רחל גולדברג, אלמנתו של הרב סרן אבי גולדברג הי"ד שנהרג בקרב בדרום לבנון, מתחילה בימים אלה קורס מילדות, ובעיניה מדובר בחלום ותיק ואפילו חלום של הרב אבי עבורה.
בראיון לערוץ 7 היא מספרת על היום בו נבחנה לקורס וכשחזרה הביתה נכנס הרב אבי עם צו 8 כשבפניו "צער ונכונות בו זמנית", כהגדרתה. "הוא היה רוצה להישאר בעשייה בלימוד ובמשפחה, אבל אם יש צורך של עם ישראל עכשיו להגן על חייו, אז אני נכון לערך של עם ישראל שרוצה להביא חיים".
ברגעים הללו, היא אומרת, התחושה הייתה שאלו רגעים מיוחדים. היא ניסתה לגרש את המחשבה, אך במחשבה למפרע היא מבינה ש"היו רגעי קסם ש...אוף שהם היו אחרונים...".
החלום לעסוק במילדות קינן ברחל מאז קורס ההכנה ללידה שעברה לפני לידת בנה הבכור לפני עשרים שנה. "כבר מאז השתוקקתי לעסוק בדבר הזה שנקרא חיים", היא אומרת ומזכירה את היכולות הנפשיות והגופניות המיוחדות הנדרשות לשעה זו של לידה והבאת חיים לעולם.
"האישיות הנפלאה של בעלי הצדיק הי"ד הייתה ועודנה איתי. אני מתהלכת בתוך הנשמה שלו אחרי 21 שנה שזכיתי לחיות אתו. בחייו הפיזיים הוא היה איש שעבורו אין הבדל בין הפרט והכלל. הוא חי את כלל ישראל, וגם בתהליך שלי אני מרגישה שהבחירה לעסוק בחיים היא מראה למה שעם ישראל עובר עכשיו. עם ישראל לומד מאיתנו, האלמנות, איך לבחור בחיים".
בדבריה היא חוזרת לאותם רגעים שבהם בעלה נכנס עם צו 8 ועל פניו מבט מהורהר ואוהב, כלשונה. "הרבה יותר קל להמשיך את העשייה בבית, אבל מצד שני הוא אוהב את עם ישראל ואת החיים של עם ישראל ומוכן לעשות את מה שצריך, גם לשאת לפעמים נשק ולסחוב", היא אומרת ומזכירה את שרשרת מנהיגי ישראל שנשאו בעול, דוד, החשמונאים, אברהם, יהושע גדעון ואחרים.
בתמונות שהיא מקבלת מלוחמים שהיו עם בעלה בשירות המילואים מופיע תמיד הרב אבי כשספר קודש בידיו. "אם הייתה לו יד שלישית הוא היה מחזיק בה את הקלרינט כי הוא היה אדם של ניגון". דוגמא למי שמשלב אישיות של תורה, איש מנגן וגם לוחם, היא מוצאת בדוד המלך ומזכירה את דבריו של הרב תמיר גרנות על כוחה של התורה כמשתלבת במחנה הלוחם כפי שארון ה' היה בתוך המחנה ללא ניתוק בין רוח ה' לעולמם של הלוחמים.
בנקודה זו עולה בשיחה עם רחל כאבה בעקבות דבריו של חבר הכנסת פינדרוס על המחיר הרוחני שמשלמת הציונות הדתית על ההשתלבות בשורות הצבא, כאב שאותו הביעה מתוך ההיכרות שלה עם מציאות רוחנית שמתעלה יחד ומתוך השירות הצבאי. "זו פשוט יראת שמים, אהבת התורה, אהבת עם ישראל ואהבת האדם".
על החשש מהחלשת הרוחניות שעליו דיבר פינדרוס היא אומרת: "איזו פריבילגיה יש לאם חרדית שלא לשלוח את הבן שלה, שמא הוא יראה דברים שלא לרוחה? איזו פריבילגיה? אין לה זכות יתר", היא אומרת ומזכירה את החוברת שהוציאו חייליו של הרב אבי תחת הכותרת 'חזק ואמץ' ובה דברי החיזוק הקצרים ששלח להם בקבוצת הווטסאפ, ומתוכה היא מקריאה דברים שכתב על פרשת יוסף והקשר לחשמונאים, חיבור עמוק בין קודש לחול, בין שמים וארץ, בין חומר לרוח.
"אפשר להיאחז בתורה ולא לראות את הקב"ה מחולל מציאות היסטורית של תקומת העם בארצו. אפשר להתכחש לכך שאנחנו בשלב היסטורי של שחרור משיעבוד מלכויות ולהמשיך להפנות עורף למי שיוצאים להגן על העם, הארץ והחיים, ואפשר לראות בתורה תורת ה', תורת חיים ולא תורה של פחד, תורה של עם ולא תורה של יחידים, תרה של גאולה ולא תורה של גלות. אלו דברים ברורים כל כך ואני מודה לה' על שגדלתי על ברכי הציונות הדתית שרואה את העם והלאומיות, שבעיניה הדת היא בתוך החיים והממלכה, זו הרוח הגדולה של שליחות עם ישראל בעולם, ואם אנחנו יושבים בצד ועוסקים רק בדיבור זה לא מספיק".
לזאת היא מוסיפה גם פניה לציבור הלא דתי מתוך העיסוק של הרב אבי בחיבורים בין מגזרים, ופנייתה לאותם בציבור זה שמשתמטים משירות צבאי, וכנראה יש לא מעט כאלה, ומהם נדרש לקחת אחריות על הקשר שלהם עם העם, הזהות והנשמה היהודית שבהם. את דבריה היא אומרת ומדגישה שהם אינם באים מתוך התנשאות אלא מתוך כנות של מי שזכה להיות חלק מהנתינה לעם ישראל.