שר המשפטים יריב לוין
שר המשפטים יריב לויןצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ומלאה הארץ מאמרים וראיונות של אנשי ימין רציונלים, המפצירים בהנהגת הימין (הם אף פעם לא מפצירים בשמאל) בכלל, ובשר המשפטים יריב לוין בפרט, להיות "המבוגר האחראי"; להבין שזו לא העת לשינויים במערכת המשפט, שצריך ללכת לפשרות ולחוקק רק בהסכמות רחבות, ושאסור לקרוע שוב את העם ולהביא אותנו אל סיפה של מלחמת אחים.

ויש גם איומים, כמו תמיד. השמאל מאיים להחריב את המדינה, והימין התבוני מאיים שאם אכן כך יקרה, האשם יהיה בהנהגת הימין, שלא השכילה למנוע מלחמת אחים, בגלל שיקוליה הפוליטיים הבזויים, ובשל כניעתה לבייס, ההמון המתלהם והשטחי, שהם מצביעי הגוש האמוני.

טוב ונכון להיות המבוגר האחראי, מ"לא תהיה מלחמת אחים" בפרשת אלטלנה, ועד גניזת הרפורמה המשפטית לפני שנתיים, אבל להיות המבוגר האחראי אין פירושו להיכנע תמיד לגחמות הילד המשתולל. צריך להתבונן היטב ולאבחן מהי הדרך הנכונה לנהוג בה. אירוע אחד קטן, שכמעט נעלם בתוך המהומה הבלתי פוסקת של חיינו, הוא להבנתי חשוב ומשמעותי, ומלמד עם מה אנחנו מתמודדים.

בישיבתה האחרונה של הוועדה למינוי שופטים, שכינוסה נכפה על שר המשפטים על ידי בג"ץ, קמו שלושת שופטי בית המשפט העליון החברים בה, ונטשו את הישיבה כאיש אחד. זאת משום שהשר לוין הזמין מומחים חיצוניים כדי לבסס את התנגדותו לעקרון הסניוריטי. לאחר מכן הסבירו במכתב מחאה לשר המשפטים: "הוועדה אינה מזמנת גורמים חיצוניים לישיבותיה. כך היה מאז ומתמיד, ועמדתנו היא שאין לשנות מסדרי דיון אלה. נוהג זה מתיישב עם העובדה שכלל דיוני הוועדה מתקיימים על בסיס חומרים כתובים, ועל בסיס ההנחה שהחברים מתכוננים באופן ראוי לישיבות".

שר המשפטים אומנם שינה מהנוהג, אבל מה כל כך נורא בלשמוע מומחים? האם שינוי סדר הדיון של הוועדה לבחירת שופטים הוא עבירה על החוק או פגיעה בערך מקודש? אי אפשר להתגמש קצת, ובזמן של מתיחות כה גדולה לשנות מהמקובל ולתת לצד השני לנסות לבסס את טענותיו?

לאדם דתי קל להבין את נימוקי השופטים. בשעת השמד, לא מתפשרים אפילו על ערקתא דמסאנא, אין משנים אפילו את דרך קשירת השרוכים בנעליים. עקשנות קיצונית זאת מבטאת את ההבנה שהאויב בא לערער את המחויבות למצוות. כל שינוי קטן, כל כניעה מינימלית לדרישותיו, היא ביטוי של הסכמה לעזיבת היהדות. אבל מהי דתם של השופטים, שהם מדקדקים במצוותיה בכזאת קנאות? האם זוהי שעת השמד שלהם, ושר המשפטים הוא הצר הבא להעבירם על אמונתם?

האירוע הזה מבהיר את תפיסת המציאות של השופטים. הם נלחמים בכוחות האופל. ממשלת ישראל היא בעיניהם קואליציה של עבריינים, מושחתים ופנאטים דתיים, שבאה להכחיד את כל מה שנכון ומתוקן וראוי במדינת ישראל.

הם לא מאמינים בשלטון החוק. גם לא בערכי הדמוקרטיה או בטיעונים לוגיים. הם מאמינים שהציבור הישראלי מתחלק לרעים ולטובים, ושמתנהלת ביניהם מלחמת קיום, והם רואים בעצמם את המוצב האחרון של הטובים. אי אפשר לנהל איתם משא ומתן ולהגיע לפשרות, כי אין עקרונות מוסכמים ואין שכל ישר. העיקרון היחיד הוא הצלת המדינה מפני שלטון כוחות הרשע. כל ויתור, ואפילו הסכמה בעניין שולי, יש בהם משום מתן לגיטימציה לצלם שבהיכל. אין מקום לשיח, רק למלחמה נחושה עד הסוף המר.

הסיבות שבגללן מיטב המוחות של החברה הישראלית נקלעו לתפיסת עולם כל כך ילדותית וקיצונית ראויות למחקר יסודי, אבל החלטות צריך לקבל כאן ועכשיו. אצטרף בזאת לכל הקוראים להנהגת הימין לשמש בתפקיד המבוגר האחראי. המבוגר האחראי נותן לפעמים לילד המשתולל למצות את כעסו או חרדתו, ולהירגע בקצב שלו אל תוך ההבנה שהדברים אינם כל כך קשים כמו שנראה לו מלכתחילה. אבל תפקידו של המבוגר האחראי הוא גם לזהות את המקום שבו הילד מסכן את עצמו או את סביבתו, ולהשתמש בכוחו כדי למנוע פגיעה.

האליטה הישראלית, ומערכת המשפט בתוכה, נתונה בטנטרום. היא חווה מצוקה וחרדה קשה עקב אמונתה ש"ארץ ניתנה ביד רשע", שמדינת ישראל נכבשת בידי הברברים שישחיתו כל חלקה טובה. ההשתוללות של האליטה וחוסר יכולתה להבחין בין עיקר לטפל, בין אויב לאוהב, מסכנים את המדינה בעמידתה מול אויביה האמיתיים ובהתמודדות עם אתגריה הפנימיים הרבים. כל פעולה שלטונית, אפילו הטריוויאלית ביותר, הופכת לזירת עימות. כל החלטה של הממשלה הנבחרת נתפסת כהכרזת מלחמה.

על הימין לקבל על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי: לשחרר בעדינות ובנחישות את הידיים הלופתות בעווית את כלי השלטון, לפעול בחוכמה ובעוז כדי לממש את מדיניותו, לא להיעלב משטף הגידופים ומהצעקות, ולהמתין בסבלנות לשקט שיבוא אחרי הסערה.