פרישה מאוחרת

הדדליין החד שהציב שר הביטחון ישראל כץ לרמטכ"ל הרצי הלוי בשבוע שעבר הוא כנראה השינוי המהותי והמשמעותי ביותר שהתרחש בעקבות החלפת שרי הביטחון.

לאחר חודשים ארוכים מאוד של עיכובים, הורה שר הביטחון כץ לרמטכ"ל כי עד ל־31 בינואר עליו להגיש את מסקנות תחקירי צה"ל על אירועי 7 באוקטובר, כלומר בעוד כחודש. עד אז, הודיע כץ, הוא לא יאשר אף מינוי חדש בפיקוד הבכיר בצה"ל.

לתאריך היעד של כץ ישנן משמעויות מרחיקות לכת. בראש ובראשונה מדובר על הצבת שעון חול ברור להרצי הלוי לקראת התפטרותו מתפקידו כרמטכ"ל, בעקבות המחדל שהוביל למלחמה. כבר לפני חודשים ארוכים רמז הרמטכ"ל כי ברגע שיסתיימו התחקירים, הוא יגיש אותם לשר הביטחון ויתפטר מתפקידו. באיגרת ששלח לקצינים הבכירים בצה"ל לפני כחודש כבר התחייב על כך מפורשות: "בתום התחקירים נקבל גם החלטות אישיות ונממש את האחריות על המפקדים - ממני ומטה". אלא שהתחקירים התקדמו בעצלתיים.

כבר בחודש ספטמבר האחרון, במסגרת התחקיר שפרסמנו באשר לניסיונות סיכול בדיקותיו של מבקר המדינה על ידי צה"ל, אמרו ל'בשבע' גורמים צבאיים כי התחקירים הצה"ליים נמצאים במבוי סתום וצה"ל לא מצליח להתקדם איתם. הקיפאון בתחקירים נמשך תקופה ארוכה, עד ששר הביטחון כץ הודיע לרמטכ"ל בשבוע שעבר כי אין באפשרותו להמשיך במריחת הזמן. בשבוע שעבר התקיים יום תחקירים מרוכז, שנועד לסיים את כלל הראיונות שנדרשו להשלמת התחקיר על אירועי ליל שמחת תורה והיממה הראשונה למלחמה. יום התחקירים נקבע עוד קודם לדרישת כץ, אך מהלכיו של שר הביטחון קבעו מסגרות זמן להצגת התחקירים לדרג המדיני ולציבור.

מריחת הזמן בפרסום התחקירים הצה"ליים יצרה מצב מעוות שבו בכל פעם מודלפים בתקשורת פרטים מתוך תחקירים שכבר בוצעו, אבל הם מציגים רק תמונה חלקית לפי טעמו של הכתב או המדליף. כך למשל עם התחקיר על תפקודו של אמ"ן. התחקיר עצמו הוצג לרמטכ"ל כבר בחודשים יולי־אוגוסט, פרטיו הודלפו לתקשורת כמה וכמה פעמים, אך לציבור הם לא הוצגו בצורה רשמית. בתגובות לשאלות עיתונאים שהופנו לצה"ל, ענו בצבא כי התחקירים יוצגו לציבור במרוכז, ולא טיפין טיפין. כך הגענו לשלב שבו התחקירים אינם מתפרסמים באופן גלוי לציבור, הפרטים שיוצאים מהם סלקטיביים, ובעיקר צה"ל יכול להמשיך במריחת הזמן שהוא נקט בחודשים האחרונים. עד לסגירת הכתבה, התחקיר היחיד שפורסם רשמית וגם מופיע באתר צה"ל המיוחד שהוקם לצורך הצגת התחקירים הוא התחקיר על הקרב בבארי, תחקיר שזכה לקיתונות של ביקורת עוד כשפורסם.

