פטריוט מאחורי הסורגים

"את רוצה להיות צנועה? קומי ותתלבשי!" נזפה לובשת המדים רעולת הפנים באביטל רוזנפלד המבועתת.

זה היה בחמש בבוקר ביום ראשון, מיד אחרי שבת פרשת בראשית. חמישה עשר לובשי מדים רעולי פנים נכנסו עם נשקים שלופים לדירה הקטנה של אביטל ובעלה, ארי רוזנפלד, נגד המילואים העצור שהשבוע הותר שמו לפרסום.

"לא הבנתי מה קורה", היא מספרת. "פתחתי את העיניים ומעליי עמדו שלושה רעולי פנים. הם האיצו בי להתלבש ולהיות צנועה. אחרי מה שקרה בשבעה באוקטובר חשבתי שאולי יהרגו אותי. לקחתי את הטלפון כדי לצלם את רגעיי האחרונים ואז הם לקחו ממני גם את הטלפון". אביתר, הבן הפעוט של ארי ואביטל, ישן בחדר הסמוך. "הם התחילו לחפש בכל הבית, נכנסו גם לחדר של הילד, דפקו על הקירות, פתחו את כל המגירות, ואז אמרו לבעלי: אתה רוצה להיפרד מהילד שלך? זה היה נורא".

בתא עם ערבים, מקקים ומצלמות

ארי רוזנפלד, איש מילואים ותיק ומוערך בחיל המודיעין, נעצר באופן מפתיע. במשך עשרה ימים משפחתו לא ידעה היכן הוא מוחזק ובעוון מה, ונמנע ממנו גם להיפגש עם עורך דין. מהפרסומים בתקשורת למדה אביטל שבעלה חשוד בכך שהעביר מסמכים סודיים ללשכת ראש הממשלה.

מסכת הייסורים שרוזנפלד ומשפחתו עוברים מאז המעצר הברוטלי היא בלתי נתפסת: בדיונים להארכת המעצר לצורכי חקירה הוא שוחרר בשתי ערכאות - בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. הערעור שהגישה הפרקליטות לבית המשפט העליון התקבל על ידי השופט אלרון לאחר דיון במעמד צד אחד, שבו העיד נגדו מפקדו, אל"מ ג', אדם שהעניק לו אות הצטיינות על עבודתו במהלך מלחמת חרבות ברזל.

נֶגד רוזנפלד הוגש כתב אישום בעוון מסירת ידיעה סודית לאנשי ראש הממשלה. אך במקום לשחררו למעצר בית, כפי ששוב נקבע בבית המשפט השלום והמחוזי, קבע שופט העליון שטיין כי הוא יישאר במעצר עד תום ההליכים מכיוון שיש בידו מידע סודי נוסף שהוא עלול להעביר לגורמים מדיניים. זאת בעוד את אלי פלדשטיין, שאליו העביר רוזנפלד את המסמכים ומואשם בפגיעה בביטחון המדינה, שחרר השופט שטיין למעצר בית.

רוזנפלד מוחזק בתנאים קשים ביותר, כפי שהעידה גם חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, שמבקרת את כל האסירים הביטחוניים היהודים. "לימור יצאה משם מזועזעת", מעידה אביטל. "היא התקשרה אליי ודיברנו במשך 20 דקות. היא סיפרה שמעולם לא ראתה תנאים קשים כאלה. בעלי יושב לבד בתא שקוף, בין עצירים ביטחוניים ערבים, בתא מצחין ומלא מקקים. בתא מותקנות מצלמות שמצלמות אותו אפילו בשירותים ובמקלחת. האסירים הערבים צועקים לו: המדינה בגדה בך", אומרת אביטל. "זו התעללות בלתי נתפסת".

כאמור, השבוע, לאחר מאבק ארוך שניהלה המשפחה, התיר בית המשפט לפרסם את שמו ותמונתו של רוזנפלד, לאחר שבועות ארוכים שבהם הפרקליטות הצליחה להשיג את מבוקשה ולהשאירו חסוי תחת צו איסור פרסום. "אני מברכת על החלטת בית המשפט להתיר את פרסום שמו של בעלי", אומרת אביטל, "עכשיו שכל עם ישראל יראה אותו, הם יבינו שכל מה שעמד לנגד עיניו זה ביטחון המדינה והחטופים. מחכים לו בבית".

