מדי שנה כל אימת שפרשת ויצא והסמוכות לה מימין ומשמאל מתקרבות חושב אני כיצד מפלס יעקב אבינו כאיש תם יושב אהלים את דרכו בעלמא דשיקרא, היינו בעולם הזה, שהוא ביחס לעולם-הבא "עלמא דקשוט", עולם האמת.
תחילה עם אחיו עשו, ממשיך עם חמיו לבן הארמי והרמאי, ואף בבניו המציגים בפניו מצג שווא , כותנתו הייחודית של יוסף כתונת הפסים הספוגה כביכול בדמו.
והקושי מתעצם ביודענו שהנביא מיכה אומר על יעקב אבינו [ז' כ]: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". אמת היא המידה המיוחדת של יעקב. יעקב אבינו הוא איש אמת, ולא בכדי אמר לפרעה באחרית ימיו, באחרית מרבית התמודדויותיו: 'מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי'. אינם דומים התמודדויות איש תם, איש אמת' בהיותו 'יושב אהלים', בהיותו בבית המדרש בישיבת שם ועבר, להתמודדויותיו מול אחיו עשו האדמוני שהפר את עיסקת הבכורה, וביותר מול לבן הארמי, כשכבר במבט ראשון, במפגש הראשון, 'וינשק'.
המפרשים כל אחד מצביע על חימוד הממון שהביא את לבן לכך. כך רש"י, אור החיים, ילקוט שמעוני, ורבי עובדיה מברטנורא, כלשון בעל-הטורים, רבנו יעקב בן-אשר, היא: 'ויחבק לו וינשק לו', תחלה חבקו לראות אם הוא חגור מעות במתניו, וכשלא מצא, נשקו, לראות אם יש אבן טובה בפיו.
יעקב איש-תם, אך מורו הראשון לרמאות היה עשו אחיו, ועתה הגיע יעקב לשהות אצל לבן, המורה המומחה והמדופלם בדרכי המרמה והשקר. איך אומר המדרש: יעקב משנודע לו שלבן החליף את רחל בלאה, אומר הוא ללאה רמאית בת רמאי! הרי קראתי בשם רחל ואת עונה לי?! לאה לא נשארת חייבת. ועונה: האם ראית אומן שאין לו תלמידים? הלוא כך היה עם אביך יצחק, משבאת לקבל את ברכתו. הוא קרא לך עשו, ואתה ענית לו. ואביך לא אמר 'בא אחיך במירמה'? [תנחומא ויצא יא]
ועוד אומרים חז"ל, שרחל גילתה ליעקב שלבן בדרכו עומד לרמותו בגלל שלאה מבוגרת ממנה. ענה יעקב: אחיו אני ברמאות. בעברית בת ימינו, אי אפשר לעבוד עלי... אמנם יושב אהלים הייתי, אך בקיא אני ביותר בחכמת הרמאות. סוגיה אותה למד מאחיו.
שואלת הגמרא במסכת בבא-בתרא [קכג.], ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? ומי התיר לצדיקים לנהוג ברמאות? עונה הגמרא: אין, כן. זאת אנו למדים מהפסוק בשמואל, 'עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל'. [בשמואל ב, כב ותהלים יח כז ] . דוד המלך, שתלאותיו היו מרובות, אומר בשירה ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו מכף שאול: עם נבר - עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות כי אתה תשלם לאיש כמעשהו [מצודת ציון]. אך עם עקש כזה שמתעקש לבקש נפשך תתפתל והבא להורגך השכם והורגו [אלשיך]. זוהי גם דרכו של הקב"ה בעצמו. כך הוא בתרגום יונתן: יַעֲקֹב דְּהַלֵיך בְּבָרִירוּתָא קֳדָמָך בְּחַרתָּא בְּנוֹהִי מִכָּל עַמְמַיָא אַפרֵישׁתָּא זַרעֵיהּ מִכָּל פְּסוֹלָא פַּרעֹה וּמִצרָאֵי דְּחַשִׁיבוּ מַחשְׁבָן עַל עַמָך בַּלבֵּילתָּנוּן כְּמַחשְׁבָתְהוֹן : יעקב שהיה נבר, ברור ונקי מתהלך הוא לפניך, בחרת בו מכל העמים והפרשת את זרעו מכל פסולת. לעומת זאת, פרעה והמצרים, שחשבו מחשבות [זדון] על עמך ישראל, בלבלת אותם כמחשבותיהם [הזדוניות].