צה"ל אמור היה לפרסם השבוע את אחד התחקירים המרכזיים שביצע, התחקיר על אודות אירועי הלילה שבין שישה לשבעה באוקטובר ויום הלחימה הראשון, אלא שנכון לכתיבת שורות אלה התחקיר לא פורסם. עוד באותו הבוקר הודלפו חלקים מאותו תחקיר, שגררו ביקורת ציבורית קשה. חשוב לציין, מרבית המידע שהודלף לאורך הדרך בתחקירים לא חידש יותר מדי, שכן הפרטים עצמם פורסמו במהלך חודשי המלחמה בשורה של תחקירים בכל גופי התקשורת. גם בתחקיר שאמור היה להתפרסם השבוע לא הופיעו פרטים מהותיים שלא היו ידועים עוד קודם לכן, לפחות לפי ההדלפות שיצאו ממנו.

בין ממצאי התחקיר עולה כי רק 600 חיילים היו בגזרות עוטף הרצועה, כשמאות היו בחופשה במסגרת ה'הדממה' הנהוגה בצה"ל בתקופת החגים. אף שטענת המחסור בכוחות בעוטף עזה בעקבות הסטת הכוחות ליהודה ושומרון כבר הופרכה פעמים רבות, ממצאי התחקיר נותנים לכך חותמת סופית.

יחד עם זאת, התחקיר לא נותן מענה לשאלות המהותיות שעליהן התיימר לענות, ובראשן מתי הגיע לקריה ראש חטיבת המבצעים דאז וראש אמ"ן כיום שלומי בינדר. כזכור, קידומו של בינדר נחשב לאחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת מאז פרוץ המלחמה, נוכח תפקודו במהלך 7 באוקטובר. בתחקיר פנימי של צה"ל, שלא פורסם לציבור, נוקה בינדר מהטענות נגדו, ועל בסיס תחקיר זה קידם אותו הרמטכ"ל לאחד התפקידים הרגישים ביותר בצה"ל. ממצאי התחקיר הנוכחי מציבים בסימן שאלה גדול את תעודת הכשרות שקיבל בינדר במסגרת התחקיר הפנימי הקודם.

"האירוע של בינדר הוא דוגמה נהדרת לבעייתיות התחקירים הצה"ליים", אומר גורם ביטחוני ל'בשבע'. "בתחקיר מנסים לבדוק מתי בינדר הגיע לקריה, ואפילו את זה לא מצליחים לוודא. מה בדיוק חקרו שם כל החודשים האלה? אבל האמת היא שהתשובה לשאלה הזאת בכלל לא רלוונטית. ההתמקדות באיזו שעה בינדר הגיע היא הסתת הדיון מהשאלות החשובות באמת: האם הוא נכשל בתפקידו קודם המלחמה, תוך כדי 7 באוקטובר ולאחר מכן, כשהיה צריך להכין את התמרון הקרקעי. בינדר נכשל בכל אחד מהסעיפים האלה, אבל לאלה שקידמו אותו קל להסית את הדיון לשאלה צדדית, ואפילו עליה הם לא יודעים לענות. זה מביך".

התחקירים הללו אכן אמורים לתת מענה לשאלות העומק? זה לא תפקידן של החקירות החיצוניות הגדולות יותר?

"באתר צה"ל כתוב שיעדי התחקירים שצה"ל יבצע הם לבדוק את תהליך גיבוש התפיסות, תהליך קבלת ההחלטות ואירועי הקרבות והיממה הראשונה. כלומר צה"ל טוען שהוא כן הולך לשאול את שאלות העומק הללו, ואם אלה התוצאות של אותם תחקירים אז המצב קשה מאוד. וזה לא צריך להפתיע אף אחד. כבר לפני עשור התפרסם דו"ח של מבקר המדינה בתקופתו של יוסף שפירא על מנגנון התחקירים הצה"לי, וכבר שם כתוב שלמרות ההתיימרות הגדולה של צה"ל, הוא עושה עבודה רעה מאוד בביצוע תחקירים וביישום המסקנות שלהם. כפי שאנחנו רואים עכשיו, שום דבר לא באמת השתנה".

אם כך, מדוע התחקירים הללו זוכים למעמד חשוב כל כך בשיח הציבורי?