אביטל מסבירה מדוע חשוב בעיניהם פרסום שמו ותמונתו של בעלה: "זה מאבק שהוא הרבה יותר ארוך ממה שחשבנו, וקשה יותר לנהל אותו כשמדובר בדמות עלומה ואנונימית. כשרואים את השם ויודעים במי מדובר, קל יותר לחבר את הציבור למאבק. מדובר באדם שהוא מלח הארץ. לאורך כל השנים הוא תמיד עשה את המסלול של הישראלי הטוב, המתנדב, התורם והמשפיע. שילב תורה, דרך ארץ ועבודה. אנחנו רוצים לחבר את כל הציבור לדמות שלו".

מדוע הפרקליטות מסרבת לחשיפת זהותו?

"אני לא יודעת מה היו השיקולים, אני רק יודעת שהרבה יותר קל להם כשהציבור לא יודע מי הוא". היא מראה לי את עמוד הפייסבוק שלו, שמלא בצילומי התנדבות עם בעלי מוגבלויות ובתמונות עם בנו הפעוט. "הם לא רוצים שאנשים ייחשפו לדמות המיוחדת שלו ויבינו שמדובר פה בפטריוט אמיתי שנעשה לו עוול בלתי נתפס".

מה בעצם טוענים שבעלך העביר לאלי פלדשטיין ולאנשי לשכת ראש הממשלה?

"בעלי הוא איש מודיעין שעושה המון ימי מילואים בשנה, בעיקר בקריה בתל אביב. הוא נחשף למסמך כלשהו שלא הועבר לדרג המדיני, למרות חשיבותו המודיעינית הרבה לשלום החטופים", אומרת אביטל. "הוא ניסה לפעול בצינורות המקובלים ונחסם על ידי מפקדיו".

אביטל מספרת שלאחר השבעה באוקטובר בעלה היה מזועזע, בעיקר ממסמך חומת יריחו (תוכנית חמאס לפלישה לישראל, ה"צ) שהכינה הנגדת ו' ולא הועבר לדרג המדיני. "הוא כל הזמן שאל איך זה קרה לנו ולמה לא הקשיבו לה. הנושא של החטופים הדיר שינה מעיניו. הוא נחשף גם לכל סרטוני הזוועות והיה חוזר הביתה עם עיניים אדומות, הוא היה בטראומה מזה שהתעלמו מהמסמך של הנגדת והוא כל הזמן אמר לעצמו שזה לא יכול לקרות עוד פעם".

אביטל לא ידעה דבר על תפקידו הצבאי של בעלה. "הוא לא הסכים לדבר על מה שהוא עושה בצבא בשום אופן. כל מה שאני יודעת על הפרשה זה מהפרסומים בתקשורת. הבנתי שבעלי החליט שראש הממשלה חייב לדעת מהמסמך הזה. הוא יצר קשר עם פלדשטיין משום שידע שהוא עובד צמוד לראש הממשלה".

לפי הפרסום של העיתונאי אבישי גרינצייג, פלדשטיין אמר לרוזנפלד שיש לו סיווג ביטחוני מתאים כדי להיחשף למסמך כזה, כשבפועל לא היה לו הסיווג הביטחוני הדרוש. בנוסף לכך, בשיחה עם רוזנפלד הוא העלה על הקו איש תקשורת שאותו הציג כאיש מוסד. "בעלי לא היה מעביר את הידיעה בערוץ לא מסווג", אומרת אביטל. "הוא גם לא היה מעלה על דעתו לדבר עם התקשורת. כל מה שהוא רצה זה שנתניהו ידע על המסמך הזה. הוא האמין שככה הוא יציל עשרות חטופים".

בפועל, לא ברור אם המסמך אכן הגיע לידיו של נתניהו, אך ידוע כי פלדשטיין פרסם את המסמך. בתחילה, כפי שפרסם גרינצייג, הוא ניסה לפרסמו בערוץ 12 אך הצנזורה אסרה את הפרסום בישראל, ולכן המסמך התפרסם בעיתון הבילד הגרמני. תוכן המסמך עסק באסטרטגיה המנחה את חמאס בניהול המשא ומתן עם ישראל. הוא מתאר כיצד אנשי החמאס מרמים את הקהילה הבין־לאומית ומענים את משפחות החטופים בישראל, בניסיון מניפולטיבי לרתום אותם ללא ידיעתם להשגת שיקום היכולות הצבאיות של חמאס והבטחת המשך שלטונו ברצועת עזה.

