סגן ינון גרנות, קצין בשריון שנפצע באורח אנוש בג'באליה ועובר שיקום בבית החולים שיבא, שוחח עם ערוץ 7 לציון יום ההוקרה לפצועי צה"ל, שיחזר את רגע הפציעה שלו ושיתף ברצון לחזור לפעילות אחרי השיקום.
בפתח הראיון הוא מספר על הפציעה בעזה: "במהלך התקפה, הוצאתי את הראש מהטנק בשביל להסביר לאן לתקוף. הופעל עליי מטען שהונח בחלון, נפגעתי בצוואר, נחתך לי העורק הראשי, נפגעתי בפנים ובחזה, ספגתי רסיס שחדר לי את הריאה ויושב כעת בסרעפת ואני צריך לעבור ניתוח כדי לטפל בכך".
"אני זוכר הכל", הוא מוסיף. "הייתי בהכרה לאיזה שתי דקות לאחר האירוע. עצרתי לעצמי את הדימום בעורק הראשי, הרגשתי קושי לנשום. פיניתי את עצמי לתוך המסדרון האחורי, ביקשתי מהצוות לפנות אותי אחורה, וממש במילים האחרונות לפני שאיבדתי הכרה, אמרתי להם לזרוק את כל התחבושות שלהם לתוך המסדרון, והתחלתי לחבוש את עצמי יחד עם חייל נוסף עד שאיבדתי הכרה".
הוא מתאר את המחשבות שלו באותם רגעים קריטיים. "חשבתי לעצמי בראש שאני עומד למות ופשוט התבאסתי כי חשבתי על ההורים שלי והחברה שלי. חשבתי בעיקר עליהם. כשהתעוררתי הדבר הראשון ששאלתי הוא 'אני חי'? אמרו לי שאחיה ואז שאלתי עם הצוות בסדר ונרגעתי כשהתשובה הייתה חיובית".
לפני שנפצע היה גרנות במשך שנה שלמה עמוק בתוך המלחמה. "זו היתה שנה מאוד אינטנסיבית. המלחמה הפכה כבר לאורח חיים ושום דבר לא באמת נרגע שם. כל כניסה היא מלחיצה לא פחות מהקודמת ואתה מרגיש כאילו זה היום הראשון שלך בעזה. אין שאננות שם, זה המקום הכי ממולכד שראיתי והייתי בכל צד של עזה. יש עדיין מלא מחבלים וזה גם המסר שצריך לעבור למי שחושב שאנחנו סיימנו שם".
את הליך השיקום שלו הוא מתאר כמעצים במיוחד. "השיקום כאן מדהים. עצם זה שאתה פה עם כל החבר'ה זה באמת הטיפול הנפשי הכי טוב. כשכולם מדברים, לכולם יש בעיות זהות, חווים קשיים דומים, זה מדהים ויש גם רוח גבית מטורפת מהאזרחים שמתנדבים ותורמים. זה מעודד ומחזק. אין ספק שאם הייתי במקום קשה הייתי במצב אחר. החיבוק החם הזה מרים אותי".
בינתיים הוא סופר את הימים עד שיחזור להילחם. "אחרי כל הניתוחים יהיה שיקום ואחר כך אחזור לפעילות".