נפתח בהבהרה - אני מעריך ומוקיר את מסירות הנפש של אלו המשקיעים את זמנם בלימוד תורה ובהעמקה בה. בעיניי, ערכם אינו נופל מזה של החיילים המשרתים בצה”ל.
יתרה מזאת, אני תומך במאמצים כנים לאפשר לחרדים מסלול גיוס שאינו משנה את אורח חייהם ואינו מנסה “לחנכם מחדש”. מערכת הצבא, למיטב ידיעתי, מבינה זאת ואף ערוכה להתמודד עם האתגרים הכרוכים בכך.
ההצעה פשוטה:
1. פטור מלא ללומדי תורה אמיתיים – אלו שמקדישים את חייהם ללימוד משמעותי וכנה.
2. חובת גיוס למי שאינם לומדים – צעירים חרדים שאינם מוגדרים כ”תורתם אומנותם” מחויבים להתגייס, כמו כל צעיר ישראלי.
כדי לאפשר זאת, ניתן להקים מסלול גיוס מותאם ומקוצר, בדומה למסלול ההסדר, עבור חרדים שאינם לומדים באופן מלא. מסלול זה יכלול שירות משמעותי, כניסה למערך המילואים ותנאים המתאימים לאורח חייהם החרדי, לרבות הימנעות מסביבה שאינה עולה בקנה אחד עם ערכיהם.
במקביל, יש להתאים את מענק השחרור לאורך השירות: חיילים שישרתו תקופה קצרה יקבלו מענק בהתאם, בעוד חיילים שמשרתים לאורך זמן יקבלו מענק גבוה יותר.
הביקורת- הנהגת הציונות הדתית
כישלון ההנהגה
לצד ההצעות, עולה ביקורת קשה על הנהגת הציונות הדתית – הפוליטית והרבנית כאחד.
כיום, ההנהגה מיישרת קו עם עמדת ההנהגה החרדית, שמתעקשת על פטור מלא מכל סוג של גיוס. הדבר נכון גם כאשר מדובר בצעירים שאינם לומדים תורה כלל ואינם תורמים לחברה. טענת ההנהגה הציונית הדתית, כי מדובר בתהליך “שיסתדר עם הזמן”, אינה מחזיקה מים. אין תהליך אמיתי שמתרחש בשטח, והפערים בין הציבור החרדי לכלל החברה רק הולכים ומעמיקים.
יותר מזה, רבים מהפוליטיקאים והרבנים המובילים בציונות הדתית כבר אינם משרתים במילואים בעצמם ואינם חווים את הקושי העצום של אנשי המילואים שנושאים על גבם את עול הביטחון. המצב הזה אינו מתקבל על הדעת.
התנהלות זו בולטת במיוחד כאשר משווים אותה לגישה הנחרצת של ההנהגה הציונית הדתית בשאלות אחרות, כמו הרפורמה המשפטית, שם ננקטו צעדים מידיים ונחושים. לעומת זאת, בנושא גיוס החרדים – מדובר בפסיביות מוחלטת, שמטרתה לשמר את הברית עם המפלגות החרדיות ולשמור על יציבות הממשלה.
החרדים, מצדם, ממשיכים לשמור על הקו הנוח מבחינתם. נתוני הגיוס של החרדים נמוכים ביותר, אפילו ביחס לחטיבה החדשה המוקמת כעת, והרטוריקה במגזר מדברת על “מלחמת שמד”. יישור הקו המוחלט עם עמדתם יוצר חילול ה׳ נוראי, מגביר ניכור בין המגזרים ומחמיץ הזדמנות לבנות גשר חברתי הכרחי.
שיקולים קואליציוניים והימור על שלמות הארץ
הגישה הנוכחית של הנהגת הציונות הדתית נובעת, ככל הנראה, מהנחת עבודה לפיה יש לשמר את הברית עם החרדים מתוך ראייה שהממשלה הנוכחית תוביל למימוש חזון שלמות הארץ. אך שיקול זה, שאינו מבוסס דיו, הוכח כמורכב בסבבים הקודמים של נתניהו וטראמפ, גם לפני אירועי 7 באוקטובר. יש להבין ששיקולי ארה"ב ושיקולי ישראל אינם זהים, וממשלת ימין יציבה אינה מצדיקה התעלמות מחילול ה׳ ומהפגיעה בתחושת השותפות החברתית.
גם אם השיקול הוא שימור הקואליציה מחשש לאלטרנטיבה גרועה יותר, הדבר אינו מצדיק את הימנעות ההנהגה מהתמודדות אמיתית עם סוגיית הגיוס. חשוב לזכור שגם עבור החרדים, ממשלה חלופית אינה אידיאלית.
סיכום והמלצות
הנהגת הציונות הדתית הפוליטית והרבנית שוגה בגישתה.
עליה להבין שדווקא מתוך אמונה בערך התורה, יש לגלות אומץ ולהוביל לשינוי, בשיתוף פעולה עם ההנהגה החרדית אך גם באמצעות סנקציות ותמריצים.
• גישה חדשה ומעשית- יש לנסות במאמץ רב, להגיע להסכמה שתאזן בין צרכי הביטחון לבין שמירה על אורח החיים החרדי.
• צורך לאומי דחוף- העלייה בדרישות הביטחוניות והמחסור בכוח אדם מחייבים פעולה מידית.
• חיזוק תחושת השותפות- הטיפול בסוגיית הגיוס עשוי לגשר בין המגזרים ולבנות חברה קצת יותר מאוחדת.
האחריות על מדינת ישראל היא של כולנו, והגיעה השעה ומצופה שההנהגה הפוליטית והרבנית של הציונות הדתית תבין זאת ותפעל בהתאם.