בסיור באלון מורה. בגין
בסיור באלון מורה. בגיןצילום ארכיון: הרמן חנניה, לע"מ

המהפכה בסוריה הביאה ישראלים רבים למחשבה המצמררת כיצד היה נראה צפון הארץ אם ישראל הייתה נסוגה ומוסרת את רמת הגולן לידיו של אסד.

על תרומתו של ראש הממשלה בעבר, מנחם בגין ז"ל, להיאחזות הישראלית ברמת הגולן, שוחחנו עם ראש מרכז מורשת בגין, הרצל מקוב.

מהלך הריבונות הישראלית ברמת הגולן, אומר מקוב, אמנם לא חדל את השיח המדיני סביב אפשרות לרדת מהרמה, כפי שהתברר במשאים והמתנים שניהלו ראשי ממשלות מאוחרים יותר, אך המהלך מקשה את תהליך ההגעה להסכם משום שצורף לחוק חוק משאל עם שמחייב רוב של שמונים חברי כנסת וגם רוב בציבור "ולכן אם ההסכם לא בקונצנזוס מוחלט קשה מאוד שהוא יאושר, וגם באופן חוקי מדובר במסירת חלק של ישראל הריבונית, להבדיל משטחים בהחזקה צבאית או שטחים משוחררים שאינם חלק מישראל הריבונית".

"מהדרך שבה ההחלטה התקבלה ומהתגובות בעולם ניתן ללמוד עד כמה מדובר היה בהחלטה דרמטית. כל העולם כולל הידידות הגדולות שלנו, ביניהן ארה"ב תחת נשיאות רונלד רייגן שהיה ידידותי לישראל, הגיבו בגינויים. החלטת הגינוי של מועצת הביטחון התקבלה בהסכמת ארה"ב, שגם השעתה דיון באספקת נשק שישראל ביקשה והשעתה גם את מזכר ההבנות לברית הגנה בין המדינות, מהלך שאותו קידם אריאל שרון כשר ביטחון והיה על סף חתימה".

"בגין עצמו לא אהב את המזכ הזה ולכן התגובה שלו להחלטה האמריקאית הייתה שאנחנו לא משעים אלא מבטלים את ההסכם הזה. אנחנו לא צריכים את החיילים שלכם כאן", אומר מקוב ואנחנו שואלים אם מדובר בחוסר הבנה של בגין את חשיבותו של הסכם שכזה, ומקוב משיב בשלילה. בגין, הוא מזכיר מגיע לאמירה הזו לאחר הסכם שלום והפצצת הכור בעיראק, כלומר כראש ממשלה בעל ניסיון, ועם זאת תפיסתו והמדיניות הישראלית הייתה שחיילים זרים לא יהיו אלה שיגנו על ביטחון ישראל. למעשה, אומר מקוב, הסכם ברית ההגנה היה לא יותר ממסמך הצהרתי בלבד.

עוד אנחנו שואלים את מקוב אם העובדה שברמת הגולן היו ישובי שמאל סייעה להעביר את ההחלטה ומקוב משיב על כך בחיוב ומוסיף כי לא רק הנוכחות של קיבוצי תנועת העבודה והמושבים השפיע אלא העמדה שבה החזיק המערך דאז, עמדות שונות לחלוטין לעומת אלה שבהן החזיקה מפלגת העבודה בגלגוליה המאוחרים יותר. מקוב מזכיר כי אחד הלאווים של רבין בקמפיין בחירות 92' היה לא לירידה מרמת הגולן. עוד הוא מזכיר כי מי שהוביל את הקמפיין של ועד ישובי הגולן היה אנשי תנועת העבודה ובראשם שמעון שבס, מי שלימים היה לראש לשכתו של רבין.

"הם גייסו מיליון חתימות, הגישו אותן לבגין וכשהוא שקל את העלאת החוק הוא הניח שיש קונצנזוס סביב נושא רמת הגולן. הוא מדבר הרבה בנאומים שלו על כך שהוא מצפה לתמיכה של המערך בהצבעה בכנסת". בפועל כאשר הגיע החוק להצבעה הייתה מפלגת העבודה, המערך דאז, במבוכה גדולה. "יו"ר המפלגה היה אז בחו"ל, חלק מחברי המפלגה לא רצו להשתתף והחרימו את הישיבה, שמונה הצביעו יחד עם הממשלה, אלו ניצי המפלגה והחוק עבר".

על הסיכוי להתנהלות כזו של חברי אופוזיציה כיום, אומר מקוב בצער כי מהלך כזה בלתי אפשרי היום משום שכיום ההצבעות מתבצעות על בסיס פוזיציה פוליטית אוטומטית, הן בקואליציה והן באופוזיציה. "העמדות כיום הן לא על פי העניין, אלא על פי הפרסונה. אמור לי במה אתה תומך ואומר לך מיד למה אני מתנגד".

לקראת תום הדברים שאלנו את מקוב מדוע להבנתו מנחם בגין, שהיה מחובר למסורת ישראל, לא עשה את מעשה הריבונות ביהודה ושומרון אלא רק ברמת הגולן. "הדבר הפשט ביותר, לא היה לו רוב לזה. חנן פורת ע"ה בא אליו פעם ואמר לו בוא נחיל את הריבונות ובגין אמר לו תביא לי רוב ונחיל את הריבונות. זה היה עוד לפני הסכם השלום עם מצרים. בחלק של הסכם השלום עם מצרים המתייחס ליהודה ושומרון הגיעו לנוסחה שתהיה אוטונומיה לתושבים ולא לאזורים כפי שקרה באוסלו ואחרי חמש שנים יוחלט על הסכם הקבע כאשר המבצע הנוכחי לא ישונה ללא הסכמה".

על מה שלהערכתו צפוי היה בעוד חמש שנים, אומר מקוב: "בגין אמר שנדרוש אז את החלת הריבונות והניח שהם לא יסכימו ועל זה יהיה צריך לנהל מו"מ, אבל מבחינתו ללא ספק ישראל תדרוש את החלת הריבונות". מקוב מזכיר כי בתוך הליכוד ובמפד"ל היו מחצית מהמפלגות שהתנגדו למהלך הריבונות, וזאת כמוקש משמעותי ביותר בדרך לריבונות ביהודה ושומרון.