ברק מורג, תושב ניר עוז, מספר לערוץ 7 על הניסיונות להתאושש מהאסון הכבד ב-7 באוקטובר של קהילה הקיבוץ.
"המצב שלנו כקהילה מורכב. מצד אחד אנחנו חיים ומנהלים שגרה, קהילה, ילדים, חינוך ועבודה במגורים שלנו בכרמי גת. מצד שני, העיסוק המרכזי של כולנו הוא בנושא החטופים, וב-29 מחברי הקהילה שלנו שעדיין נמצאים ברצועת עזה ומוחזקים בשבי", אומר מורג.
הוא משחזר את הנקודות המרכזיות שמשובצות בזכרונות הקשים מה-7 באוקטובר. "יש כמה נקודות מאוד מרכזיות שאי אפשר לשכוח. הנקודה הראשונה היא כנראה הפעם הראשונה שבה ניסו לפתוח את הדלת של הממ"ד שלנו בלי הצלחה. ברגע הזה הבנו שיש לנו מחבלים בבית והחשש הכי גדול שלנו בעצם מתממש.
הנקודה השנייה היא לאחר שהפסיקו לנסות לפרוץ לממ"ד, והבנו שמציתים את הבית כשאנחנו נמצאים בתוך הממ"ד. עברנו ממצב של הגנה על הדלת, למצב של איך שורדים בתוך עשן, בבית בוער ובחדר סגור. הנקודה השלישית היא, אחרי שיצאנו מהבתים והיינו בחמ"ל של הקיבוץ כל השורדים יחדיו, ולאט לאט הבנו, והבנתי כמה אנשים לא מגיעים - למרות שהם כתבו מוקדם יותר באותו יום שהם צריכים עזרה - ושיש להם מחבלים בבתים ושורפים אותם", מתאר מורג.
לדבריו, קשה להבין גם כיום, כיצד קרה המחדל ביום הטבח. "אין לי את הכלים להבין את זה. אני מבין את העובדות והמציאות. אני לא שותף לתחקיר שאני מניח שמתבצע, ואני לא חשוף לאינפורמציה שלאנשים אחרים אין. את גודל המחדל וההפקרות מנסים להכיל ולהפנים. אבל את הסיבות או את הגורמים אין לי כלים לנתח".
לדיווחים על עסקת חטופים קרובה הוא מתייחס בצורה מסויגת. "אני יכול להעיד על עצמי, שמצד אחד אני מתמלא באופטימיות ומצד שני מנסה להימנע ממנה. אני משתדל לקוות לטוב, אבל גם מפחד כמובן להתאכזב".
על חזרה לניר עוז באופן מלא הוא אומר "זה ייקח זמן. כדי שאנשים יוכלו לגור פה נדרשת עוד המון עבודה. אנחנו היום נמצאים בכרמי גת בקריית גת, יחד עם רוב הקהילה של ניר עוז בדיור הזמני-קבוע, משתדלים לקיים שם חיים כמה שיותר דומים למה שהיה לנו, מבחינת קהילה ופעילויות וחינוך לילדים. זה כמובן לא אותו דבר, אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי שזה יהיה הכי טוב שאפשר, בעיקר לילדים".