חז"ל פותחים את נושא חג החנוכה בשאלה "מהו חנוכה?", ומספרים על פך שמן חתום בחותמו של כהן גדול ששרד את כניסתם של היוונים לבית המקדש.
הרב קוק זצ"ל מבאר שנס הדלקת השמן במשך שמונה ימים הוא שמאפשר לנו להבין את לב ליבו של החג. נס זה אינו עומד לבדו, אלא הוא שיקוף של מאבק עמוק יותר, מאבק על המוסר והאמונה.
יוון, בתרבותה הגדולה ובפילוסופיה שלה, הציבה בפני עם ישראל מאבק אדיר. לא בכפירה בהכרח, מפני שהפילוסופים היוונים (בשונה מהפילוסופים המערביים המודרניים) לא תמיד היו כופרים, אלא קודם כול בניסיון לטמא את שורש המוסר ולהשחית את המידות בעם ישראל. הרב קוק מציין כי סדר המאבק היווני הוא "מוסר ואמונה" - קרי, תחילת המאבק היא בשחיקת המוסר, ורק אחר כך מגיעה הכפירה. יוון ביקשה לנתק את הקשר בין עם ישראל לבין התורה - גם להשכיח את התורה מישראל וגם להשכיח את ישראל מהתורה. שמחת החג היא על הכרעת המאבק אז לטובת ישראל, האמונה ומוסר הקודש.
דבר זה ממשיך להדהד גם בימינו. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הכתיבה המודרנית המנסה להקטין את תרומת עם ישראל להיסטוריה העולמית. הפרופסור יובל נח הררי, סופר יהודי בן זמננו, תיאר את ההיסטוריה של האנושות לאורך אלפי שנים בספרו 'קיצור תולדות האנושות', אך כשהתבקש לציין את מקומו של עם ישראל בהיסטוריה, טען כי השפעתו של עם ישראל על ההיסטוריה היא זניחה. לתפיסתו, רק בשתי המאות האחרונות, בזכות חילונו של עם ישראל, החלה השפעתו הניכרת על העולם. אמירה זו מפספסת את העיקר: לא תרומתם המדעית של היהודים היא שהופכת אותם לבעלי משמעות, אלא תרומתם של המוסר והאמונה לעולם מימי אברהם אבינו ועד ימינו.
נראה כי גם אויבינו מבינים זאת היטב. היטלר יימח שמו טען כי "מצפון הוא המצאה יהודית", מסר המבטא יותר מכול את המאבק המרכזי, שהתנהל בין העולם המערבי לעם ישראל כבר בימי החשמונאים: המאבק על הזכות להנחיל לעולם מוסר ואמונה כחלק בלתי נפרד. דברי היטלר חושפים את עומק השפעתו של עם ישראל על האנושות, גם בעיני אויביו.
ניתן לראות זאת באופן חיובי גם בדבריו של ג'ון אדאמס, נשיאה השני של ארצות הברית ומהאבות המייסדים שלה: "העברים תרמו להפיכת האדם ליצור תרבותי, יותר מכל עם אחר. לא רק שהחוקים שלהם סייעו בחינוך ותרבות אומות העולם, אלא הם גם שימרו והפיצו בקרב האנושות את הדוקטרינה שמלמדת על ישות ריבונית רמה, נישאת, חכמה, אינטליגנטית ונעלה, ואני מאמין שזהו העיקרון החשוב ביותר של כל המוסריות, וכפועל יוצא מכך של כל תרבות".
גם היום, בעיצומה של מלחמה, עומד שוב המוסר היהודי למבחן. אנו מוקפים באויבים המנסים למחוק לא רק את קיומנו הפיזי, אלא גם את ערָכינו, ומולם עומדת אומה המסרבת לוותר על אמונתה בצדקת דרכה. השאלה איננה אם אנו חזקים צבאית, אלא האם אנו חזקים רוחנית. בדומה לאותם ימים, גם היום עם ישראל שואב את כוחו לא מהשרירים ולא מהטכנולוגיה אלא מהאמונה, אותה נקודה יהודית פנימית שלא ניתן לטמא.
בשבת חתן משפחתית בילדותי, זכור לי אחד הילדים שהצביע על בחור חסון ואמר: "הנה הלוחם האמיתי". אולם קרוב משפחה לחש לי באוזני: "דווקא הצנומים הם הלוחמים הגדולים באמת". בחלוף השנים ראיתי שבצה"ל, בניגוד לצבאות העולם, לוחמים צנומים יכולים להיות לוחמים גדולים מאוד. כוחו של עם ישראל איננו טמון בשרירים או במספרים, אלא בעומק אמונתו. כך לדוגמה, לפני כמה שנים, ניגש אדם לסטודנטים באוניברסיטה בארצות הברית ושאל אותם כמה יהודים חיים בעולם. תשובותיהם נעו בין 250 מיליון ל־700 מיליון יהודים - הערכה מופרזת לחלוטין, אך מעידה על התפיסה של השפעת עם ישראל, שאינה תואמת את גודלו, אלא את עוצמת השפעתו התרבותית והרוחנית. חג החנוכה מזכיר לנו כי נר קטן יכול להאיר את החשכה הגדולה ביותר. מתוך אותה נקודה יהודית פנימית של מוסר ואמונה, אנו מאירים את דרכנו ואף את דרכו של העולם כולו - אז, היום ותמיד.
הכותב הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר אור וישועה