
אפילו ביחס למה שהורגלנו בכנסת ישראל, אירועי השבוע החולף היו חריגים לרעה. במהלך ההצבעה ביום שלישי על חוק הרווחים הכלואים, המחלוקות שמערערות את הקואליציה צפו מעל פני השטח.
בעקבות הודעתן של אגודת ישראל ועוצמה יהודית כי לא יתמכו בחוק אבד הרוב לקואליציה, ונציגי עוצמה אף הודיעו כי יצביעו אקטיבית נגד החוק במטרה להפילו בשל המחלוקות, לדבריהם, בנוגע למימון תוספות השכר לשוטרים.
כתוצאה מכך נאלצה הקואליציה לזמן להצבעה שני חברי כנסת שלא היו אמורים להשתתף בה, אלא להיות מקוזזים. מדובר בראש הממשלה נתניהו, שעוד היה מאושפז בבית החולים לאחר ניתוח שעבר, ובחבר הכנסת בועז ביסמוט שיושב שבעה על אימו. ביסמוט הגיע למליאה עם בגדי האבלות הקרועים.
הכאוס בשורות הקואליציה הולך וגובר. המחלוקות סביב חוק הגיוס בין השותפות והקשיים בהעברת התקציב, בין עם הסיעות החרדיות ובין עם עוצמה יהודית, מנכיחים שוב את הדיבורים על בחירות הולכות ומתקרבות. לעומת המחלוקת עם המפלגות החרדיות שהיא ברורה למדי, וקשורה לחוק הגיוס החדש והשנוי מאוד במחלוקת, מול עוצמה יהודית מתקשים בקואליציה להבין את התנהלותו של השר לביטחון לאומי.
"בהתחלה זה היה הספין על הדחת היועצת המשפטית, ומשם זה עבר למשכורות של השוטרים. אף אחד בקואליציה לא יודע להסביר מה בדיוק עובר על בן גביר", אומרים גורמים בקואליציה ל'בשבע'. "זה מרגיש כאילו הוא מנסה שיפטרו אותו, כדי שבג"ץ לא יעשה זאת בעצמו. הרי היועצת המשפטית דורשת לפטר אותו, ונתניהו הודיע שהוא לא מוכן לזה. הנושא יגיע לבג"ץ, וזה מרגיש כאילו בן גביר רוצה לעזוב את הממשלה בתנאים שלו, ולא בתנאים שיכפו עליו ויפגעו בו".
"התחושות הן שהממשלה הולכת למקום לא טוב. כל שבוע משבר נוסף, ונכון שבכל תקציב יש אירועים כאלה, אבל זה כבר מוגזם. זה מרגיש כמו התנהלות של סיום קדנציה, של ממשלה שיודעת שהיא עומדת להתפזר", אומרים בשורות הקואליציה.
בקואליציה מרבים לדבר על החשש מהליכה לבחירות רגע לפני כניסתו של ממשל טראמפ לבית הלבן, כשהאמירה שחוזרת על עצמה שוב ושוב היא שישראל כבר פספסה כהונה אחת של טראמפ, והיא לא יכולה להרשות לעצמה לפספס כהונה נוספת, במיוחד לאור המלחמה. בריאיון לעיתון זה לפני שבועיים אמר שר האוצר סמוטריץ' את הדברים הבאים על הליכה לבחירות בזמן הקרוב: "אנחנו ניצבים רגע לפני הממשל הכי אוהד בתולדות ארצות הברית, בעיצומו של תהליך עיצוב מחדש של המזרח התיכון, ועם ממשלה שמאז האסון עושה דברים טובים מאוד. יש לנו עכשיו שנתיים שאנחנו יכולים לשנות בהן את כל המציאות, הן בגבולות שלנו, הן מול האיום האיראני והן בסוגיה הפלשתינית. אסור לנו להמר ולאבד את ההזדמנות החד־פעמית הזאת".
