איתמר גלינסקי שנפצע באורח קשה בלבנון, מספר בשיחה עם ערוץ 7 על ההתאוששות שלו בתקופה האחרונה.
"ב"ה שלומי מעולה. אני כבר הולך רגיל ומצליח ללמוד. מה שנשאר בעיקר זה לשקם את יד שמאל, שעדיין לא מתפקדת רגיל - אבל גם בה יש שיפור ניכר שאני מצליח להזיז אותה ולהשתמש בה כעזרה לפעולות מסוימת, למשל בחיתוך אוכל. ועל זה בפני עצמו צריך להודות על חסדי ה' בקצב ההתקדמות", מספר גלינסקי.
הוא מוסיף: "כשהגעתי לשיקום לפני קצת יותר מחודש הגעתי שוכב באמבולנס כדי שלא אצטרך אפילו לשבת. כשהגעתי לשיקום אחת הרופאות כאן אמרה שהיא ראתה את התוצאות של ה-ct הראשון שעשו לי כשהגעתי לנהריה, והיא אמרה שזה לא תואם את המצב שלי עכשיו, כלומר, שמצבי היה הרבה יותר טוב ממה שמצופה ממי שספג פגיעה כזו. וגם בהקשר לפגיעה עצמה מדובר בניסי ניסים. הפגיעה הייתה מרסיסים שנכנסו לי למוח במצח, בין הקסדה למשקפי מגן. הפינוי נעשה ע"י האמר שהכניס אותי חזרה לגבולות המדינה, ומשם במסוק לביה"ח בנהריה - למרות שרצו להביא אותי לבלינסון, הרופא שבפינוי חשש שזה רחוק מידיי. ובאמת נאמר לי אח"כ שזה היה הפינוי הכי מהיר מלבנון. וגם המנתח בנהריה היה ה'איש הנכון במקום הנכון', שם התכנון היה להוציא את הגולגולת כדי לתת למוח להחלים. המשמעות של תהליך כזה היא עוד הניתוח ראש כעבור 3 חודשים, ודחייה של כל השיקום וההחלמה באופן משמעותי. אך המנתח החליט להשאיר את הרסיסים בפנים, ורק לנקות את המוח מהפרשות".
הוא המשיך וסיפר "לאחר הניתוח מתמחה שאל את ההורים שלי מה אמרו להם על הפציעה שלי, והם ענו נאמר להם שנפצעתי קשה. והוא מיד אמר שזה לא היה קשה, זה היה אנוש, ועכשיו אחרי הניתוח זה בין קשה לקשה מאד. אחד הרסיסים הגיע כמעט עד לגזע המוח, זאת אומרת שהוא 'טייל' לי במוח הרבה וחסדי ה' לא גרם לפגיעה משמעותית מבחינה שכלית. אחד הרופאים בנהריה הזהיר את אבא שלי שאחרי פגיעה, גם אם אתעורר מזה, אני עשוי לדבר אליהם בצורה פוגענית, אבל ב"ה כשהגעתי להדסה עין כרם כעבור כמעט שבועיים והפסיקו לתת לי את חומרי ההרדמה, התעוררתי מיד בלי בעיות שכליות ב"ה".
לסיום גלינסקי מספר על הביקורים שעוטפים אותו כל העת. "ממש מרגישים את החיבוק של עמ"י מכל רחבי העולם. רק השבוע ביקרה כאן קבוצה מדאלאס ואריזונה ואחרת מגרמניה. וכבר היו יהודים מפנה ומארה"ב. בדרך כלל מלווה באיזה חבילה מפנקת. וגם רבנים חשובים הבולטים שבהם - הגאון ר' אשר ווייס, שגם התקשר לאבא שלי כמה פעמים כדי להתעניין בשלומי. וכן הגאון ר' יעקב שפירא שהגיע גם לשיקום, יחד עם חתנו ר' אב"י סילבצקי, וגם לעין כרם כשהייתי שם בטיפול נמרץ יחד עם הרב יהושע מגנס. כל התקופה הזו אני מסתובב בתחושה שהקב"ה ממש התערב בסיפור הפציעה שלי כדי להשאיר אותי בחיים בלי פגיעה שכלית. בימים ההם ובזמן הזה".