פרופ' הרב יצחק כהן
פרופ' הרב יצחק כהןצילום: ערוץ 7

רחל בפרשתנו צופה בעצב במתרחש. סופגת ושותקת. היא נפגשת עם יעקב בבאר ומאז נקשרת נפשם. כשלבן אביה פונה ליעקב ושואל אותו למשכורתו – הוא משיב ללא היסוס "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה".

שבע שנים היה המחיר, למען הקים את בית ישראל. שבע שנות ציפיה דרוכה לרחל ושבע שנות עבודה מפרכת ליעקב. אולם ביחס ליעקב כתוב 'ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה.' יעקב, שכנראה עדיין לא הכיר את נפתולי אביה, עבד במרץ ובהתלהבות. אך רחל לא היתה רגועה.

המדרש מספר כי לאורך השנים הללו היה יעקב שולח מתנות לרחל. כמנהג הימים ההם לא שיגרם ישירות כי אם על ידי האב. אולם אב נוכל זה, שכבר רקם את תכנית החלפת הבנות, נתן את המתנות ללאה. עיני רחל רואות וכלות והיא שותקת. אם רק היתה רומזת ליעקב היו הדברים משתנים. נשיכת השפתיים לכל אורך שבע השנים מלמדת על גבורת הנפש. וכל אלו הן כאין וכאפס לעומת שתיקתה הגדולה ביום הנישואין.

הגמרא (מגילה) מספרת כי רחל מזהירה את יעקב כי אביה מתכנן לתת ליעקב את לאה ולא את רחל. לכן יעקב מוסר לרחל סימנים המוסכמים ביניהם. קוד סודי. כשהגיע ליל הכלולות, רחל חששה שמא אחותה תיכלם ותיבוש כשיתברר ליעקב באוהל שנתנו לו את לאה. לכן בצעד על אנושי מסרה לה את הסימנים. היא רואה את חלומה הולך ונגוז. כל הציפיה יורדת לטימיון. היא עומדת להפסיד את חתנה. מעל כל אלו, היא עומדת להפסיד את השותפות בהקמת בית ישראל ולאבד את מקומה בהיסטוריה היהודית. הטבעי ביותר היה שלא תמסור את הסימנים שנתן לה יעקב ושאחותה, המשתפת פעולה עם ההחלפה, תיכלם ותבוש! זכות ויתורה זה של רחל עמדה לישראל להלן.

המדרש מספר שבשעה שישראל גלו לבבל, מיד פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר: 'רבונו של עולם! למאה שנה נתת לי בן, ואמרת לי: העלהו עולה לפני, ולא ריחמתי עליו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?. פתח יצחק ואמר: רבונו של עולם! כשאמר לי אבא "אלהים יראה לו השה לעולה בני" לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?. פתח יעקב ואמר: רבונו של עולם! לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן, וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בניי, ומסרתי עצמי למיתה עליהם; ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בניי? פתח משה ואמר: רבונו של עולם! לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה... יצתה בת קול ואמרה: גזירה היא מלפני.'

ובמקום בו לא הצליחו אבותינו, רחל, בזכות גבורת נפשה במסירת הסימנים לאחותה, הצליחה לגונן על ישראל. וכך מספר המדרש בלשונו המרטיטה:

"באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, יעץ אבי להחליפני והוקשה עלי הדבר עד מאד, ולאחר כן נחמתי בעצמי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים והגלית בני ונהרגו בחרב, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן. זה שאומר הפסוק (ירמיה לא) 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו'. וכן כתוב 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך'. ועוד כתוב 'ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם' (איכה רבה)

המדרש מלמדנו כי לעיתים המעשים שאדם עושה בין אדם לחבירו, עולים אפילו על מעשה העקידה שאדם עושה למען אלוקיו. במעשה של חסד עם חבר תוך ויתור על העצמי יש כדי לרצות ולפייס את ה' יותר מאשר עמידה בניסיון העקידה. רחל עומדת בניסיון על אנושי תוך שהיא מוכנה למסור לאחותה את חתנה, למרות שהיא מצפה לו כשבע שנים. הטבעי ביותר היה שתיתן לאחותה, שכנראה שיתפה פעולה עם המזימה, להיכלם, להתבייש, התרמית תתגלה, האירוע יתפוצץ והיא תקבל חזרה את חתנה. רחל מלמדת אותנו פרק בויתור על האני למען האחר. זו הזכות היחידה שעמדה לעם ישראל כאשר גלו מארצם.

בשנה האחרונה ראינו לא מעט חיילים ואנשי כוחות הביטחון הולכים בדרכה של רחל ואף מעבר לה. הם מוכנים למסור את היקר להם מכל, את חייהם שלהם, למען אחיהם בשדה הקרב, ולמען אחיהם שנמצאים בעורף. בחברה שסועה ומפורדת, כפי שהיינו כאן לפני המערכה, אך טבעי שאנשים יעמדו מהצד ולא יתמסרו למען הכלל. לכן מסירות נפשם היא על אנושית ועל טבעית. אולי רק משום כך, רואה הקב"ה למחול לנו על המחלוקות שיצרנו בתוכנו, לתת אויבינו בידינו ולמנוע מאיתנו גלות שלישית. מתקיימת בנו ההבטחה לרחל 'ושבו (ונאחזו) בנים בגבולם'. ומי שסובר שאנו מנצחים רק משום שאין לנו ברירה ואין לנו מדינה אחרת, נזכירו כי גם לפני הגלויות הקודמות לא היתה לנו ברירה ולא היתה לנו מדינה אחרת.

להצלחת עם ישראל במערכה הנמשכת, לע"נ הנופלים הקדושים שמסרו נפשם עבורנו, ולע"נ אבי מורי ברוך מרדכי ומור חמי משה נחמיה.