לא אשכח את הרגע ההוא כשנסענו בשבעה באוקטובר בכבישי הדרום, את מראה הטנק השומם באמצע כביש ראשי, את המכוניות הישראליות עם הגופות המושלכות בצידיהן, את מחבלי הנוח'בה והתחמושת הרבה העמוסים על רכבי הטויוטה.
רגע מצמרר של אוזלת יד ובושה לאומית. גם המראות שנחשפנו אליהם בבתים בכפר עזה, המחבלים שהמשיכו לחצות באין מפריע את גדר המערכת, כל אלו היו רגעי שפל ותבוסה שחרטו אצלנו עמוק בנפש את האירועים הקשים והמחרידים הללו.
אם היו שואלים אותי איפה נהיה כמדינה שנה אחר כך, לעולם לא הייתי יכול לדמיין את המציאות שנהיה בה. השמדנו את רוב צבא האויב הסורי, אנחנו אוחזים באזור חיץ לאחר כיבוש החרמון הסורי, השמדנו את מזכ"ל חיזבאללה ואת המחליף שלו ואת המחליף של המחליף שלו, את כל הפיקוד הבכיר שלהם ועוד אלפי לוחמי אויב, השמדנו את כל הכפרים סמוכי הגדר בלבנון, פוצצנו להם שם אלפי בתים ומבנים והחזרנו אותם עשרות שנים אחורנית, לתקופת האבן. השמדנו את מנהיג חמאס יחיא סינוואר ואת רוב הפיקוד הבכיר ומפקדי השטח של ארגון הטרור, עשרות אלפי מחבלים נהרגו.
חמאס מושמד באופן שיטתי ואיבד את רוב היכולות הצבאיות שלו, כבר חודשים ארוכים מדי יום נהרסים עוד ועוד בתים, שכונות ורחובות בעזה, גם אותם החזרנו לתקופת האבן. תקפנו אסטרטגית באיראן ופגענו עמוק מאוד ביכולות הצבאיות שלהם תוך השמדת מערכי הטילים רחוקי הטווח ונשק מאיים אסטרטגית על מטוסינו, ועוד הישגים שלא ניתן לפרסם כרגע. אנו נמצאים ברגעים מכוננים ומשנים פני היסטוריה.
על הניסים
היום כבר ניתן לומר, התוכנית של איראן, ראש הנחש, על זרועותיה השונות במזרח התיכון - אם הייתה מתממשת, הייתה סכנה קיומית למדינת ישראל. הן הידיעות המודיעיניות והן הממצאים בשטח מעידים על תוכנית תקיפה רב־זירתית שבה היו אמורים לחדור לוחמי האויב, הן הנוח'בה מעזה לכיבוש דרום הארץ, הן לוחמי רדואן בצפון לכיבוש הגליל והן כוחות מסוריה לגולן, עם ירי מסיבי של טילים ארוכי טווח מאיראן. כל אלה יחד היו מציבים את מדינת ישראל באירוע מורכב ביותר. כמו שמצאנו מפות של ניר עוז בחאן יונס, כך מצאנו מפות של משגב עם באל־עדייסה בלבנון. כמו שהם שחטו ילדים בכפר עזה, הם רצו לשחוט ילדים במטולה. הם הגיעו לשדרות ואופקים, ורצו להגיע לקריית שמונה ולטבריה. היציאה למערכה ללא תיאום של יחיא סינוואר והתגובה החדה של צה"ל בגזרות השונות הצליחו בחסדי ה' למנוע את התוכנית הנפשעת להשמדת ישראל.
על הגבורות
בשמחת תורה האחרון היה לנו קרב קשה בלבנון. במשך שעות ארוכות ניהלנו קרב מול כתריסר מחבלים בכמה היתקלויות מורכבות. כשיורים עליך, הטבע האנושי הוא לברוח, להתכופף ולתפוס מחסה. כשאתה רואה מישהו לידך חוטף כדור ונפצע, האינסטינקט האנושי הוא לשכב ולא לזוז. להיות גיבור זה לפעול כנגד אותו טבע בסיסי, זה להתעלות מעל לחשבון החיים הפרטיים שלך למען החברים לנשק ולמען האומה.