מחד אפוא עם נבר תתברר ועם עיקש תתפל, אך בו זמנית מדבר שקר תרחק. מביאה הגמרא במסכת כתובות מחלוקת ידועה בין בית שמאי לבית הלל: תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה?בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית-שמאי לבית-הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרים לה, כלה נאה וחסודה?! והרי התורה אמרה: מדבר שקר תרחק! [שמות כ"ג, ו] אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
בין דברי הנביא זכריה על מידת האמת, אֵלּה הַדְבָרִים אֲשֶר תַעֲשׂוּ דַבְרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְפּט שָלוֹם שִפְטוּ בּשַעֲרֵיכֶם.
וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַחְשְבוּ בִלְבַבְכֶם וּשְבֻעַת שֶקֶר אַל תּאֱהָבוּ כִי אֶת כָל אֵלֶה אֲשֶר שָנֵאתִי נְאֻם ה'. לבין מדבר שקר תרחק, ובתווך 'אם נבר תתברר ועם עיקש תתעקש' מחייבות משנה זהירות בכלל ובעולם העסקים בפרט. וזאת עלינו ללמוד מיעקב-אבינו. הליכה בדרך הישר והאמת אך מבלי להחמיץ את בריחתו מהרמאות, מארם, ככתוב 'וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא'.
מידת אמת זו חשובה ככל שתהיה, כבר בבריאת העולם הושלכה ארצה. אלא שאמרו בבראשית-רבה אמר רבי סימון: בשעה שבא הקדוש-ברוך-הוא לברואֹ את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתות כיתות, וחבורות חבורות. מהם אומרים אל יִבָּרֵא, ומהם אומרים יִבָּרֵא, זה מה שכתוב בתהלים [פה, יא] 'חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ'. חסד אומר: יִבָּרֵא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומרת: אל יִבָּרֵא, שכולו שקרים. צדק אומר: יִבָּרֵא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר: אל יִבָּרֵא, שכולו קטטה. מה עשה הקדוש-ברוך-הוא נטל את האמת והשליכה לארץ, זה מה שכתוב בדניאל וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה [ח, יב].
אמרו מלאכי-השרת לפני הקדוש-ברוך-הוא: ריבון העולמים! מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך?! [חותמך, ככתוב בגמרא בשבת חותמו של הקב"ה א-מ-ת [נה ע"א]. תעלה אמת מן הארץ! ככתוב בתהלים אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' [פה, יב] . [פרשה ח, ה:]. במילים אחרות, אומר הקב"ה למלאכים: ישנה גם אמת אחרת. אמת מציאותית שחייבת לפגוש את קרקע המציאות על בעיותיה ומורכבויותיה. אמת זו צומחת והיא תהליכית ככל צמח הצומח לאט לאט.
אמת תהליכית זו אליבא דאמת, תרתי משמע, מקנה לדובר אמת בלבבו, חיים קלים ביחס לדובר שקר כי על זה האחרון לזכור את כל שקריו כדי שלא ייתפס. פעם הופעתי בבית-המשפט בירושלים מטעם המדינה בפני השופט חמן שלח ז"ל שנהרג בראס בורקה שבסיני על ידי מצרי לפני 35 שנה. שני הצדדים הניצים הרימו קולם. קרא להם השופט להיכנס ללשכתו, ומשהתיישבו אמר: ראו, כללית, מחצית מהצדדים המתדיינים בפניי אינם דוברי אמת. אז אין טעם להרים את הקול, אפשר לומר שקר גם בשקט... אך הגמרא בשבועות [לא.] מאוד מקפידה שהדיינים עצמם יתרחקו מדבר שקר, ולכן בין היתר, אם שנים באו לדין, אחד לבוש סמרטוטים ואחד לבוש איצטלית [בגד עליון] בת מאה מנה, אומריםדיינים לעשיר''לבוש כמותו או הלבישהו כמותך, כדי שלא תגרום לנו לישא לך פנים או שיסתתמו דברי שכנגדך, [הצד שכנגד] מפני חשיבותך ויאמר 'איך יאמינו בי בית-דין מול אדם חשוב שכזה?!'.
