'וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו'... אומר רש"י מלאכים ממש. כאלה המקדשים שמו בשמי מרום. לימדנו מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, מלאכים הם התגלות הבורא בנבראים.
אומר הרב פנחס וולף בפרושו הנפלא 'דיוקים' על התורה, שאכן מדובר במלאכים ממש, כי לו היו אלה שליחים רגילים, היה מקום לענוותנותו של יעקב, האומר: 'כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב'... גינוני כבוד שחולק יעקב לאחיו. כל זמן שמדובר בכבודו האישי של יעקב, מותר לו לוותר ולהשפיל עצמו, אבל כאשר מדובר במלאכים ממש המייצגים את תפקידו ההיסטורי של יעקב-אבינו, בזה לא היה לו לוותר. על יעקב-אבינו לעמוד בגאון על שליחותו עלי אדמות כמקים בית-ישראל, מקים עם-סגולה שתפקידו להיות אור לגויים מבלי להתרפס בפניהם.
'עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה'. כך גם אומר גם דוד המלך בתהלים, 'אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר' [ק"ב, ה] מובא בבעל-הטורים, בנו השלישי של הרא"ש, בשביל שיעקב ירא מעשו, וקראו אדוני, בו בזמן שהקב"ה הבטיח בפרשה הקודמת, 'ושמרתיך בכל אשר תלך' [כח, טז], גרם הוא לבניו שנעשו גרים בין האומות. כלומר, הגלות נגרמה על ידי כך שאנו מוכנים להכיר באונם ובהונם של האומות כאדונים, ואנו להם כעבדים. כי אדון אחד לנו ואין בלתו. המלוכה והממשלה לחי עולמים. מאידך ממשיך יעקב ואומר 'עִם לָבָן גַּרְתִּי', הגם שהייתי עמו שנים ארוכות נשארתי יעקב, ועמו רק גרתי באופן זמני ולא כתושב. כמי שנושא שליחות מרוממה הבאה לידי ביטוי בשליחת מלאכים של ממש.
ובכל זאת בשל התרפסות זו, שבאה לידי ביטוי בשתי המילים, 'אדוני עשו' ו'עבדך יעקב', אומר בעל-הטורים דברים קשים - 'וָאֵחַר עַד עָתָּה', בשל כך התעכבה גאולתם של ישראל. תחילה שבעים שנות גלות בבל, זוהי האות 'ע' של המילה 'ע-ת-ה'. ארבע-מאות שנות גלות מצרים, זוהי האות 'ת'. וחמשת אלפים שנה הקודמים לגאולה, זוהי האות 'ה'. כי רק לעתיד לבוא, באלף השישי נזכה ל'וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה'. מלמדנו בעל-הטורים שעל כל איש ואישה מישראל לילך עם גו זקוף וגאוות יחידה על זכותם להיות שליחי רחמנא עלי אדמות, לשמור חוקותיו ולעשות רצונו. אמי ע"ה הייתה כבת שתים-עשרה כשכבשו הנאצים ימ"ש את צרפת, ונדרשה כרבים לענוד את התלאי הצהוב על דש הבגד. שלא כמבוגרים שחשו עלבון, אמי חשה גאווה, שהרי עתה הכל ידעו שהיא יהודייה, ולכבוד היה בעיניה... ודומה שזוהי אכן הגאווה היהודית הנדרשת מכל יהודי ויהודייה בתפקידם המיוחד בעולם-הזה.
הליכה בגו זקוף עם אמונה בשליחות, אך מתוך זהירות יתר והכנה משולשת, לדורון, לתפילה ולמלחמה. זאת הייתה הכנתו של יעקב, וזו היא גם הכנתם של ישראל לאורך הדורות עד ימינו אנו. הכנת דורון והיכון למלחמה, ותפילת 'הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו'. הלכה היא בידוע עשו שונא ליעקב, אך פעמים יבוא כאח מדומה, ופעמים כעשו הרשע. פעמים 'וַיִּשָּׁקֵהוּ', נכמרו רחמיו באותה שעה, ופעמים ' וַיִּשָּׁקֵהוּ', כדברי רש"י, לא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צווארו של יעקב-אבינו של שיש. [בראשית-רבה עח,ט]. 'פן יבוא והכני', עשו הרשע, מסוגל להכות ללא רחם, 'אם על בנים', גם אם מדובר בנשות אחיו וילדיהם.
לכאורה תמוה, הכנת דורון מתוך ציפייה לשלום, ברורה. היכון למלחמה מול אויב, אף היא הכנה ברורה. אך מה משמעותה של תפילה בפני עצמה כהכנה, הלוא יש צורך בתפילה הן להצלחת הדורון, והן להצלחת המלחמה, ואין התפילה עומדת בפני עצמה אלא רק מסייעת להצלחת הדורון או לחלופין לנצח במלחמה?