"שאלה טובה. התשובה העיקרית היא שכרגע הם היחידים שיש. צה"ל הוא כביכול היחיד שהחל לחקור את מחדלי 7 באוקטובר. אבל יש כאן אחיזת עיניים, כי הסיבה שהוא היחיד שהחל לחקור היא שהוא מנע אקטיבית מגופים אחרים, ובראשם מבקר המדינה, לעשות את העבודה שלהם ולחקור בעצמם. כל זה נובע מהסיבה השנייה לחשיבות שהתחקירים האלה קיבלו בשיח הציבורי - הם משמשים כלי מרכזי במאבק על הנרטיב סביב המחדלים. צה"ל מהנדס את הנרטיב כך שהאשמה תיפול כמה שפחות עליו וכמה שיותר על הדרג המדיני. וכמובן, התחקירים האלה נועדו להגן כמה שיותר על אנשי המערכת שהצמרת הנוכחית רוצים להשאיר בתוך צה"ל. לכן דוגמת בינדר חשובה כל כך".

לא כולל שירות

דו"ח המבקר שעליו מדבר הגורם הביטחוני פורסם בשנת 2016, לאחר צוק איתן, אך לא עסק באירועי המערכה הקודמת ברצועה. הסיבה לכך, כפי שמציין הדו"ח, נשמעת מוכרת במיוחד: "במועד סיום הביקורת טרם הסתיים בצה"ל תהליך הפקת הלקחים ממבצע 'צוק איתן', שנערך ברצועת עזה בתאריכים 26.8.14-8.7.14, ולכן ביקורת זאת לא עסקה בתהליך הפקת הלקחים ממנו", נכתב בדברי התקציר לדו"ח.

הדו"ח מותח ביקורת חריפה על צה"ל בשורה של נושאים מהותיים לתחקירי צה"ל. בין היתר מציין שפירא את הבעיות הבאות: ליקויים הנוגעים לאופן עריכת התחקיר; אי־ריכוז התחקירים, תיעודם והנגשתם; אי־מניעה של אירועים חוזרים ועוד. בכל הנוגע לאופן עריכת התחקירים ציין מבקר המדינה דאז מדיניות חמורה למדי: כבר בשנת 2012, בדו"ח אחר של מבקר המדינה, נכתב כי יש בעיה בסיסית באופן ביצוע התחקירים, ובין היתר צוינו "חוסרים במתודולוגיה של עריכת התחקירים ורמת איכות נמוכה שלהם". שנתיים מאוחר יותר, בדו"ח של שפירא, המבקר ציין כי הבעיות הללו לא נפתרו. כאמור, דו"ח זה פורסם לפני עשור.

הפרטים הללו חשובים, מכיוון שנדמה שאותן הבעיות בדיוק מצויות גם בתחקירי צה"ל על אירועי 7 באוקטובר. בתחקיר על אירועי הלילה, שאמור היה להתפרסם השבוע, נעדר גורם מרכזי מאוד: השב"כ. במילים אחרות, צה"ל ערך תחקיר שלם, שלפי דבריו כלל מאות שעות של עדויות וראיונות, לצד שורה ארוכה של מסמכים, קטעי וידאו ושמע, אך לא טרח לשתף פעולה עם אחד הגופים החשובים ביותר באירועי היממה ההיא.

"אי אפשר לעשות תחקיר כזה בלי שהשב"כ מעורב בו", אומר סגן אלוף (מיל') מרקו מורנו, לשעבר מפקד בכיר ביחידת 504 של חיל המודיעין. "כל ההתנהלות של הלילה שבין שישה לשבעה באוקטובר הייתה בין אמ"ן לשב"כ. מדובר בשחקן מרכזי באותו הלילה, ולא יכול להיות שהוא לא יהיה חלק מהתחקיר, זה על גבול הבדיחה".

תחקירים משולבים שכאלה הם דבר נפוץ, או שרק בגלל המחדל הם חייבים להתרחש?