מילואים במקום קידום

הריאיון עם אביטל נערך בבית הוריה בבני ברק, שם היא מתגוררת עם בנה מאז שבעלה נעצר. אימה תהילה ואחותה נעמי צמודות אליה. מאז שארי נעצר שלושתן זנחו את כל עיסוקיהן, והן עוסקות רק בניסיונות להביא לשחרורו.

היא בת 25 אבל נראית הרבה יותר צעירה, סטודנטית לתואר שני בתרפיה באומנות. השנה היא הקפיאה את לימודיה וכל יומה מוקדש למאבק כדי לשחרר את בעלה ולטהר את שמו, וכמובן לטפל בבנה הפעוט שטרם מלאו לו שלוש. היא מתרוצצת בין ועדות בכנסת לראיונות בתקשורת ופגישות עם עורכי דין. בשבוע שעבר הגיש בעלה לנשיא המדינה בקשה לחנינה, ובתחילת השבוע פנו שלוש ממשפחות החטופים לנשיא בבקשה לדחות את בקשת החנינה שלו. אל בקשת החנינה מהנשיא הצטרפו 62 חברי כנסת ושרים, וגם שני הרבנים הראשיים לישראל.

אביטל וארי מצויים על התפר שבין העולם החרדי לציונות הדתית. היא למדה בבית יעקב, ובסיום הלימודים התחילה ללמוד לתואר ראשון, אך הפסיקה את הלימודים כדי לעשות שירות לאומי: "רציתי לתרום למדינה ולעשות משהו משמעותי", היא מסבירה. במשך שלוש שנים התנדבה בבתי חולים ברחבי הארץ, במחלקות לחולי סרטן ובעמותות של אנשים עם מוגבלויות, שם גם פגשה את בעלה. "ארי גדל במשפחה של עולים מארצות הברית. הם השאירו הכול מאחור, עלו לארץ וגרו בקרוואן בבית אל מטעמי ציונות. ככה הוא חונך".

רוזנפלד למד בישיבת מערבא שמשלבת תורה ובגרויות, אחר כך הלך לישיבת ההסדר החרדית 'דרך חיים' בגן יבנה, והשתלב בשירות צבאי בחטיבת המחקר של אמ"ן. "הוא התעקש לשרת שלוש שנים מלאות למרות שההסדר מחייב הרבה פחות. הוא ביקש לשרת ביחידה מעורבת ולא דתית בלבד, כי ראה בזה שליחות. זה לא גרם לו לרדת מבחינה רוחנית. בגיל 28 הוא סיים את הש"ס", היא אומרת בעיניים בורקות. לאחר שהשתחרר, החל רוזנפלד לעבוד בהייטק, אבל במשך עשר שנים המשיך לעשות ימי מילואים רבים בכל חודש. "מאז השבעה באוקטובר הוא היה בעיקר במילואים", מעידה אביטל. "לאחרונה אף הציעו לו קידום בעבודה, אבל הוא אמר שכרגע המילואים בעדיפות ראשונה והוא נאלץ לסרב לקידום עד תום המלחמה".

כאמור, ארי רוזנפלד הוא איש מודיעין מצטיין שקיבל אות הצטיינות ממפקדו על תפקודו במערכה הנוכחית, בה יש לו הישגים מודיעיניים רבים הרשומים על שמו. "לבעלי יש רקורד נקי לחלוטין, ללא רבב", מדגישה אביטל. "הוא מעולם לא דיבר מילה על שירותו הצבאי והוא אדם שעוסק כל הזמן בעשיית טוב, בחסד ובנתינה. גם בכתב האישום מפורט כי העביר את המסמך מטעמים פטריוטיים וכי טובת המדינה הייתה לנגד עיניו. מה פשר ההתעללות הזאת?" היא תוהה.