אלא שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, ובעצם לתפילת כל אדם. תפילה עושה מחצה, בכך שמקרבת היא את המתפלל לאביו שבשמים. אומר הרב אבא שאול זצ"ל, בשם רב שמחה בונים מפשיסחא, שקללת הנחש "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ", הגם שנראית היא כברכה, שלא יזדקק לעמול כאדם לפרנסתו, עונשו הוא בכך שנמנעה ממנו היכולת להתקרב אל הבורא, וזהו עונשו. אומרת הגמרא במסכת ברכות, א''ר חמא בר' חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל. שנאמר: 'קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' . זהו רצון הבורא וזוהי טובת האדם.
מובא בספרי רבי שמעון בר-יוחי אומר, הלכה בידוע עשו שונא ליעקב [במדבר סט]. וכי הגויים נעשו שומרי הלכה? ובכלל וכי הלכה היא זו? הלוא הֲלָכָה היא כינוי ביהדות לכלל החוקים שעל פיהם מצווים ישראל לנהוג, ומה לגוי ולהלכה?! אלא שהמילה הלכה על פי ספר הערוך נגזרת היא מהשורש 'הלך'. היינו דבר או נוהג שהולך ובא מתחילה ועד סוף.
ואכן המריבה הרוחנית שלימים קיבלה את השם אנטישמיות מתחילה, עוד ברחם רבקה-אמנו, עוד כשהתרוצצו הבנים בקרבה, ובמינונים כאלה ואחרים אין היא פוסקת לרגע. ראיתי שראש ישיבת בית-אל הגאון הרב זלמן מלמד, מביא הסבר מתוק בשם רבי מנחם זמבא זצ"ל הי"ד, מדוע משתמש רשב"י במונח 'הלכה' והוא, שאל לך לחפש נימוק, זו הלכה פסוקה ללא טעם. אין זה ככל המקומות בהם היה רשב"י דורש טעמא דקרא, טעם המצוה, כאן פשוט אין טעם. אין טעם, אבל יש לה ל'הלכה' זו גם יש מטרה ונכון לתהות על קנקנה.
יעקב-אבינו אוהב שלום ומבקש שלום, כך עם חמיו לבן-הארמי, וכך עם אחיו עשו-הרשע. שני מייסדי האנטישמיות... יעקב, אוהב השלום, בלכתו לקראת עשו, אף מכין לשם כך דורון. לימים גם בניו יהיו מתחננים שלש פעמים ביום 'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל'. זאת, כאמרתו של בר קפרא: 'גדול השלום! שהרי מה אם העליונים, [במרומים], שאין בהן לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, ולא מצות, ולא דבבות, ולא מחלוקת, ולא עין רעה, צריכים שלום, התחתונים, שיש בהן כל המידות הרעות הללו, על אחת כמה וכמה. [ויקרא-רבה ט,ט]. אך עם זאת, מחויבים ישראל לעמוד בגו זקוף, עם גאוות יחידה על שליחותם הנשגבה למלא עולם במלכות ש-ד-י, עם תפילה ומוכנות למלחמה.
כך על ישראל להתמיד בעמידה איתנה מול האנטישמיות, האנטי שמו יתברך, הנמצאת בעקומה עולה גם בשנה האחרונה. אנטישמיות הנוגדת כל מה למד יעקב-אבינו בישיבת שם. אנטישמיות, הרבה פנים לה, על כל שלל צורותיה ומלבושיה ואיצטלותיה. האחת בקריקטורה, דוגמת אלה שבעיתון הנאצי דֶר שטירמֶר, והאחרת במחזותיה, כבמחזה 'היהודי ממלטה', או שיילוק היהודי ב'הסוחר מוונציה'.
האחת, בעלילות דם, והאחרת במשפט דרייפוס, או בבית הדין בהאג. ויש הבוחרים בספרות דוגמת וולטר הצרפתי. ועוד כהנה וכהנה מחלצות, דוגמת הכרזת הציונות כגזענית ולאחרונה אישום צה"ל בג'נוסייד. ויש גם אירועים אנטישמיים 'פשוטים' דוגמת זה שאירע בימים אלה, שריפת בית-הכנסת במלבורן שבאוסטרליה, כשריפת בתי הכנסיות הרבים ב'ליל הבדולח', ערב השואה.