החשש מאובדן של שנתיים תחת כהונת טראמפ עם רוב רפובליקני בשני הבתים בקונגרס האמריקני הוא ההסבר הרשמי של הממשלה להתנגדות להליכה לבחירות. אך לצד זאת ישנו חשש נוסף, שמשתק את הקואליציה כבר שבועות ארוכים. מדובר כמובן במצבן העגום של השותפות בסקרים. אף שבסקרים האחרונים מפלגת הציונות הדתית מצליחה להתייצב על ארבעה מנדטים, לאחר שעד לאחרונה היא לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה, עדיין מדובר על נתונים גבוליים שיכולים ללכת לכל כיוון, וכפועל יוצא לאיים על היכולת של הקואליציה הנוכחית להרכיב גם את הממשלה הבאה. מלבד זאת, גם שאר השותפות לא רוות נחת בסקרי דעת הקהל.
הליכוד אומנם מקבלת את הבכורה מבין המפלגות המכהנות, אך עדיין מאבדת לא מעט מנדטים לעומת הכנסת הנוכחית. עוצמה יהודית, שבמשך חודשים קיבלה מספר דו־ספרתי של מנדטים בסקרים, ירדה למחוזות ה־7 מנדטים בשבועות האחרונים. המפלגות החרדיות אומנם לא נחלשות בסקרים, אך הן שרויות בבעיה אחרת לגמרי: כל ממשלה אחרת שתקום לא תכלול אותן, וחוק הגיוס שיעבור בממשלה אחרת יהיה חמור בהרבה עבורן. על כן, ולצד הקולות החוששים המתרבים בקואליציה מפירוק הממשלה, מספר בכירים בה אומרים ל'בשבע' כי הממשלה תשרוד גם את המשבר הזה.
"זאת הסיבה שלקואליציה היה חשוב כל כך שסער ומפלגתו ייכנסו", מסביר בכיר בקואליציה. "זה לקח את הכוח מעוצמה יהודית. בלעדיהם הקואליציה מונה 61 חברי כנסת. זה אומנם לא אידיאלי, במיוחד כשאחד מהם הוא גלנט, אבל זה אומר שגם בלי בן גביר יש עדיין קואליציה". ואכן, הקואליציה הוכיחה שהיא יכולה להסתדר בלי בן גביר, כאשר היא הצליחה להעביר את חוק הרווחים הכלואים לאחר ששניים מחברי אגודת ישראל, חברי הכנסת אייכלר ורוט, החליטו להימנע ולא להצביע נגד החוק. כל זה בזמן שחברי עוצמה יהודית הצביעו נגד החוק. בעוצמה התגלה חבר כנסת "מורד" אחד, אלמוג כהן, שהצביע עם הקואליציה וכבר תקופה מסמן עצמו כמי שפועל עצמאית. נוסף על כך, השבוע ננקטו צעדים דרמטיים לקראת הצטרפותו מחדש של סער לליכוד, כאשר על פי הסיכומים, שעד לכתיבת שורות אלה טרם נחתמו סופית, מפלגתו של סער תתאחד עם הליכוד וחבריה יתמודדו בפריימריז לקראת הבחירות הבאות בליכוד.
רשות היחיד
הקריאות בקואליציה לפיטוריו של בן גביר הלכו וגברו מאז יום שלישי, וגם בסביבת נתניהו, שנאלץ לצאת מאשפוזו כדי להגיע להצבעות, נטען כי ראש הממשלה לא פוסל את האפשרות שבן גביר יפוטר מהממשלה. מדובר בשינוי דרמטי בגישה של נתניהו להתנהלות עוצמה יהודית, שכן עד לימים האחרונים נתניהו התנגד מאוד למהלך זה, אף שהיו גורמים בסביבתו שטענו כי אין מנוס, לאור התנהלותו של השר לביטחון לאומי בהצבעות האחרונות.
