסמוך. תוך כדי הוא ספג אש כבדה ובגופו פגעו כ-13 כדורים".
דיוויד מספר כי המשפחה כולה ראתה ניסים מהרגע הראשון שיונה אושפז. "הניסים הורגשו ממש מהתחלה. היה כדור אחד שפגע בראש ולא חדר לתוך המוח. היה כדור בגב שלא פגע בעמוד השדרה. יונה גם היה בטעות ברשימת החללים וכמעט הגיעה אלינו הודעה כשהיינו בשיקגו אצל המשפחה שלנו בחג".
הייזל מוסיפה "כולנו היינו מלאי תקווה כי ראינו ניסים לאורך כל הדרך. כל כך הרבה פעמים יונה הגיע לקצה ואז הוא תמיד חזר. יונה התפלל בכל יום עם תפילין. אכלנו איתו בשישי בלילה. היו סביבו המון חברים כל הזמן".
היא מתארת תכונה בולטת שלו שתמיד נגעה בליבה. "כיבוד הורים היה משהו מאוד חזק אצל יונה. הוא הקטן מבין שישה אחים וכולם נשואים וכבר עם נכדים. החתונה האחרונה הייתה לפני שנתיים ויונה בעצם נותר איתנו לבד בבית. אבל יונה נורא דאג לנו שלא נישאר לבד. הוא היה מאוד משפחתי, גאה מאוד באחים ובאחיות".
"זו אבידה קשה. קשה מאוד לעכל אותה", אומרים ההורים. "לא הספקנו עדיין להבין את המשמעות, אבל אנחנו שומעים סיפורים שלא ידענו עליו, אנחנו שומעים כמה הוא השפיע על האנשים בסביבה שלו, ואנחנו מתחילים לראות כל מיני 'מתנות קטנות' שיונה השאיר לנו.
יונה עדיין איתנו חזק מאוד ואנחנו מרגישים אותו כל הזמן. נמשיך בדרך שלו ממש 'לטרוף את החיים' מלווים בחיוך הכובש שלו ובעזרת ה' נצליח בכך", הם מסכמים.