אך יש ואנטישמיות נעשית כמחלה אוטואימונית, בתוך עמנו. מחלה שנגרמת בשל תקלה במערכת החיסון, שבה תאיה תוקפים את הגוף ללא סיבה. דוגמת הסרט 'ג'נין ג'נין' המוציא את דיבתם של לוחמי צה"ל רעה בעולם כולו. המחלה תוקפת אנשים הבטוחים שדי ברדיפה אחר השלום בכל מחיר, תוך הזנחת שני הכלים החשובים הנוספים בהם השתמש יעקב-אבינו, תפילה ומלחמה.
דומים הם לאותו סולם שאינו מוצב ארצה ורק ראשו מגיע השמיימה. שאיפה גדולה לשלום, הינה מבורכת בתנאי שהסולם מוצב ארצה, מתוך מוכנות למלחמה ומתוך תפילה. כפועל יוצא, אותם חולים במחלה האוטואימונית, כותבים ומעלים מחזות המציגים את המדינה באור וליתר דיוק בחושך שלילי, ואת תושביה ככובשים ואכזרים. בעקבות המחזות, באים ארצה כמוצאי שלל רב שוחרי התיאטרון מרחבי העולם, ואף מעניקים פרסים, למתקפות אוטואימוניות אלה, שניתן לדמותן לצבא היורה על כוחותיו. אלה זוכים לתהילה.
ויש יהודים תמימים שעל אף כל עוצמתה של האנטישמיות לאורך השנים, העמים והיבשות, מבקשים הם לערער על 'הלכה' זו, ואולי לפחות לגמדה ולצמצמה לצאצאי עשו-הרשע. זאת, למרות שרבים הם בעולם המקיימים 'הלכה' זו באדיקות יתר. כאילו גם פרעות שמחת-תורה דאשתקד, אינם מהווים ראיה מספיקה דיה לקיומה של 'הלכה' זו, שמא מבני-ישמעאל המה ולא מעשו.
בסליחות אנו כוללים את השניים יחדיו, בתחינה, 'כלה שעיר וחותנו'... גם המושג עמלק אינו מצומצם ליוצאי חלציו של אגג בלבד, אלא לעמלקיות. 'הלכה' זו הולכת ובאה מתחילה ועד סוף, עד שיעלו מושיעים לשפוט את הר עשו והייתה להשם, ולא לאנטי שמי, המלוכה. הדרך אינה להתעלם מ'הלכה' זו, אלא להילחם בה, להיאבק באנטישמיות, בכל אותם שלשה כלים שקיבלנו מיעקב-אבינו, דורון, תפילה ומלחמה, תוך קידוש השם ומניעת חילול השם מול כל אנטי-שמי, נגד כל מי שהוא אנטי קידוש שם ה'.
ראויים האנטישמים להיענש, אך הואיל ואנטישמיות זו, נוצרה עוד ברחמה של רבקה-אמנו, אם יעקב ועשו, ברור שגם לעשו, גם לאנטישמיות, תפקיד בעולמו של הקב"ה. יצירה היא בדומה ליצר הרע, המעורר את היצר הטוב מנגד. יצירה המעוררת חדשים לבקרים את תשומת לב העולם כולו אל העם היהודי. למרות שכתוב, 'לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים', זרקור האנטישמיות מכוון את האנושות כולה להתבונן בעם סגולה, שעל אף גודלו הזעיר של ישראל, שורד הוא ואף מתחדש כעוף-החול. דווקא מתוך שמקטרגים עליו, ומדקדקים עמו כחוט הסערה, דורש המקטרג גם לעצמו, ונמצא העולם מתעדן.
הבנת יעילותו של זרקור זה העמיקה אצלי עת נלוויתי פעם לחבורה של אישי ציבור לסיור בבני-ברק. אחת התחנות הייתה ביתו הצנוע של הרה"ג רב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל. אחר דומיה ארוכה, פתח ואמר: מדינת ישראל, קטנה, קטנה. אבל רעש גדול מאוד היא עושה בכל העולם. וכך הכל מתעניינים בה לטוב ולמוטב. בני-ברק, קטנה, קטנה, אבל עושה רעש גדול, גדול, בכל המדינה. תעזרו לה...
במקביל מסייעת האנטישמיות לעם הנבחר עצמו, לבל יסור משליחותו, ולבל יהין להיות ככל העמים, וחלילה לו מלהיטמע בין האומות. אפקטיבית היא בהרבה משליחי סוכנות רבים המבקשים משרידי עם-קדוש לשוב לארץ אבות. והביקוש ההולך וגדל בעת הזאת לעליה ארצה למרות המצב, יוכיח. שומר גוי קדוש, שמור שארית עם קדוש, המשמשים כמלאכים ממש בעולמך ומשלשים בשלש קדושות לקדוש.