יחד עם זאת נתניהו חושש מפיטוריו של בן גביר, ומכמה סיבות. הסיבה העיקרית היא העובדה כי ללא בן גביר הקואליציה תתכווץ ל־62 חברים בלבד. למרות דבריהם של מספר בכירים בקואליציה, המשמעות היא שגלנט יהפוך להיות שחקן מרכזי מאוד במסדרונות הכנסת, בעל כוח רב עוד יותר מאשר בימיו כשר הביטחון. מאז פיטוריו מתנהל גלנט כסיעת יחיד. כך למשל הוא לא הגיע להצביע בעד חוקי התקציב, ובאופן כללי בקואליציה לא סופרים את אצבעו כשהם מוודאים שיש להם רוב במליאה. כבר לאחר ההצבעות ביום שלישי נשמעו בליכוד קולות הקוראים להכריז על גלנט חבר כנסת מורד, מהלך שנתניהו יימנע מלבצע, לאור העובדה כי ביצועו יעמיד את הקואליציה על רוב שברירי במיוחד של 61 חברי כנסת, כשכל אחד מהם יכול לכופף את הממשלה. כך לדוגמה, חבר הכנסת אבי מעוז, יושב ראש מפלגת נעם, יהפוך ללשון מאזניים בכל הצבעה, וזאת בניגוד למצב כיום שבו הקואליציה כמעט ולא מתייחסת לדרישותיו. מדובר בכוח שבליכוד לא רוצים לתת לאף חבר כנסת בודד, ובמיוחד לא לסיעת יחיד כמו נעם.
בתוך כך, במהלך ההצבעות על התקציב הפר חבר הכנסת אלמוג כהן מעוצמה יהודית את המשמעת הסיעתית והצביע יחד עם הקואליציה שבה מפלגתו חברה. כבר תקופה ארוכה שמערכת היחסים בינו לבין השר לביטחון לאומי יודעת עליות ומורדות, עם דגש על המורדות. בשיחות סגורות אמר השר בן גביר בחודשים האחרונים כי כהן לא הולך לשום מקום והוא חלק אינטגרלי מעוצמה יהודית. גורמים במפלגה אף הסבירו את ההתקרבות המחודשת בין השניים בסקרים החיובים מאוד שהיו לבן גביר במשך תקופה ארוכה. "בסופו של דבר בן גביר הוא המנייה הכי בטוחה בקואליציה, ולכן אף אחד לא רוצה לעזוב אותו", אמרו ל'בשבע' בכירים במפלגה בשבועות האחרונים. אלא שמאז אותה התקרבות חלה היחלשות מתמדת של עוצמה יהודית בסקרים ואיתה, כך עושה רושם, התחדשה ההתרחקות בין בן גביר לכהן.
עד לסגירת הכתבה, בעוצמה יהודית סירבו לענות לשאלת 'בשבע' כיצד מתכננת המפלגה לנהוג בכהן בעקבות הצבעתו בניגוד למפלגתו. בהודעה הרשמית נאמר כי הסיעה תתכנס כדי לדון בסוגיה.
במפלגה יכולים להטיל על חבר הכנסת כהן כמה סנקציות, כולל אי הגשת הצעות חוק והדחה מוועדות. אלא שמהוועדה המרכזית שבה היה חבר, ועדת החוץ והביטחון, הודח כהן על ידי מפלגתו כבר לפני שנה וחצי. אפשרות נוספת שניצבת בפני עוצמה יהודית היא פתיחת הליך להכרזה על כהן חבר כנסת מורד. בניגוד למקרה גלנט, שלא הצביע נגד סיעתו אלא לא הצביע כלל, כהן הצביע נגד עמדת מפלגתו, ואם כן זהו בסיס לעילה להכרזה על היותו חבר כנסת מורד. אלא שהסיכויים להעביר החלטה שכזו אפסיים. כדי להכריז על כהן חבר כנסת מורד, תצטרך עוצמה יהודית את תמיכת שותפותיה לקואליציה, ואלה לא ישושו לעשות זאת, נוכח העובדה כי כהן פועל ומצביע יחד עם הקואליציה. כבר תקופה ארוכה חושבים במערכת הפוליטית כי פניו של כהן לשורות הליכוד. הסאגה הפנים־מפלגתית בעוצמה יהודית עשויה לצמצם את המפלגה לחמישה חברי כנסת בלבד, ולאפשר לקואליציה רוב בטוח יותר, אם כי רחוק מלהיות אידיאלי, של שני חברי כנסת.