"מדובר במודל שמתרחש כל הזמן. בכל פעולה משותפת של צה"ל והשב"כ, ויש בלי סוף כאלה, השב"כ מעורב בתחקירים שאחרי. הרי בסוף, בארבע לפנות בוקר, ראש השב"כ היה עם הרמטכ"ל בטלפון, בזמן שראש אמ"ן המשיך לישון. הם מעורבים לחלוטין באירוע, ולא יכול להיות שהם לא יהיו חלק מהתחקיר".

איך עובד הנוהל הרגיל של שיתוף הפעולה בתחקירים המשותפים?

"זה מתחיל בבדיקה פנימית של השב"כ, ולאחר מכן השב"כ מגיע עם המסקנות שלו על חלקו באירוע לדיון בצה"ל, ולאחר מכן מורכב הדו"ח הסופי, עם הזוויות של שני הגופים. רק ככה אפשר לקבל תחקיר רציני".

אם כך, יש בכלל משמעות לתחקיר בצורה שבה הוא נערך?

"יש משמעות, גם אם כל העיסוק הוא בנושאים טקטיים. יש תרבות של תחקירים בצה"ל שחשוב לשמור עליה, ואף שהחלקים הטקטיים חשובים פחות מאשר נושאי הליבה, הם עדיין חשובים".

"המשמעות של תחקיר שכזה מבלי שהשב"כ משתתף בו זה כמו לראות חצי תמונה", אומר משה פוזיילוב, לשעבר בכיר בשב"כ וכיום חוקר בכיר במכון משגב לביטחון לאומי. "יש שתי תמונות, האחת שמפותחת בצבא, והשנייה שמפותחת בשב"כ. רק ביחד הם מרכיבים תמונת פנורמה אחת שיכולה להציג את מה שבאמת קרה באותו לילה. אם מסתכלים רק על אחת התמונות, לא מקבלים יותר מדי. אני לא מבין איך הקברניטים חושבים שהם יגיעו לשורש האמת אם ככה מתנהל התחקיר".

אם כך, מה שווה התחקיר הזה?

"הוא שווה המון, במיוחד במישור הפוליטי. תחקיר שכזה הוא מספיק נרחב כדי ששר הביטחון יוכל לגשת איתו לרמטכ"ל ולהגיד לו להניח את המפתחות. גם מבלי לקבל את הצד של השב"כ, ברור שיש כאן כשלי ענק שהצבא אחראי עליהם, כדוגמת הכשל ההגנתי. אותו הדבר לגבי התגובה באותו יום, ולגבי ההתנהלות של השבועיים הראשונים שבהם צה"ל היה נטול תוכניות פעולה. כל אלה מספיקים בשביל ששר הביטחון ינחית את הדרישה שהרצי הלוי יתפטר. אבל במישור של הפקת הלקחים תחקיר שכזה כל כך לוקה בחסר, שהתרומה שלו לא מאוד גדולה".

איך נראה תהליך מקביל בשב"כ?

"בצורה אחרת לגמרי. בראש ובראשונה, מי שאחראי על המחדל לא עומד בראש התחקירים. הרצי הלוי חשב שזה הגיוני שהוא יעמוד בראש התחקירים, וזה אירוע בלתי נתפס. בשב"כ זה פשוט לא קורה. באופן כללי, השב"כ מבצע תחקירים בצורה מעולה. היה תחקיר מאוד משמעותי בשב"כ, שהארגון הציב בראש צוות הבדיקה איש שב"כ בכיר מאוד לשעבר, שלא היה חלק מהמחדל. לא נראה מקרים שבהם אנשי מודיעין שהיו בתפקיד פעיל בזמן המחדל יהיו חלק מצוות הבדיקה. זה פשוט לא יקרה. אל ראש הצוות מצרפים צוות של מספר לשעברים נוספים. הרעיון הוא שאלה שיחקרו את האירועים לא יהיו מחויבים לאף אחד, אין להם קידום לשאוף אליו, ולכן הם יכולים לעשות עבודה מדויקת. במקביל לכך נותנים הוראה לכל אנשי הארגון לשתף פעולה עם התחקיר שלו בצורה מלאה ובמהירות הגבוהה ביותר. הצוות הזה יגבש את מסקנותיו ולאחר מכן יציג את המסקנות לראש הארגון".

