הגיע הזמן, שלהי דצמבר 2024, להודות באמת. תיק 67104-01-20 הידוע גם בשם תיק האלפים, שבו נאשם ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד בעלי בזק ו'וואלה' שאול ואיריס אלוביץ' וכן נוני מוזס - איבד כל רלוונטיות.
חסידי נתניהו האדוקים מדברים במונחים של קריסה. כל עד תביעה שעלה לדוכן העדים הוכיח לשיטתם כיצד התיק קרס. חלק לא מבוטל מן העדים הקריסו את התיק לפחות עשר פעמים, לעיתים התיק קרס כמה פעמים באותו יום. צורת הסיקור הזאת נעה בין Wishful thinking ובין שרלטנות או חובבנות של אדם שלא סיקר מעולם הליך הוכחות במשפט פלילי ומגיע לראשונה לדיון הוכחות בבית המשפט.
תמונת מראה של חסידי קריסת התיקים היא זו של חסידי הפרקליטות, שלדידם כל עד מוכיח את אשמת נתניהו, ואם הוא ספציפית לא הוכיח זאת אז "חכו לעד הבא", או לעדות נתניהו, או לחקירה הנגדית של נתניהו. אותה פוזיציה משני צידי המתרס.
על כל פנים, התיק הזה לא קרס, למרות דברי שלושת השופטים שהמליצו לתביעה בכתב ובעל פה לסגת מסעיף השוחד בפרשת 4000 - הפרשה החמורה משלוש הפרשות שבהן נאשם נתניהו. ולמרות זאת, צריך לומר את האמת. התיק הזה כבר לא רלוונטי ולא חשוב. הכרעת הדין (וגזר הדין, אם נתניהו יורשע; אלוביץ' יורשע בוודאי בסעיף של שיבוש מהלכי משפט) תינתן להערכתי לכל המוקדם בשלהי 2027, וזה רק בערכאה הראשונה. יוגש ערעור לבית המשפט העליון, ומן הסתם גם הוא יתברר במשך שנה או שנתיים עד למתן פסק דין סופי. כך שהתיק הזה ילווה אותנו עד שנת 2030.
בינתיים, ראש הממשלה נתניהו בן ה־75 מזמן יחדל מלכהן בתפקידו ויפרוש לפנסיה לאחר שכיהן כראש הממשלה יותר מכל ראשי הממשלה שכיהנו לפניו, כולל דוד בן גוריון. גם אם יורשע, איזה עונש להערכתכם הוא יכול לקבל על עבירת הפרת אמונים של קבלת סיגרים ושמפניות בהיקפים גדולים ועל ניהול משא ומתן מושחת עם נוני מוזס? מישהו משלה את עצמו שנתניהו יישלח לכלא אחרי גיל 80? מה הטעם בכלל בעונש דרדל׳ה שייגזר, אם יורשע, על מעשים שנעשו ב־2013 ו־2015?
אפשר לכעוס על חוסר הצדק, אפשר לחוש תסכול, אפשר להרגיש שמחה. הרגשות והתחושות הללו הם סובייקטיביים ואינם יכולים להיות סיבה להמשך הפארסה. האמת העגומה היא שמדינת ישראל אינה מסוגלת לנהל הליכים פליליים מורכבים בלי לחתום על הסדרי טיעון.
לאחר אסון מירון טבע יושב ראש הכנסת כיום והשר לביטחון הפנים דאז אמיר אוחנה את המונח "אחריות אינה אשמה". ועדת החקירה הממלכתית קבעה שהוא גם אחראי וגם אשם. כאשר מדברים על השופטים רבקה פרידמן־פלדמן, משה בר־עם ועודד שחם - לדעתי אפשר לקבוע שהם גם אחראים וגם אשמים.