בתמונת הפרופיל שלה מופיעה תמונה משנה שעברה, שבה בעלה מדליק חנוכייה עם הילד. "זו תמונה שבשבילנו היא חזון", מסבירה תהילה, אימה של אביטל. "אנחנו מחזקים את עצמנו באמונה שגם השנה הוא יהיה בבית בחנוכה וידליק נרות עם אביתר. אין סיבה להשאיר אותו במעצר", הן אומרות. "הוא מעולם לא הדליף מידע לפני כן ואין סיבה שיעשה זאת עתה. הפרשה הזאת התנפחה לממדים לא מובנים בכלל".

את מדברת איתו? הולכת לבקר אותו?

"אני מדברת איתו רבע שעה ביום", מספרת אביטל. "ביקרתי אותו פעם אחת בכלא וזה היה טראומטי. הלכתי במנהרות כדי לראות אותו, ישבנו בחדר עם משפחות של מחבלים ערבים, דיברנו בטלפון דרך זכוכית עבה. זה היה נורא".

איך אביתר מגיב לכך שאביו נעלם?

"הוא עוד לא מבין", היא אומרת. "כשאני מראה לו תמונות של אבא הוא בוכה. מדי פעם הוא אומר 'בא לי את אבא'. הקשר שלהם כל כך קרוב, וכשהם ביחד הם פשוט שוכחים ממני", היא מחייכת. "ועכשיו הוא לא ראה אותו כבר יותר מחודשיים".

את נותנת לו לדבר עם אבא בטלפון?

"לא, אני מפחדת שזה יהיה בשבילו טריגר לטראומה", היא אומרת, "איך אסביר לו איפה אבא נמצא?"

ואיך בעלך מחזיק מעמד?

"ברוב השיחות שלנו הוא מחזק אותי", היא אומרת. "הוא אדם מלא אמונה, נתינה ורוחניות. הוא כל הזמן אומר לי שאנחנו מלווים על ידי פרשת השבוע ומתחבר לסיפור של יוסף הצדיק. גם הרבנים אומרים שהוא עובר משהו ששייך לכלל ישראל. זה נותן לנו כוחות כי אנחנו מבינים שזו שליחות. יחד עם זאת, לאחרונה הוא אמר לי שהוא מתחיל להבין שעושים לו עוול גדול".

רוזנפלד משתדל לחזק את עצמו מבחינה רוחנית גם בתוך הכלא: "הוא כבר סיים שלוש מסכתות והוא מסיים בכל יום ספר תהילים. הרב של הכלא נותן לו לפצח סוגיות בגמרא כדי לחדד את המחשבה. לאחרונה ישב איתו בתא אסיר מבוגר והוא ממש טיפל בו: הוא סיפר אותו, לימד אותו קצת יהדות ודברי חיזוק, ולפני שאותו אדם השתחרר, ארי כתב לו קורות חיים. זה בעלי, הוא כל הזמן מחפש לתת לאחרים. מגיל 16 הוא מתנדב בעמותות סיוע לילדים עם נכויות קשות, ותמיד הצמידו לו את החניך הכי קשה לטיפול. הוא היה מקלח אותו, מאכיל אותו ועושה איתו הכול מכל הלב. הוא אדם של לב ונתינה".

מדוע נחסם המסמך ביחידה?

אחד הדברים שהכי כואבים לאביטל הוא חוסר הגיבוי של הצבא והמפקדים לבעלה: "ארי זה בן אדם שלא מדבר מילה מיותרת. כאמור, במלחמה הזאת יש לו חלק מאוד גדול בתרומה להצלחת המערכה, אבל אף אחד בצבא לא מגבה אותו. בשיחה הראשונה שלנו הוא אמר לי: 'את יודעת מה הכי כואב לי? שאני לא יכול לשרת את המדינה שאני כל כך אוהב ולחזור לאנשים שסומכים עליי ביחידה'. זה מה שהוא אמר לי אחרי חודש בכלא! עד היום אף אחד מהצבא או ממי שעצר אותו לא התקשר אלינו כדי להסביר או להתעניין".

דווקא באזרחות יש לו גיבוי מלא מכל מכריו: "הוא איש של חיבורים ושל אנשים. הוא עובד בחברת הייטק שבה עובדים אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית, וכולם מאוד מתגעגעים אליו. העמותה שבה התנדב הוציאה מכתב תמיכה בו, הבוסית שלו הייתה אצלנו וכל הזמן מגיעים לכאן חברים שרוצים לעודד ולתמוך".

