במהלך יום ההוקרה הלאומי לפצועי צה"ל פגשנו את סמל אליעד מליאנקר, לוחם בצנחנים, שנפצע פציעה שהוא עצמו מגדיר אותה כמתסכלת והוא גם מסביר מדוע.
"הפציעה מתסכלת מאוד כי להיות במקומות כל כך מסוכנים, לחוות את השבעה באוקטובר, להילחם במחבלים, להיות בעזה ובלבנון ובסוף להיפצע בבסיס זה מאוד מתסכל", ומספר על הפציעה שהגיעה זמן קצר אחרי עוד סבב לחימה בלבנון.
"הגעתי לבסיס ביום שבו יצאנו מלבנון, ישנתי שעה, קמתי מאזעקה, רצנו לגליל הבטון שבחוץ ובדיוק כשיצאתי פגע בי המצרר, חורר אותי ונפצעתי בגב, ברגליים ובעין", הוא מספר ומשחזר את תחושת הלחץ של אותן שניות של פגיעה. "בהתחלה לא הבנתי שאני פצוע. אני זוכר את עצמי טס למיגונית כשכל הפנים שלי דם. חבר שלי הסתכל עלי בשוק ולא ידע מה לעשות. הוא אמר לי שכל הפנים שלי דם. נגעתי בפנים וראיתי שכל היד שלי דם. הוא השכיב אותי על הרצפה, גזר לי את הבגדים והפך אותי כדי לראות איפה הפציעות. הייתי בהלם".
לאורך כול אותם רגעים היה אליעד בהכרה מעורפלת כשמי שסביבו שומר על עירנותו. לשאלה אם חש פחד הוא משיב ואומר שלא הרגיש דבר, "הייתי בבועה כזו".
מיד כשעלה לאמבולנס בדרך למנחת המסוק מישהו נתן לו מכשיר טלפון כדי שיתקשר למישהו. הוא התקשר לחברתו וסיפר לה ש"הכול בסדר, לא קרה לי שום דבר, אין לי צלקות. פגע בי טיל". הדברים הבהילו את אוראל, החברה, שהחלה לבכות בעוד חבר של אליעד מנסה להרגיע אותה.
"זו זכות להגן על המדינה שלנו. לעבור דברים קשים", הוא אומר ומספר על ההקפצה הראשונה שהגיעה בבוקר השבעה באוקטובר אל הלחימה במתחם הנובה ומשם לשדרות, "ולכל מקום שהיו צריכים אותנו כחיילים. עשינו את מה שהיינו צריכים. בנובה חיפשנו גופות, זה התפקיד שהיה לנו. אני זוכר את עצמנו הולכים כמה שעות בטור ומחפשים גופות".
התמונות הללו, הוא אומר, לא יוצאות ממנו והן המעמיקות את תודעת האויב וכורח המלחמה. "התמונות האלה לא יצאו ממני כל החיים. ידעתי שיש לנו אויב אבל לא ידעתי שעד כדי כך".
אליעד מדגיש כי על אף הקושי הנפשי העמוק שהוא שרוי בו כעת ועל אף כל שעבר במהלך המלחמה אין בכוונתו להפסיק מללחום למען המדינה. "יש לנו מדינה אחת ואם לא נילחם עליה ישחטו אותנו".
על הפגיעה הנפשית הוא אומר כי זו קשה יותר מהפגיעה הגופנית שכן היא הולכת, מצטברת ומתעצמת לאורך התקופה כולה. "אתה הולך עם תיק גדול עליך, ואתה מרגיש גבר שלא מדבר על זה, אבל יש הרבה שחור בפנים. יש הרבה לוחמים במצב הזה", הוא אומר ומעיר כי השהות בשיקום עם לוחמים שעברו את אותה חוויה מאפשרת לעכל את הדברים, "אתה חווה את המלחמה עוד פעם".
על מה שבכל זאת מחזק את רוחו בשעות קשות שכאלה, אומראליעד: "מגיעים לכאן כל כך הרבה אנשים ומתלהבים ממה שעשיתי, למרות שמי אני, אני רק עוד חייל, אבל זה גורם לי להבין את הזכות במה שעשיתי, שעשיתי משהו טוב למדינה שלנו. אין לנו ארץ אחרת".