במשך שנים הדיונים התנהלו מתשע בבוקר עד שלוש וחצי אחר הצהריים. קדושת סיום יום הדיונים הייתה דומה לשעת צאת יום הכיפורים ושבירת הצום. בשעה שלוש ושלושים על הדקה, לא משנה מה, הדיון יסתיים. מי שנכח בדיונים היה יכול לראות את חרדת הקודש שאחזה בשופטים בנוגע למועד סיום הדיון. גם אם התובעת תהיה באמצע שאלת מפתח לעד המדינה - העט ייפול מהיד בשעה שלוש ושלושים והדיון ייפסק ויתחדש מחר. גם אם הסנגור נמצא בעיצומה של ההוכחה לכך שתזת כתב האישום בנוגע ל"שיחת ההנחיה" אינה יכולה לעמוד - התשובה של עד המדינה תופסק על ידי השופטים המתבוננים בשעונם וחרדים לסדר יומם.
לא הייתה שום סיבה שיום הדיונים יסתיים בשלוש וחצי אחר הצהריים. במשפט זדורוב הרכב השופטים בראשות השופט אשר קולה המשיך את יום הדיונים מהבוקר גם עד השעה שמונה והשמיים לא נפלו. אבל זה לא רק משך יום הדיונים. ברוב המוחלט של הזמן השופטים משקיפים מן הצד על הדיון, ומאפשרים לו להתנהל מאליו. אין מיקוד של השאלות הדורשות ליבון, אין דחיקה בצדדים להתרכז בעיקר ולוותר על הטפל. הטענה הרווחת (וההגיונית) היא שהשופטים כל כך חוששים מביקורת ציבורית בתיק הרגיש הזה, ולכן הם כמעט לא מתערבים בו אקטיבית ומאפשרים לו לזרום מאליו. כך לא נראית מנהיגות וכך לא נראה ניהול.
מקובל להאשים את הסנגורים במריחת הזמן, ובפרט את סנגורי נתניהו. אני לא מקבל את הטענה הזאת. קודם כול, לגופו של עניין, אני לא חושב שהם מרחו את הדיונים באופן חריג, וזה בוודאי לא מסביר איך פרשת ההגנה נפתחת רק חמש שנים לאחר הגשת כתב האישום. אבל גם אם הטענה הזאת הייתה נכונה - מי שמנהל את המשפט הם לא סנגורי נתניהו אלא שלושת השופטים. ואם יש מריחת זמן, הם האחראים לכך שהיא מתרחשת.
מתיק פלילי לתיק ארכיון
אז הגענו לדצמבר 2024, והדיונים לא מתקדמים לשום מקום. השיח הציבורי (האינפנטילי בעיניי) על עדות נתניהו מקפל בתוכו תחושה שגויה לחלוטין כאילו אנחנו לקראת אירוע דרמטי במשפט, ולכן אין לאפשר לנתניהו דחייה כלשהי. אנשים משלים את עצמם כאילו נתניהו מפחד להעיד וחושש ממה שייחשף, ומרוב שהם מקשיבים לעצמם - הם בטוחים שגם המציאות תשתכנע מהפרשנויות שלהם.
נתניהו לא חשש להעיד, אך כן היה מאוד לא מרוצה מהקביעה שחייבה אותו להעיד שלוש פעמים בשבוע במשך שש שעות בכל יום. בשלושת ימי עדות עד כה (הטור נכתב ביום שלישי) נתניהו התייחס רק לתיק 4000, ולמעשה רק להטיות הסיקור הנטענות בתיק 4000. לכמה הטיות סיקור התייחס נתניהו? כתב האישום מייחס 315 הטיות סיקור לטובת נתניהו באתר וואלה. בשלושת ימי העדות הראשונים נתניהו הספיק להגיע רק ל־15 פריטים. זה קצת פחות מחמישה אחוזים. אם הקצב הזה יימשך, יחלפו 20 ימי דיונים עד שנתניהו יסיים להעיד רק על החלק של הטיות הסיקור, שזה רק חצי מפרשת 4000.
