לאחר שיהודה המכבי השמיד כמה כוחות שיטור מקומיים קטנים של הסלווקים. החליט אנטיוכוס הרביעי לשלוח כוח ממלכתי לדכא את המרידה. יהודה המכבי ארב לכוח הזה ליד אמאוס שבעמק איילון והשמידו.
השמדת הכוח הממלכתי הסלווקי הזה נתנה לחשמונאים פסק זמן משמעותי. האימפריה הסלווקית נזקקה לזמן כדי לגייס כוח משלוח ממלכתי חדש. לאחר הניצחון בקרב הזה פנה יהודה המכבי לאנשיו ואמר: הנה הוכו אויבינו נעלה נא לטהר את המקדש ולחנכו (מכבים א' ד' 36).
אולם, בנקודה זו הופך יהודה ממנהיג מחתרת למנהיג מדינה.
יהודה פונה למעצמת העל המערבית העולה – רומא.
יהודה שולח משלחת דיפלומטית לרומא.
וישמע יהודה את שם הרומאים. כי הם גיבורי חיל וכל המצטרפים אליהם רצויים בעיניהם וכל אשר יבואו אליהם יקימו עמם ידידות. ויספרו לו את מלחמותיהם ואת גבורותיהם.....ויבחר יהודה את אוופולמוס בן יוחנן בן הקוץ ואת יאסון בן אלעזר וישלח אותם לרומא לכונן עמם ידידות ולהסיר את העול מעליהם כי ראו הרומאים את מלכות היוונים מעבידים את ישראל עבדות. (מכבים א' ח').
הרמב"ן מותח ביקורת חריפה על צעד דיפלומטי זה. לדעתו הפניה לרומא הייתה סיבת נפילת ממלכת החשמונאים ביד רומא (בראשית לב ד).
רומא הכירה בלגיטימיות של שלטון ממלכת בית סלוקוס ביהודה. לפיכך, בניגוד לתקוותם של היהודים, רומא לא הכירה ביהודה כמדינה עצמאית. בנו של אנטיוכוס הרביעי – אנטיוכוס החמישי הילד, והעוצר שלו ליזיאס, באו עם חיל משלוח ממלכתי סלווקי מגובה בפילים כדי לדכא את המרד היהודי. בקרב בית צור בגוש עציון של ימינו הובסו החשמונאים. אלעזר, אחיו של יהודה המכבי נפל ליד הישוב אלעזר של היום כאשר דקר פיל בבטנו. הפיל נפל עליו והרגו. רומא לא התערבה בקרב כיון שראתה בו ענין פנימי של הממלכה הסלווקית. רומא כן התערבה לאחר שכתוצאה מהמצור שהטיל ליזיאס על ירושלים הגיעו היהודים להסדר שכלל את ביטול גזרות הדת תמורת הכרה בשלטונם של הסלווקים.
בשלב זה השליחים הרומאים כותבים – את הענינים שהסכים לאשר לכם ליזיאס גם אנו רואים בעין טובה. שלחו לנו מישהו שיפרט כדי שנציגם לפני המלך כפי שמתאים לכם. משום שממשיכים אנו לאנטיוכיה (מקבים ב' יא). זו דוגמא להתנהגות דיפלומטית שנועדה לסכסך בין הצדדים. רומא מציעה את שירותי התיווך שלה. אינה מפרה את הריבונות של הסלווקים היא רק מציעה לייצג את היהודים לפני כס המלכות ותו לא.
כשהמשלחת הרומאית הזו הגיעה לאנטיוכיה הדרישה שלה הייתה לחסל את חיל הפילים הסלווקי בו נעשה שימוש נגד היהודים בקרב בית צור. כך רומא קידמה את עניניה שלה תוך סיוע עקיף ליהודה וכל זאת בלי להכיר ביהודה ולהפר בכך את הריבונות הסלווקית.