חבריו מהצבא, כ־26 נגדים וקצינים מתוך היחידה הקטנה, שמהווים את רוב היחידה, הוציאו לאחרונה מכתב שבו טענו שהפרשה כולה היא התעמרות בחברם. עוד הוסיפו כי רוזנפלד לא סיכן מקורות כפי שנטען וכי דברים כאלה נסגרים בדרך כלל בתוך הצבא בדין משמעתי, ובוודאי לא מגיעים למחוזות פליליים.

מדוע החברים ליחידה לא נחשפים ומדברים על כך בגלוי?

"הם מאוד מפחדים. כשהם רצו להתראיין לתקשורת הניסיון נחסם, ואפשר רק לשער מה היא הסיבה לכך".

חבריו הקרובים של ארי ביחידה לא נקראים יותר למילואים מאז שנעצר, בעוד שלפני כן היו נקראים למילואים מדי שבוע. "יש להם קבוצת ווטסאפ של כמה חבר'ה מהיחידה שנקראת 'לא מוותרים'. בקבוצה הזאת הם דיברו על כך שיש דברים שנחסמים ולא עוברים למעלה. על המסמך המדובר סירבו לשים את סמל היחידה ולהעבירו לדרג המדיני והם הבינו שזו בעיה. חלק מחברי הקבוצה הזאת נעצרו גם הם אך שוחררו, וארי נשאר כי הוא זה שהעביר את המידע לפלדשטיין".

מרגע שנעצר, רוזנפלד מסר בדיוק את אותה גרסה. הוא שיתף פעולה בחקירה ויצא דובר אמת בפוליגרף של השב"כ. בערעור השני לבית המשפט העליון, השופט שטיין האריך את מעצרו בחמישה ימים בטענה שהוא לא הספיק ללמוד את החומר, וזאת כאשר הסטטוס החוקי של רוזנפלד היה "משוחרר" ולהאריך את המעצר בתואנה הזאת זהו דבר המנוגד לחוק.

"שטיין אמר: טוב, אני בן־אדם חרוץ אבל לא עד כדי כך. לא הספקתי לקרוא את החומר, אני צריך עד יום שני או שלישי, אני מניח. אז בואו נסכים על הארכת מעצר אוטומטית לימים האלה ואחר כך אני אקבל החלטה. כשהוא אמר את זה נכנסתי להתקף חרדה ויצאתי מבית המשפט בוכה ונסערת".

לאחר שכבוד השופט סיים לקרוא את החומר, הוא קבע שיש להשאיר את הנגד במעצר עד תום ההליכים. "שטיין כתב שהוא מוכן לקבל שארי עשה את זה מטעמים פטריוטיים, אבל יש לו הרבה מידע בראש ויכול להיות שהוא יראה את עצמו כ'קבלן עצמאי' ויעביר עוד מידע לגורמים ממשלתיים בזמן מלחמה, והוסיף: ופגיעה בביטחון המדינה מי ישורנה. כך הוא כתב על אדם שלא העביר חומרים עשר שנים ועשה את זה פעם אחת מטעמים פטריוטיים!" זועקת אביטל. "הוא קובע שאולי הוא יעביר חומרים בעייתיים ולכן צריך להשאיר אותו במעצר עד תום ההליכים! הוא אדם עם רקורד נקי, אין לו שום עבר פלילי. הוא גם לא אדם פוליטי, זה לא מעניין אותו ואין לו שום טובת הנאה מהדבר הזה. הוא פשוט חשב שהמסמך הזה יועיל לחטופים וראה בזה פיקוח נפש! איך הפכו את זה נגדו?"

ארגוני זכויות האדם נעלמו

"מאוד חשוב לי לדבר על העניין הרוחני", אומרת אביטל. "בעלי הוא כולו רוחניות. הוא איש אמת, צדיק וטוב. הוא איש של מידות טובות. אנחנו נשואים כמעט חמש שנים ועדיין לא הצלחתי לריב איתו", היא מחייכת.

ניסית?