גם אם נצא מנקודת ההנחה הסבירה מאוד שהשופטים ידחקו בנתניהו ובסנגורו להזדרז - זה עדיין אירוע של כמה חודשים. גם אם נניח שנתניהו יעיד על כל שלוש הפרשות יחד 20 ימי דיונים, וממוצע הדיונים יהיה שניים וחצי בשבוע - החקירה הראשית של נתניהו תיגמר רק בעוד חודשיים. אחר כך תתחיל החקירה הנגדית של נתניהו על ידי התובעת יהודית תירוש והתובע אלון גילדין. כלל אצבע אומר שחקירה נגדית לוקחת פי שלושה זמן מהחקירה הראשית.
בואו נצמצם את הזמן הזה, ונניח שהחקירה הנגדית תהיה רק 20 ימי דיונים. זה אומר עוד חודשיים. פרט לכך, גם סנגורם של שאול אלוביץ' ואיריס אלוביץ' זכאי לחקור את נתניהו, וכך גם הסנגורית של נוני מוזס. כל זה ייקח זמן. לפני חודש מאי, להערכתי, לא תסתיים עדות נתניהו. אחריו יעידו שאול אלוביץ', איריס אלוביץ' ונוני מוזס. גם הם צפויים להעיד במצטבר במשך כמה חודשים. לאחר מכן יזומנו עדי הגנה נוספים (שרה נתניהו, אגב, לא תעיד). כך למשל יצטרך אביחי מנדלבליט לעלות ולהעיד כדי לענות על השאלה איזה בדיוק אישור נתן לפתיחה בחקירות נגד ראש הממשלה. יעלו כמובן עדי הגנה נוספים.
השורה התחתונה היא שהתיק הזה יימשך עוד הרבה מאוד זמן. לאחר מכן, יש להעריך שתינתן לתביעה ולהגנה חצי שנה (כלומר, שנה נוספת) להגיש את הסיכומים. עשרות אלפי עמודי פרוטוקול וכמויות עצומות של חומר הראיות יאלצו את השופטים לכתוב הכרעת דין ארוכה במיוחד, שייקח להם זמן רב לכתוב. כך שלהערכתי התיק בערכאה הראשונה לא יסתיים לפני שלהי 2027 ואולי עמוק לתוך שנת 2028. ושוב, אני מדבר רק על הערכאה הראשונה.
כאשר נדונה לראשונה האפשרות של עסקת טיעון בתיק של נתניהו, אני התנגדתי לרעיון הזה. יש תיקים שצריכים להתברר עד תומם. אם אדם טוען לחפותו וזועק על תפירת תיק ורדיפה פוליטית של כל גופי אכיפת החוק, התיק צריך להתברר לגופו. נדרשת הכרעה שיפוטית שתקבע אם הוא עבריין או אכן נרדף.
ב־2019 מנדלבליט חתם על הסדר טיעון עם שרה נתניהו בפרשת המעונות, וכתב האישום הסתיים בהרשעה בסעיף זניח וחסר חשיבות. גם אז טענתי שמנדלבליט עשה טעות, ושהיה אסור לו בשום אופן לחתום על הסדר הטיעון עם שרה נתניהו. הפרקליטות הרוויחה ביושר את מבול המתקפות עליה, משני צידי המתרס, בגלל ניהול התיק. כשהנאשמת ועורך דינה, כמו גם בעלה שהוא במקרה ראש הממשלה, תוקפים שוב ושוב את הפרקליטות וטוענים לרדיפה וסיכול ממוקד, הפרקליטות לא יכולה לסגור כך את התיק עם הזנב בין הרגליים. קל וחומר שהיא לא יכולה לעשות זאת כאשר בד בבד עם ההודאה, עורך דינה של שרה נתניהו, יוסי כהן, משתלח בפרקליטות וממשיך עם טענות הרדיפה.
בתחילת 2023 ישבתי לשיחת רקע עם אחד מראשי משרד עורכי דין מהגדולים בישראל. כמו עמיתיו בצמרת עורכי הדין, גם הוא התנגד מאוד לנתניהו ולרפורמה המשפטית אבל תמך בחתימה על הסדר טיעון, ולדעתו הפרקליטות עשתה טעות קשה כאשר סירבה להצעה. אני שטחתי את טענתי שיש תיקים שחייבים להתברר. אם תפרו תיק נגד ראש הממשלה - אני רוצה לדעת את זה. אם ראש הממשלה עשה מעשים עברייניים חמורים, וכדי להיחלץ מכך יצא למסע נקמה במערכת אכיפת החוק - אני רוצה לדעת את זה. התיק חייב להתברר.