אך בגמרא בברכות ישנה הבהרה שונה מהי ערמה. מרגלא בפומיה דאביי, רגיל היה אביי לומר, 'לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך ומשיב חמה, ומדבר שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם... כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה' [יז.]. אומר רש"י במקום: ערום ביראה – היינו, להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו. אמר השפת-אמת בפיוטרקוב בתרס"ה: ענין יעקב שלקח הברכות במרמה והוטב בעיני ה' יתברך, יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאין לעשות ע"י ערמה. [תולדות ג,ד]. עם זאת הראי"ה בעין אי"ה כותב על דברי אביי, שהערמה באה לידי ביטוי בהבנה השכלית של יראת ה', בלי כל איצטלה, מופשטת מכל לבוש חיצוני. כל הפונה אחר דרכי השכל בפרטי היראה, יכיל שעיקר ענפי היראה האמיתית באים לידי ביטוי בכבוד הבריות, בדרכי שלום ובדרך-ארץ. ומתוך כך, יהיה מענה לשונו רך, יהיה משיב כחמה, וידבר שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם... הם הם עטרת תפארת לאדם.
אגב, יראת ה' ללא כל לבוש מזכירה לי את השיעור הראשון שקיבלתי במסחר. היה זה ביקורי הראשון בבורסת היהלומים. במעלית פגשתי יהודי עבדקן נשוא פנים, שאלתי בתמימות את חברי, התדע מיהו ראש-ישיבה זה? והתשובה לא איחרה לבוא. איני יודע, אבל העוילם קורא לו מוישה די גזלן... יש אפוא לבן הארמי אך יש גרוע הימנו והוא לבן הארמי המתחפש ליעקב איש תם יושב אהלים.
מעשה אבות סימן לבנים [תנחומא לך לך, ט], מהקשר בין לבן ליעקב אנו לומדים רבות על היחס שבין ישראל לאומות העולם. חווים אנו פעם אחר פעם את שכתב החתם סופר לאחד מתלמידיו, שאין לך יעקב שאין לו לבן, במישור הפרטי ובמישור הלאומי והבין לאומי כאחד. פעם הראתיו למו"ר הרה"ג אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, הרב הראשי וראש ישיבת מרכז הרב, ומוצא שלל רב פתח את החת"ס, קיפל כסימן את שולי הדף ואמר: אוי כמה זה נכון. אגרת חיזוק זו, אני משתדל לקרוא מדי שנה. והרי תורף הדברים [שו"ת חתם סופר חלק ו, נט]:
...ודע בני ותלמידי שי', כי כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה 'והייתם נקיים מה' ומישראל', ושתי חובות אלו נקיות מה' יתברך והנקיות מישראל עמו, הם שני רוכבים צמודים על גבנו. ויותר אפשרי לצאת ידי החוב הראשון, היינו ידי שמים... מלצאת ידי הבריות...בענין חלול ה' דאין לו כפרה כלל...
ובכל זאת אחז"ל 'עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל'. וידעת את אשר מרגלא בפומי תמיד: אין יעקב שלא יפגענו לבן ומעטי לבן שיפגעו בהם יעקב! שמור זה, כי הוא אמת. בחון הדברים, ותראם אמיתיים. ורצוני כי ברית כרותה כל תלמיד חכם וצדיק המכונה יעקב יש לו מצירים נגדו המכונים לבן. אמנם מעטים הם הרשעים האלו אשר ימצאו נגדם מי שהוא אחיהם ברמאות, כיעקב נגד לבן. והווה יודע, כי הרבה פעמים הפכתי בהם ומהם ומהמונם, ואמרתי להישמר מהם ולעשות העקוב למישור, ואמרתי לברוח מן הקטנה שבתרמיתם, ונכשלתי בגדול ממנו! ולא זה בלבד, [לא מדובר רק ב] עמי-הארץ והמון-עם, אלא בלומדי תורה ואפילו רבנים. כל שאין דובר אמת בלבבו, ולא היושר והצדק מרכבו, הרחק דרכך ממנו, הסר רגלך מנתיבו. והעניין הזה אשר אתה בו, קבלו באהבה, ועל כל גל וגל תנענע ראשך וסוף הכבוד לבוא כי יושיע ה' עם קרובו. ע.כ.
לא בכדי בתום החלום מתפלל יעקב מעין תפילת הדרך, 'וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ...'. אף דוד-המלך פותח את תהלים בשני פרקים, הראשון פונה לדרך במעגל הפרטי, 'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים' וגו'. והשני לסכנות בדרכו של ישראל במישור הבינלאומי, 'לָמָּה, רָגְשׁוּ גוֹיִם; וּלְאֻמִּים, יֶהְגּוּ-רִיק. יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד עַל ה', וְעַל-מְשִׁיחוֹ. אך ב"ה יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק', ואלינו פונה דוד - עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה; וְגִילוּ, בִּרְעָדָה... אַשְׁרֵי, כָּל-חוֹסֵי בו'ֹ.