העובדה כי הרמטכ"ל עצמו עומד בראש צוותי התחקירים זוכה לביקורות רבות, והיא הובילה את הדרגים המדיניים והביטחוניים לערער על איכות התחקירים. "הרצי הלוי הולך עם 30 קילו של חמאה על הראש", אומרים גורמים מדיניים ל'בשבע'. "הרי ברור לכול שהוא האשם המובהק ביותר במחדל. אם אני הייתי קצין שמתחתיו, מדרגת אלוף ומטה, הייתי שואל אותו איך הוא מרשה לעצמו לבדוק אותי, הרי הוא הנכשל המרכזי".

אפשר לסמוך על תוצאות התחקירים הללו?

"ודאי שלא. העובדה שהרמטכ"ל מוביל אותם היא שוות ערך לתחקיר על כישלון הדרג המדיני שמי שיעמוד בראש צוות החקירה יהיה ראש הממשלה. ברור לכולם שאם היה מדובר במקרה שבו נתניהו עומד בראש צוות החקירה על כישלון הדרג המדיני, כל המדינה הייתה מזדעקת על האירוע הזה, ובצדק מוחלט. אז למה זה לא אותו הדבר עם הרמטכ"ל? כי קוראים לו הרצי הלוי ולא בנימין נתניהו? בסוף מדובר בשני אנשים שהם תמונת מראה האחד של האחר".

"העובדה הזאת היא אחת הסיבות העיקריות שבגללן צריך ועדת חקירה לאומית", אומר מורנו. "וחשוב לציין שלא מדובר בוועדת חקירה ממלכתית אלא לאומית, כזאת שיכולה לייצג את מרבית האוכלוסייה בישראל. לחלקים נרחבים בציבור אין אמון במערכת המשפט, ולכן היא לא יכולה להוביל את ועדת החקירה שכל כך נדרשת. ובמקביל לכך, אי אפשר גם להסכים לוועדת חקירה מטעם, כי התוצאה תהיה זהה. רק בדיקה מקיפה שתזכה לאמון ציבורי רחב תוכל לתת את התשובות שאנחנו מחפשים".

ובינתיים צה"ל והרמטכ"ל, שכולנו יודעים שכשלו באירוע, ממשיכים להתנהל כרגיל ובמיוחד לבנות את צה"ל העתידי. הדדליין שהציב שר הביטחון כולל בתוכו גם הקפאה של כל המינויים. למה עד היום צה"ל המשיך למנות בכירים חדשים, כולל כאלה שמעורבים במחדל?

"פה האשמה שייכת לדרג המדיני, ולו בלבד. הם אלה שהחליטו שלא לפטר את הרצי עוד בראשית המלחמה, דבר שהיה נכון לעשות. אבל ברגע שהם לא עשו זאת, מה בדיוק אפשר לצפות מהרמטכ"ל? כשראש אמ"ן פורש, לא צריך למנות לו מחליף? כשאלוף פיקוד מרכז מתפטר, לא צריך למנות לו מחליף? כשמח"טים ומטה מסיימים תפקיד, לא צריך לשבץ אותם מחדש ולמנות להם מחליפים? ברור שצריך. אם הדרג המדיני לא לקח את המפתחות מהרמטכ"ל, אז זה תפקידו, וכל מה שנעשה במסגרת התחום הזה הוא סביר בעיניי, גם אם מאוד מצער אותי שזה המצב. מי שהיה צריך למנוע את המינוי של בינדר הוא שר הביטחון הקודם. במישור הזה השינוי ששר הביטחון הנוכחי עושה בהצבת הדדליין הוא מהותי ביותר. הוא למעשה מראה את הדלת החוצה לרמטכ"ל".

"נכון שעל פניו מדובר בדדליין נחרץ מאוד להתפטרות של הרמטכ"ל, אבל במציאות שלנו לא הייתי מברך על המוגמר", מסייג פוזיילוב. "הדדליין נקבע לעוד חודש. בקצב האירועים שמתרחשים כאן בחודש, הכול יכול לקרות. אז נכון שהשר כץ מסמן לרמטכ"ל מה הוא רוצה שיקרה, אבל זה עדיין רחוק. אם הדרג המדיני היה רוצה לפטר את הרמטכ"ל, הוא היה צריך לעשות זאת כבר".

