זירת נפילה בקריית שמונה. ארכיון
זירת נפילה בקריית שמונה. ארכיוןצילום: Ayal Margolin/Flash90

מנהל רשת המתנ"סים קרית שמונה, אלעד קוז'יקרו, מתייחס בראיון לערוץ 7 לצעדים הנדרשים על מנת להשיב את תושבי העיר ותושבי שאר ישובי הצפון לבתיהם.

מדבריו של קוזי'קרו מתבררת מעט מהמורכבות הכרוכה בהשבת התושבים עוד לפני שעולה לדיון הסוגיה הביטחונית.

"צריך לקרות לא מעט", אמר קוז'יקרו ומזכיר כי "אנחנו כבר מעל 440 יום מחוץ לביתנו והעיר מצפה לתושבי קרית שמונה אבל צריך לראות איך מכינים אותה, את מוסדות הציבור ומוסדות החינוך", את זאת יש לבצע תוך כדי התנהלות מול התושבים שחיים באזורים הדרומיים יותר, ומדובר במעל 21,000 תושבי קריית שמונה שחיים שמפוזרים במעל 500 ישובים ובתי מלון ברחבי הארץ. "לצד הטיפול בהם מחוץ לעיר אנחנו מכינים את העיר נמרצות, אלא שעדיין אין מתווה סדור של תהליך חזרה שיכול לבשר לתושבים על מועד חזרה".

האתגר כולל בין השאר את הכנת המבנים והמוסדות לקליטה מחודשת של התושבים. "המוסדות החינוכיים הם הגורם המרכזי שיעזור לנו בהחזרת התושבים הביתה. מצד שני, הרבה מהעסקים העתיקו את מקומם למקומות אחרים והמדינה צריכה לתת תמריצים שיחזירו את העסקים שלנו לקרית שמונה וגם כדי שנוכל לראות איך מכניסים גופים נוספים וחברות נוספות לעיר. דרוש כאן סל תמריצים משמעותי כדי שקרית שמונה והגליל יהפכו לפתרון של מדינת ישראל ולא הבעיה של המדינה".

לשאלתנו מה אמור לכלול מתווה כזה שעליו הוא מדבר, מפרט קוז'יקרו ומסביר כי מתווה שכזה צריך להציב תאריך יעד לחזרת התושבים ועד אליו להכין את המוסדות השונים לקליטה. "מדברים על מענקים כאלה ואחרים לשיקום אבל אלה לא כספים שייכנסו לחיסכון של התושב, אלא מדובר בהתמודדות עם נזקים חסרי תקדים. אין מקררים ומזגנים שעובדים אחרי אינספור הפסקות חשמל, כך המוצרים שהיו בבית נזרקים, מכרסמים פגעו בציוד, כבר ארבע או חמש עונות שהצנרת לא פועלת והמשמעות היא הרבה סדקים ונזילות, הגינות הרוסות. מדובר בתקציבי שיקום שנדרשים על מנת להחזיר את הבתים לשימוש. מי שמסתובב היום בקרית שמונה עם האלפים הבודדים שחזרו לעיר יכול לראות את פינות הגזם והגרוטאות מלאים בסלונים ומיטות וציוד נוסף שהפכו לא שמישים. המענקים יעזרו להחזיר את הבית לכנו".

"בשונה מהדרום, לא מדובר בארבעה חודשים מחוץ לבית אלא בשנה ושלושה חודשים שאנחנו לא בבית וזה יימשך לשנה וחצי של עזובה. המענקים נועדו לצרכים ברורים של שיקום", אומר קוז'יקרו המציין גם את סוגיית הביטחון: "עד השבעה באוקטובר חיינו בתחושת ביטחון אבל לא היה ביטחון מלא. הסתובבנו וראינו מעבר לגבול את המחבלים מסתובבים בשטח וחשבנו שזה לא יכול לקרות, אבל אם זה קרה בדרום בוודאי שזה יכול לקרות בצפון. נושא הביטחון קריטי ודרמטי כדי שאנשים ירגישו שהם יכולים לחזור הביתה".

בסוגיה העסקית מציין קוז'יקרו כי רבים מהתושבים שמעוניינים לחזור לא יכולים להתפרנס בעיר כי המפעלים והעסקים שבהם עבדו בעבר עברו לאזור המרכז והמדינה צריכה לייצר סל תמריצים להשבת את גופי התעסוקה הללו לצפון "כדי שלתושבים יהיה איפה לעבוד". בהקשר זה מוסיף קוז'יקרו ואומר כי "לפני השבעה באוקטובר היו בקרית שמונה 26 חברות סטראטאפ כחלק מתהליך פריחה של העיר. אלו חברות שקיבלו תמריצים כדי להגיע לקריית שמונה והמלחמה דחפה אותם החוצה, וכדי להחזיר אותם צריכים תמריצים. לדוגמא, מפעל גדול של 240 עובדים מתושבינו עבר לאזור השרון והתושבים עברו יחד איתו. אם המפעל לא יחזור התושבים העובדים לא יחזרו ויש עוד הרבה מפעלים קטנים יותר כאלה. אם המדינה לא תתייחס לכך כאירוע לאומי ולא פתרון מקומי, אם לא יהיה ברור שדרושות פעולות משמעותיות כדי להחזיר את התושבים, נמצא את עצמנו עם מאות ואלפי תושבים שרוצים ולא יכולים לחזור לקריית שמונה".

"צעירים ללא משכנתאות ומחויבויות עברו למרכז, וכדי להחזיר אותם צריך לעשות להם פינוי נוסף ממרכז הארץ לצפון. ללא הפלטפורמה המתאימה כדי שיהיה להם טוב נוח ומשתלם מכל בחינה, נאבד שכבה של צעירים שלא יגורו בגליל ובקרית שמונה".

עוד שאלנו את קוז'יקרו האם השיח על חזרת התושבים אינו מוקדם מדי שכן עדיין לא הסתיימו שישים ימי הפסקת האש. האם אנחנו לא מסתמכים על השקט היחסי של ימי הפסקת האש ועל פיהם קובעים מציאות שעלולה להשתנות לאחר מכן? האם לא נכון להמתין שישים יום נוספים אחרי הפסקת האש על מנת לוודא שמדובר במהלך יציב וקבוע?

"אפשר לסגור מתווה שמתחיל מתאריך מסוים שעליו המדינה החליטה, ודרכו לייצר וודאות כלשהי. התושבים יידעו שאלה התמריצים והמענקים שהם יקבלו וכך יתנהלו מוסדות החינוך. הדבר יגרום לרגיעה. כעת כל שמועה תקשורתית מייצרת לחץ. חשוב להוריד את הלחץ. מעבר לכך שכאשר קובעים תאריך יורים את יריית הפתיחה של ההכנות לקראת המועד הזה".

קוז'יקרו מדגיש בדבריו את תרומת הגופים הפילנתרופיים לעיר: "בכל התחום החברתי והקהילתי אנחנו מול עשרות אלפי תושבים כדי להחזיר אותם וללא הפילנתרופיה שעוטפת אותנו, כמו מגבית קנדה, קהילת וונקובר, שותפות קואוסט טו קואוסט, קרנות ופדרציות שונות, לא היינו עם היכולת להיות עם הראש מעל המים. כיום אלפי מתנדבים עוזרים לנו הלכה למעשה לשקם את העיר, וכשתינתן ההוראה לחזור העיר תהיה ערוכה לקליטה", הוא אומר ומזכיר לשבח גם את התגייסות המשרד לנגב והגליל לטובת מהלכי השיקום בעיר ובצפון כולו.