החיסול הפומבי של חיל הפילים גרר זעזועים בממלכה. דמטריוס, אחיו של אנטיוכוס הרביעי, כלומר דודו של המלך, ברח מרומא. בהגיעו לאנטיוכיה חיל הממלכה ערק לצידו ורצחו את ליזיאס ואת אנטיוכוס הילד. היות ודמטריוס ברח ללא אישור רומאי יכלה רומא בשלב זה להכיר סוף סוף בעצמאותה של יהודה ולכרות איתה ברית רשמית.
- טוב יהיה לרומאים ולעם היהודים בים וביבשה לעולם, וחרב אויב תרחק מהם. ואם תקום מלחמה לרומא תחילה, או לכל בעלי בריתם בכל שלטונם, יעזור עם היהודים כפי שיכתיב להם הזמן בלב שלם. ולנלחמים בהם לא יתנו, ולא יספקו, תבואה, כלי מלחמה, כסף, אוניות, כמו שיוחלט ברומא. וישמרו את משמרותיהם ולא יכזבו דבר. וכדברים האלה: אם לעם היהודים תקרה מלחמה. יעזרו הרומאים בכל מאודם כפי שיכתיב להם הזמן. ולנלחמים עמם, לא תינתן תבואה, כלי מלחמה, כסף, אוניות, כמו שיוחלט ברומא. וישמרו את משמרותיהם ולא בערמה. כך העמידו הרומאים לעם היהודים. (מכבים א' ח' 22-29).
לכאורה יהודה השיגה את ברית ההגנה הנכספת עם רומא. אבל למעשה רומא השאירה בידיה את ההחלטה. אם תקרה מלחמה ליהודה מי שיחליט האם בכלל תהיה עזרה ואיזו עזרה תהיה זו רומא. לעומת זאת אם תקרה מלחמה לבעלת ברית כל שהיא של רומא מי שיחליט האם יהודה תגיש עזרה זאת רומא, ולא חלילה יהודה. זו אינה ברית השוים. בברית הזו רומא מפגינה את עליונותה על פני יהודה.
זמן קצר לאחר חתימת חוזה ההגנה הדדית הזה יהודה המכבי נפל בקרב על הר בעל חצור שמעל עופרה של ימינו על ידי בקכיחדס מצביאו של דמטריוס. רומא אינה מגיבה כלל על הפגיעה בבעלת הברית לכאורה שלה. היהודים אינם יכולים לטעון שרומא הפרה הסכם. הרי רומא שימרה בידה את הזכות לשקול האם להגיב ואיך להגיב.
כתוצאה מהתבוסה על הר בעל חצור נכנסה יהודה לתקופה ארוכה של כאוס. אבל, לאחר שיונתן אחיו של יהודה המכבי, מיצב את שלטונו אחד הדברים הראשונים שהוא עושה זה לחדש את הברית עם רומא (מכבים א' ח').
לאחר שיונתן נופל בידי הסלווקים רומא אומנם מביעה סוף סוף צער, אבל לא שום דבר מעבר לזה (מכבים א' יד).
ואף על פי כן, אחד הדברים שעושה שמעון אחיו, הוא לחדש שוב את הברית עם רומא (מכבים א' טו).
לאחר ששמעון נרצח בידי שליחיו של אנטיוכוס השביעי, עלה לשלטון בנו יוחנן. יוחנן בן שמעון קרוי במקורות חז"ל יוחנן כהן גדול. אנטיוכוס השביעי צר על ירושלים ולאחר שנה של מצור היהודים נכנעו. כל אותו הזמן רומא לא מגיבה ולא עושה כלום למען יהודה. לאחר הניצחון על יהודה פנה אנטיוכוס השביעי מזרחה ושם הובס בידי הפרסים וכך השתחררה יהודה שוב מעול היונים.