מי ישלם את השליח

לצד התחקירים הצבאיים, בשבועות האחרונים נרשמה התקדמות גם בבדיקתו של מבקר המדינה על מחדלי 7 באוקטובר. כפי שפרסמנו בחודש ספטמבר, במשך חודשים ארוכים צה"ל עשה ככל יכולתו על מנת לסכל את בדיקת המבקר, שביקש לבדוק את סוגיות הליבה שהובילו לכשל.

כבר לפני כחודש, ולאחר חמישה חודשים שבהם המשך ביצוע התחקירים נבלם באמצעות צו ביניים שהוציאו השופטים סולברג, מינץ ווילנר, כפה בית המשפט על צה"ל להגיע להסכמות עם משרד מבקר המדינה. בעקבות דרישת בג"ץ הגיעו שני הגופים להסכמות על מנגנון הבדיקה.

סך הכול, בשלב זה של הבדיקה יחקרו אנשי מבקר המדינה 12 נושאים. עמדת צה"ל המקורית הייתה כי הנושאים המדוברים יהיו נושאי שוליים, אך בהסכמות שגובשו בשבועות האחרונים הוחלט כי שורה של נושאי ליבה ייחקרו כבר בשלב זה של בדיקת המבקר. בין הנושאים ניתן למצוא את הבדיקה בנוגע למסיבת הנובה, היעדר תפיסת ביטחון לאומי והשפעתה על צה"ל והדרג המדיני, פינוי החללים והפצועים ועוד. נושאי ליבה אחרים לא ייחקרו בשלב זה, ובתחילת חודש מרץ אמורים הצדדים להציג את המתווה המעודכן להמשך שלבי הבדיקה. במסגרת השלב הזה ייבדקו כל הגופים המבצעיים בצה"ל.

גורמים במשרד מבקר המדינה אומרים ל'בשבע' כי כמה תחקירים כבר היו בשלבי סיום עוד לפני חודשים ארוכים, והם לא פורסמו עד היום בגלל התנגדות צה"ל לשתף פעולה עם בדיקת המבקר. "צה"ל עיכב את התחקירים במשך הרבה מאוד חודשים, בלי שום סיבה אמיתית", אומר גורם בכיר במשרד מבקר המדינה. "הוא טוען כי זה פוגע בקשב הפיקודי, אבל יש הרבה דברים שלא פוגעים בדבר. אם החשש לפגיעה בקשב הפיקודי זה מה שהוביל אותו, מדוע הוא לא איפשר לנו לחקור את האנשים שכבר לא נמצאים בתפקיד, כדוגמת חליווה או פוקס? מדוע הוא סירב להעביר את חומרי הגלם של התחקירים שלו לידי צוותי המבקר? הרי החומר כבר קיים, רק צריך לשלוח אותו. אם הבעיה היא מי ישלם לשליח, המשרד אצלנו מוכן לקחת את העלות על עצמו".

במשרד המבקר מדגישים עד כמה התנהלותו של צה"ל הייתה חריגה וקיצונית לעומת שאר הגופים הביטחוניים והמדיניים שצפויים להיחקר בבדיקת המבקר. "המוסד שיתף פעולה בצורה מלאה מהרגע הראשון, והוא גוף הרבה יותר חשאי מכל גוף אחר במדינה. גם לשכת ראש הממשלה יחסית שיתפה פעולה בצורה די נרחבת. זה נכון שבתחילת הדרך היו מעט בעיות איתם, אבל הן נפתרו ממזמן. אפילו השב"כ היה יותר פתוח לשיתוף פעולה בבדיקה, אף על פי שהם קפצו על העגלה ברגע שהם ראו שהתהליך מול צה"ל מסתבך. ועדיין, צה"ל התנהל בצורה הכי חריגה מבין כל הגופים. זה מרגיש כאילו מנסים להסתיר שם ממצאים", אומר גורם במשרד.