מי בראש
נתון נוסף שמעודד את חברי הקואליציה הוא שאין אף מפלגה מכהנת שלפי הסקרים תוכל להרכיב ממשלה לאחר הבחירות, למעט הליכוד. אלא שהדגש הוא על המילה "מכהנת", שכן מי שמוביל את הסקרים בעקביות הוא ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. בנט עצמו לא הודיע רשמית על חזרתו לפוליטיקה, אך המוסכמה במערכת כולה היא שיושב ראש מפלגת ימינה לשעבר ירוץ בבחירות הבאות.
"אין טעם לסקר בלי בנט - בנט רץ. זה כבר ברור", אמרה השרה לשעבר שקד בריאיון לפודקאסט של נדב פרי לפני כשבועיים. אף שבזמן התפרקות הממשלה הקודמת שקד ובנט היו בנתק מסוים, מאז הקשר בין השניים התהדק מחדש. במילים אחרות, דבריה של שקד על חזרתו של בנט לפוליטיקה הן הרבה מעבר להערכה רגילה. חשוב לציין, מהלכיו של ראש הממשלה לשעבר אינם נסתרים במיוחד, ולאורך החודשים האחרונים הוא ניהל מגעים עם שורה של שחקנים במערכת הפוליטית, כאלה שכיום נמצאים בכנסת וכאלה שמתחממים על הקווים. בין הדמויות ניתן למצוא את יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, יושב ראש המחנה הממלכתי בני גנץ, ראש המוסד לשעבר יוסי כהן ודמויות נוספות.
המגעים הרציניים ביותר שניהל בנט היו עם יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. עד כה לפי הסקרים ליברמן הוא המרוויח הגדול ביותר מאז פרוץ המלחמה, וכעת הוא מתייצב על מספר דו־ספרתי של מנדטים. יחד עם זאת בנט נע בסקרים על פי שניים ממספר המנדטים של ישראל ביתנו, ולרוב מקבל 24 מנדטים. הדיונים ביניהם, שנמשכו חודשים ארוכים, נקטעו כאשר על פי הדיווחים המחלוקת בין הצדדים היא מי יוביל את הרשימה המשותפת הזאת. אלא שיש הטוענים כי הפערים בין השניים עמוקים הרבה יותר.
"תירוץ האוחז בכתר, כלומר מי מוביל את הרשימה הזאת, הוא תירוץ שטוב לתדרוכים פוליטיים, אבל הוא כנראה לא מחזיק יותר מדי במציאות", אומר יועץ התקשורת עובד פרל, לשעבר דובר מפלגת ימינה. "את המחלוקת הזאת אפשר לפתור יחסית בקלות, והמערכת הפוליטית שלנו כבר יצרה מספיק קומבינציות פוליטיות כדי להתגבר על הבעיה הזאת. למשל, היא יצרה את המודל שמועמד אחד עומד בראשות הרשימה בעוד השני בוחר תפקיד ראשון. זאת אפשרות אחת, ויש עוד לא מעט דרכים אחרות לטפל בבעיה הזאת. אם הם יבינו שהשלם גדול מסך חלקיו, המחלוקת מי בראש תיפתר מהר. הבעיה באיחוד הזה נובעת ממחוזות אחרים לגמרי, שהם הרבה יותר אידאולוגיים".
נראה שבנט וליברמן מסכימים על כל נושא, החל מהתחום המדיני־ביטחוני, דרך התחום הכלכלי, וכלה במרבית הסוגיות האזרחיות. איפה בדיוק הם חולקים זה על זה?