ואני ראיתי גיבורים. המון גיבורים. גיבורים שהסתערו על המחבלים, שקפצו לחלץ את הפצועים, שסיכנו נפשם שעות ארוכות עד השמדת האויב. ראיתי את זה בלבנון, ראיתי את זה בקרבות שהיו לנו בחאן יונס, איך לוחמים נכנסים לסמטה או לבית שיש בו אויב בידיעה שזה אולי הצעד האחרון שלהם בחיים. אני זוכר חיילים שלי שרבים ומתווכחים ביניהם מי זה שיצא איתי למשימה, מי יוצא להיתקלות הבאה. הרוח הישראלית הזאת שנשבה בין הלוחמים, רוח של רעות ואמונה, היא רוח גבורת עמנו.
בזמן הזה
כשנדליק נרות השנה נזכור כולנו את גבורת החשמונאים, את ניצחונם על היוונים, את סיפורי הקרבות של בית צור והמקדש, את נס פך השמן וניצחון הרוח היהודית על מי שרצה לפגוע בקדושת ישראל.
יהודה עמיחי כתב:
"מֵרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאֶה נֵס
אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.
אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבַר בְּיַם-סוּף בִּבְקִיעַת הַיָּם
רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמֵּזִיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו
וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת".
לעיתים צריך יותר מאלפיים שנה כדי להכיר בנס ולהודות עליו, כי כשאתה נמצא בתוך האירוע, בתוך המלחמה הקשה והעקובה מדם, לא תמיד יש את העיניים לראות ואת הלב לשמוע את המתרחש מולך. לא תמיד מצליחים לראות את התמונה באור בהיר.
אבל השנה נרים את המבט למעלה ונוסיף עוד כוונה, על כל נר ונר. על הניסים הגדולים והתשועות בזמן הזה, מתוך חושך גדול שאירע לנו, מתוך מצר וכאב, נודה לה' על אור שמפציע. נציין את גבורת החשמונאים של דורנו, לוחמי צה"ל הגיבורים, את הניצחונות הרבים שהיו לנו. ונתפלל שהאור יוסיף ויגדל, ושהחטופים והחטופות שלנו יחזרו הביתה בשלום ובמהרה, ושהניצחון המוחלט בוא יבוא.
אנחנו מציינים את הנס הגדול של חנוכה בניצחון על המרד ובפך השמן וטיהור המקדש. אבל האמת היא ששמחת הניצחון של בית חשמונאי לא נמשכה זמן רב. היוונים שלחו את בכחידס בראש צבא גדול. יהודה המכבי לא הצליח לגייס הרבה לוחמים, ובקרב זה הוא נהרג. בכחידס כבש את כל הארץ, ומינה לכוהן גדול את אלקימוס המתייוון שהוציא להורג 60 מזקני החכמים. מאוחר יותר מלחמת האחים הידועה של הורקנוס ואריסטובולוס בני ינאי ושלומציון (הנינים של שמעון בן מתתיהו), היא שגרמה לנפילת הממלכה. דור הנכדים והנינים של מלכות חשמונאי התדרדר מבחינה רוחנית, ולאחר מכן גם מבחינה לאומית.
בזה דורנו ייבחן. ביכולת להמשיך את עוצמות הגבורה, האמונה והאחדות של חאן יונס ולבנון אל רחובות ירושלים ותל אביב. להצליח לגבור גם על מחרחרי הריב והמדון בתוכנו, להאיר את נקודת העומק הנמצאת בנשמה של כל יהודי והתגלתה במלחמה האחרונה, את עוצמות הלכידות החברתית והלאומית עת דגל ישראל הונף בגאון בכל גבולות ארצנו. ולזכור שזו האמת שלנו כאומה. גם אם יש בינינו מחלוקות. ובזה ננצח.
הכותב הוא מנכ”ל מפלגת הציונות הדתית