מיד לאחר השחרור מחדש פונים היהודים שוב לרומא:
- המשלחת היהודית דיברה על הידידות והברית הקיימת בינם לבין הרומאים, ועל עניני הכלל. כלומר: שיפו, והנמלים, וגזר, ופיגי, וכל שאר הערים והמחוזות של היהודים שלקח אנטיוכוס מהם במלחמה, שלא כהחלטת הסנאט, יוחזרו להם. ושחיילי המלך לא יהיו רשאים לעבור בארצם. ושהחלטותיו של אנטיוכוס שהחליט בזמן אותה מלחמה, נגד החלטת הסנאט, תבוטלנה. ושישלחו הרומאים שליחים, ויעשו למען החזרת המקומות שלקח מהם אנטיוכוס, ויעריכו את ערך הקרקע שהושחתה בשעת המלחמה.
הפניה היהודית לעזרת רומא ממש מעוררת רחמים. והתגובה הרומאית בהתאם:
ימלכו בדבר לכשייפנה הסנאט מעסקיו שלו. ולהבא ישתדלו שלא יעשה להם שום עוול בדומה לזה. והפריטור פאניוס יתן להם כסף מכספי ציבור שיוכלו לחזור למולדתם. שילח איפה פאניוס את שליחי היהודים, ונתן להם כסף מכספי ציבור, ואת החלטת הסנאט. לאנשים שעתידים היו ללוותם ולהבטיח את שיבתם הביתה. (קדמוניות היהודים ספר 13 ט').
רומא מנפנפת את המשלחת היהודית חזרה הביתה.
לאחר האירוע הזה, כאשר היהודים הבינו שאין דבר כזה "גבולות בטוחים ומוכרים לפי החלטת הסנאט", יהודה יוצאת למסע כיבושים נרחב. כמו כן יהודה פונה אל מעצמת העל המזרחית – פרס.
מדוע האחים החשמונאים מחדשים שוב ושוב את הברית עם רומא?
כמדומה שהתשובה נמצאת במושג הדיפלומטי הבין לאומי הקרוי "הכרה". הברית עם רומא הכניסה את יהודה לתוך סדר העולם הרומאי ואיפשרה לה לקשור קשרים עם מדינות נוספות. בין השאר עם מדינה בשם פגרמון. מדינה זו נמצאה באסיה הקטנה בתחום טורקיה של ימינו.
זו הברית שכרתה פגרמון עם יהודה:
- מאחר שהרומאים, ההולכים אחרי נוהג אבותיהם, מקבלים עליהם את הסכנות, למען ביטחונם הכללי של כל בני האדם, ומשתדלים מאוד לשום שלום אושר ובטחון על בעלי בריתם וידידיהם...החלטנו גם אנחנו לעשות הכול למען היהודים, לפי החלטת הסנאט, כי בעלי ברית הרומאים אנו (קדמוניות היהודים ספר 14 כז).
הסגנון שבו מתארת פגרמון את הברית עם יהודה מראה שיהודה החשמונאית הייתה בעולם ההלניסטי גורם מהסוג של דעא"ש של ימינו. גורם שלא מדברים איתו ולא מתעסקים איתו. מה שנתנה רומא ליהודה הייתה הכרה – recognition בשפה הבין לאומית העכשוית.
(במאמר מוסגר – מרתק לראות איך רומא משתקפת בעיני בעלות בריתה ככוח שוחר טוב הדואג לביטחונם ולשלומם של כל בני האדם...).
האם תמורת הכרה בין לאומית היה שווה להיכנס תחת מטריה החסות של רומא?
האם תגובתם של האחים החשמונאים לביקורתו של הרמב"ן תהיה:
מי שאינו מנהיג מדינה בזירה הבין לאומיות אינו רשאי להביע דעה?
האם תגובתם תהיה שהם אינם אחראיים לשטויות המדיניות והצבאיות שעשו יורשיהם?
מה שלא תהיה תגובתם של החשמונאים –
הם את הבחירה שלהם, בנתונים הבין לאומיים של אז, כבר עשו, מה הבחירה שלנו?
רומא אינה מעצמת העל היחידה שהסמל שלה הוא נשר.
הכותב הוא סופר סת"ם ובעל תואר שני ביחסים בין לאומיים
לתגובות: elizorrsegal3@gmail.com