"בראש ובראשונה מדובר בנושאי דת ומדינה. לאנשים שמביטים מבחוץ זה נשמע מאוד מוזר, אבל מדובר בחיבור שהוא רחוק מאוד מלהיות מובן מאליו. מצד אחד נמצא ליברמן, שנסע בשבת למתחם ביג באשדוד, עשה סיור בחנות שמוכרת חזיר, ואמר שצריך לזרוק את החרדים למזבלה במריצה, ומצד שני נמצא בנט, ראש ממשלה הדתי הראשון בתולדות המדינה, שכשהיה ראש ממשלה הוציא את התמונה המפורסמת שלו עם תפילין בבית הלבן. השניים האלה לא יכולים למצוא פתרונות בנושאי דת ומדינה. זה לא אומר שהם לא יוכלו לרוץ יחד, אבל זה יהיה להם מאתגר יותר".
יש נושא שיכול למנוע מהם לרוץ יחד?
"נושא קיצוניות השיח של ליברמן. כבר שנים בנט רואה בנושא האחדות הלאומית את הנושא הכי דחוף שיש במדינת ישראל. למעשה, זה הטיקט שהוא רץ עליו. זה היה התירוץ הרשמי להקמת ממשלת השינוי, וגם עכשיו החוזקה שלו מגיעה מהדיבורים סביב האחדות. קשה לו לחיות, גם באופן ערכי ולא פחות מכך פוליטית, עם אנשים שנתפסים בעיניו ובעיני הציבור כמקדמי שיח של פילוג והסתה. והדבר מתגבר במיוחד כשמדובר בשיח נגד אוכלוסיות ספציפיות. כשבנט מסתכל על הסקרים, מה שהוא מבין זה שמקור התמיכה בו הוא שיח האחדות. לכן יכול להיות שבנט יחשוש שריצה עם ליברמן תהרוס לו את המוניטין שהוא מנסה לבנות מאז שהוא עזב את המערכת הפוליטית".
יש דרך לגשר על זה?
"ליברמן יצטרך למצוא את הסולם לרדת מהעץ הזה, אם הוא רוצה לרוץ עם בנט. בסופו של דבר, ככל שהבחירות יתקרבו, וזה יהיה רק בסוף 2025 לדעתי, יהיו עוד שחקנים על המגרש שימכרו את אותו מוצר בדיוק, והם ינסו לעטוף אותו באריזה יפה יותר, חדשה יותר ונקייה יותר. לכן בנט ייזהר כמו מאש מחיבורים שעלולים לפגוע לו במותג. ליברמן יכול למצוא את הדרך לשנות את הצורה שבה הוא נתפס ציבורית בעזרת שורה של מהלכים, שלקוחים מספר ההוראות של יאיר לפיד. הרי לפיד הגיע לבחירות 2013 עם אותה תדמית בדיוק, של המפלגה ששונאת את הציבור החרדי ומנהלת על כך קמפיין, ובשביל להתמודד עם התדמית הזאת הוא צירף לשורותיו גם את הרב שי פירון, ומינה אותו לשר חינוך, וגם הציב חבר כנסת חרדי ברשימה (דב ליפמן, א"מ). זה מסוג הדברים שליברמן יכול לעשות כדי לשנות את התדמית שלו, ושיאפשרו לו לרוץ עם בנט".
ללפיד זה לא עבד. הוא אומנם זכה באותן בחירות לתוצאה מרשימה למדי, אך התדמית לא השתנתה.
"נכון, אבל חשוב לומר משהו על ישראל ביתנו. הם עובדים מאחורי הקלעים בצורה מאוד טובה. כבר לפני לא מעט חודשים הם הבינו כי הקמפיין האנטי־דתי הארסי שהם ניהלו במערכות הבחירות האחרונות פגע בהם בציבור הימני, שמצד אחד רואה בישראל ביתנו חלק בלתי נפרד ממנו, ומצד שני סולד מהקמפיינים שלו. כמו כן ליברמן מבין שהציבור, כולל הציבור הימני, רוצה לראות את החרדים מתגייסים, והוא יודע שזה לא אירוע שייפתר עד לבחירות הקרובות".