כעת, בשלהי דצמבר 2024, אני חושב שחייבים להודות שהתיק הזה מתפוגג לאיטו. כמו משפט רונאל פישר ורות דוד, שממשיך להתנהל עוד מאמצע 2015 (!) למרות שהמשאבים האדירים שהושקעו בו כבר מזמן הפסיקו להצדיק את התוצאה (החלשה) בסוף ההליך - גם משפט נתניהו מתנהל עם משאבים אדירים ועם תועלת אפסית.
הדבר המדהים הוא שגם הפרקליטות יודעת את זה. גם היא יודעת שאין לה באמת יכולת לסיים את האירוע. איך אני יודע זאת? כי ביוני 2022 הסתיימה בבית המשפט עדותו של עד המדינה שלמה פילבר, שבמסגרתה הוא חזר בו במידה רבה מעדותו במשטרה. רק באפריל 2024 הודיעה הפרקליטות לפילבר שהיא שוקלת לבטל את הסכם עד המדינה איתו בשל הטענה כי הפר את ההסכם במסגרת עדותו, וזימנה אותו לשימוע על כך. אם טענתו בשימוע תידחה, הוא יזומן לשימוע נוסף לגופו של עניין כדי להחליט אם יוגש נגדו כתב אישום. ואז הפרקליטות תצטרך להגיש נגדו כתב אישום, ולנהל נגדו הליך פלילי שלם נוסף מלבד משפט האלפים. לא סתם פרקליט המדינה עמית איסמן גורר רגליים בצורה מביכה בעניין הזה. הוא יודע שאין לו את המשאבים ואת הכוחות לכך. אז הוא עושה מה שאבא של הרשל׳ה היה עושה במצבים כאלה.
זוכרים את תיק הטרדת עד המדינה? באוקטובר 2019 יונתן אוריך, ישראל איינהורן ועופר גולן נחקרו באזהרה בחשד להטרדת פילבר. החקירה נגדם הובילה להתדיינויות בלתי פוסקות בערכאות השונות עקב טענות לחיפוש לא חוקי שנערך בטלפונים שלהם. רק ביוני 2023 החליט פרקליט המדינה לזמן אותם לשימוע לפני הגשת כתב אישום. אנחנו כבר בדצמבר 2024 ועדיין לא הוגש כתב אישום (וגם לא נסגר התיק).
אז מה המסקנה? האם צריך פשוט לסגור הכול וללכת הביתה? לוותר לנתניהו, לוותר לפילבר, לוותר לגולן ולוותר לאוריך (שנגדו בינתיים נפתחה חקירה פלילית נוספת)? האם צריך לזרוק את הכול לפח ההיסטוריה? אין לי אמירה נחרצת בעניין, אבל צריך להודות שהתיק הזה על נספחיו והסתעפויותיו הפך להיות תיק להיסטוריונים. הוא איבד את תכליותיו ההרתעתיות ועשיית הצדק.
אולי צריך לסגור את התיק ולהפוך אותו לאנדרטה למחדלי ניהול הליכים פליליים במדינת ישראל. אולי צריך להגיע להסדר טיעון דרדל׳ה, אולי צריך שהפרקליטות תבחר מתוך שלוש הפרשות פרשה אחת שהיא הכי חזקה מבחינה ראייתית, ותוותר על השתיים האחרות. אם התיק הזה יוביל לשינויים בחוק סדר הדין הפלילי ולרפורמה בניהול ההליכים הפליליים במדינת ישראל - נוכל לפחות לומר שמשהו חיובי אחד יצא ממנו. רק נקווה שזה לא יוביל לעוד ועדת חקירה שתגיש את מסקנותיה ב־2040.
לתגובות: [email protected]