"בטח! לא הצלחתי. הוא גם אבא מדהים. זה מחזק אותי כי אנחנו יודעים מי הוא ומה הוא, ברור לנו שכל כוונותיו טובות. כשבשולחן השבת יש שיחה שיש בה אבק לשון הרע הוא קם, חותך פירות או לומד בצד כדי לא להיות חלק מזה. הוא כל הזמן אומר לי 'אני יודע שהכול זמני, האמת איתנו והיא תצא לאור'".

איפה זה פוגש אותך מבחינה אמונית?

"זה מאוד קשה", היא מודה, "הוא האדם האחרון שמגיע לו דבר כזה, אבל אני ממש משתדלת להתחזק באמונה. כל הרבנים אומרים שהוא לוקח על עצמו דינים של כלל עם ישראל, ושזו כפרה כללית וחלק מהסיפור שלנו כעם".

וזה מעודד אותך?

"כן, כי אז אני מרגישה שליחות. ברור שיש רגעים של נפילות ומשברים, אבל בסך הכול מאוד התחזקתי בתקופה הזאת מבחינה אמונית וגיליתי על עצמי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי. אני גם רואה בתוך זה המתקה ואת הרחמים של ה'".

יש מי שמשווים את הסיפור של ארי עם סיפור החטופים, אבל אביטל לא מקבלת את ההשוואה: "אני לא משווה. ליבי יוצא אליהם ואני מרגישה את הכאב שלהם. חשוב לי שידעו שבעלי לא הרפה מהסיפור של החטופים. בכל אירוע משפחתי מאז השבעה באוקטובר הוא לא הסכים לשתות עד שהחטופים יחזרו. הוא כל הזמן תהה איך כולם שמחים כשיש לנו חטופים בעזה, זה כל הזמן היה על סדר יומו".

היא מייחלת למשפט צדק לבעלה, ומשתדלת לא להישבר: "אני מנסה שלא להיות בטרוניה כלפי אף אחד ולהיות בהתבטלות. על כל דבר שקורה לטובה אני אומרת תודה לה'". יחד עם זאת, היא יוצאת בקריאה לאנשים מכל הקשת הפוליטית שזכויות אדם חשובות להם, ואומרת כי "היינו מצפים לשמוע קצת יותר התבטאויות בנושא גם מאנשי שמאל ומאגודות לזכויות אדם. איפה אתם? זה אמור להטריד גם אתכם! המון עורכי דין פליליים יצרו איתנו קשר ואמרו שמה שקורה בפסק הדין הזה בעייתי מאוד מבחינת כל זכויות הנעצרים והחשודים במדינה".

מדוע?

"כי זה פסק דין של העליון, ויש שם קביעות בעייתיות מאוד כמו למשל ש'על הנאשם יש חובה להוכיח שהוא לא מסוכן'. זה כאילו הנאשם צריך להוכיח את חפותו במקום שהם יוכיחו שהוא אשם. בעלי מרצה עונש מעצר בלי משפט! הוא לא אשם בכלום, למה הוא מקבל את העונש במקדמה?"

גדלת בחינוך חרדי אבל את מאוד ציונית. משהו בתפיסה הציונית שלך השתנה מאז שבעלך נעצר?

"אני מאמינה בדרך חיים של שילוב תורה וציונות. זו בעיניי האמת. כשהכרתי את בעלי החלטנו שנמצא את הדרך שלנו בין העולמות, כי זה לא חייב להיות שחור ולבן. גם ארי האמין בזה וכל החיים דרבן אנשים ללכת להתגייס ולשכנע אנשים כמה חשוב לתרום למדינה. כשלמדתי בבית יעקב חונכתי על הפחדות, והיום אני לומדת לעשות דברים מאהבה וחיבור, וככה החלטנו לגדל את הילדים שלנו - על ציונות, אהבת ישראל ואהבת המדינה, ובמקביל גם לימוד התורה. אני לא מאוכזבת מהמדינה כי אני אוהבת אותה ומאמינה בה, אבל אני חושבת שיש דברים שיצטרכו לתקן ואני מאמינה שבעלי הוא השליח לזה. אם הוא נבחר לזה אז יש לו כוחות. ה' לא נותן ניסיונות שאי אפשר לעמוד בהם".