פרט למחלוקות שהציג פרל, ישנה גם שאלה בסיסית ששואלים בסביבתו של ליברמן: האם בנט אכן מוסיף תמיכה למפלגה? מאחורי השאלה הזאת ניצבת ההיסטוריה הארוכה והלא מחמיאה של בנט, על פיה הוא מרבה להתחיל במומנטום חזק אך לקראת הבחירות עצמן מתחילה זליגת הקולות המסיבית שב־2019 אף הסתיימה במפלה אל מתחת לאחוז החסימה. בנוסף לכך, ישראל ביתנו מנהלת מאחורי הקלעים שורה ארוכה של מגעים פוליטיים עם חברי כנסת ממגוון סיעות הבית, ובראשם מספר חברי כנסת מיש עתיד המתפרקת.
"כשמדברים על החזרה של בנט למרוץ, מכל הזוויות הקשורות לכך, אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר. הרזומה של בנט בשמירה על התמיכה בסקרים רע למדי", אומר פרופ' אשר כהן, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ומומחה לפוליטיקה וממשל. "באופן כללי, לא כדאי להסתכל היום על סקרים כדי לחזות כמה מנדטים יש למפלגה כזאת או אחרת, אלא לנסות להבין את הלך הרוח הציבורי".
אם נסתכל על הסקרים שאנחנו נחשפים אליהם כעת, אילו מגמות ניתן לזהות בהם?
"שהציבור אומנם זז ימינה בצורה משמעותית, אך הוא מאוד מאוכזב מנבחרי הציבור הימניים, ועם זאת הוא לא רוצה לתת את המושכות לחסרי ניסיון, כי הוא מבין שהאתגרים של מדינת ישראל גדולים מדי בשביל להמר בנושא".
לכאורה נשמע כאילו בנט הוא בדיוק מה שהוא מחפש. אז למה שהוא לא ישמור על התמיכה שהוא זוכה לה כעת?
"צריך להיות הוגנים, אני ממש לא בטוח שהפעם אנחנו נראה שוב את התסריט שראינו בכל מערכות הבחירות עד היום. הרבה דברים השתנו מאז פרוץ המלחמה. אנשים מחפשים מישהו שלא היה מעורב באסון 7 באוקטובר, ובנט אכן לא היה במערכת בזמן האסון, ונוסף על כך יש לו ניסיון של ראש ממשלה. יש כאן דור צעיר שהכיר רק שני ראשי ממשלה, נתניהו ובנט. הם לא זוכרים את אולמרט, כי הם היו קטנים מאוד, והם לא זוכרים את לפיד, שכיהן חצי שנה כראש ממשלת מעבר. אז נכון שעד היום בנט תמיד שימש כמגרש החניה של הקולות הימניים שמתרוקן בסוף כל יום מהרכבים החונים בו. אבל בחירות הן לא באמת מגרש חניה, והנסיבות, במיוחד אחרי השנתיים האחרונות, השתנו מאוד".
כשמתבוננים לעומק בסקרים, נדמה כי קהל היעד של בנט מגיע משורות מפלגות האופוזיציה. זה שונה משמעותית מהקהל שבנט כיוון אליו עד היום.
"נכון. המנדטים שנמצאים אצלו בסקרים מגיעים ברובם ממפלגות המרכז־שמאל. זה דווקא נתון שצריך לעודד אותו בנוגע ליציבות מצבו בסקרים. המרכז־שמאל הבין שהוא לא יכול להרכיב ממשלה בישראל, לפחות לא ממשלה רגילה. זה גם עניין דמוגרפי, כי ימנים יולדים הרבה יותר מאנשי שמאל, וגם עניין מהותי. רוב הציבור רואה ברעיונות שהגיעו מבית המדרש של השמאל רעיונות שהובילו לאסון הנורא, ולכן חייבים לברוח מהם. אלא שלעומת הימין, שהמפלגות שכרגע בשלטון שייכות אליו, וסביר להניח שיהיו רשימות נוספות שירוצו במחנה הזה, לשמאל אין באמת אלטרנטיבה לשלטון נתניהו. היחיד שמספק לו אותה הוא בנט. אז נכון שבנט לא רואה איתם עין בעין ברוב הנושאים, אבל זאת הדרך היחידה שלהם כרגע להחליף את נתניהו".