בן גביר במליאה אתמול
בן גביר במליאה אתמולצילום: Chaim Goldberg/Flash90

כשמפרקים את אירועי האתמול, יש שלושה חלקים שראוי להתייחס אליהם, ובאופן אירוני, דווקא החלק המהותי באירוע – שכר השוטרים ותקציב המשרד לביטחון לאומי, שלא לומר חוק הרווחים הכלואים עצמו, הוא ההיבט הזניח ביותר והחלק הפחות רלוונטי לדיון ציבורי. ספק אם לזאת כיוון יו"ר עוצמה יהודית כשהניע את המאבק.

לדעתי, החלק החשוב יותר וגם זה שיצר את הסערה הציבורית, הוא דווקא זה שהיה פחות משמעותי מבחינה פוליטית, ועם קצת שכל ישר והתנהלות אחראית היה נמנע מכולנו – הגעתם של ראש הממשלה ממיטת חוליו ושל ח"כ בועז ביסמוט מהאבל על אימו, היו מיותרים לחלוטין, מראות לא נעימים לעין, בלשון המעטה, וכאלו שדקרו בלב לכל איש ימין בפרט ולכל אדם שיש לו לב בכלל.

הביקורת על השר בן גביר רלוונטית בעיקר ביחס לנקודה הזו, וראוי לומר בצדק שהיא נוגעת גם לשלושת ח"כי אגודת ישראל שבחרו להימנע או להיעדר מההצבעה (מהאופוזיציה אין לי ציפיות, לא פוליטיות ולא הומניות).

בן גביר, כמו כל פוליטיקאי סביר, יודע לספור אצבעות ולחשב סיטואציה. ברגע שהוא הבין – לכל היותר בתחילת ההצבעה – שהחוק יעבור בלאו הכי וההצבעה הנגדית שלו תישאר בגדר מחאה, הוא היה צריך לשים ברקס קטן, להודיע אישית לנתניהו ולביסמוט שהם יכולים לחזור מי למנוחתו ומי לאבלו, ולשחרר שניים מחברי הכנסת של עוצמה יהודית לבתיהם.

זה אפילו לא קשור לאחריות קואליציונית, זו אחווה חברית מתבקשת מאנשים שהולכים באותה דרך ושותפים לאותה ממשלה, זה קיזוז שבלאו הכי לא היה משפיע על תוצאות ההצבעה, וזהו צעד שהיה משחרר את רוב הזעם הציבורי שהתעורר אתמול. בזאת בן גביר כשל, אבל החלק הזה הוא גם הקל ביותר לתיקון, כל שנדרש הוא התנצלות אישית ופומבית בפני השניים שתתמקד נקודתית בעניין הזה, מותר וראוי לאיש ציבור לחזור בו ממהלך שגוי. השמים לא ייפלו ואבן תרד מליבותיהם של הבוחרים.

החלק השני והמשמעותי יותר הוא עצם האיום הבלתי פוסק על שלמות הקואליציה. נכון, גם אם החוק היה נכשל אתמול הממשלה עדיין לא הייתה נופלת, ובכל זאת, אירועי האתמול עשויים לפתח דינמיקת כדור שלג שתוביל להתפרקות הממשלה הרבה לפני המועד החוקי. מערכת היחסים העכורה בין סמוטריץ' ובן גביר איננה סוד, אבל לא ייתכן שהיא תוביל לשחיקה של הקואליציה ולעימותים אינסופיים.

הנהלת הקואליציה, מנתניהו ולוין ועד אופיר כץ, חייבים להכניס את השניים לחדר עד שיצא עשן לבן. כן, הם כנראה ימשיכו להתקוטט פה ושם, אבל לשני הצדדים צריכים להיות גבולות גזרה ברורים.

ככלל, אני לא כל כך מבין את העימות הזה, שנובע כנראה מתחושה שגויה של השניים שהם מתמודדים על אותו אלקטורט. להערכתי, בן גביר מתמודד בכלל על האלקטורט של הליכוד וש"ס, ואילו סמוטריץ' מתמודד עם זה של יהדות התורה מהצד החרד"לי ושל בנט, איווט וגנץ מהצד היותר ליברלי. אצל בן גביר קהל היעד שוכן בפריפריה, אצל סמוטריץ' הוא שוכן ביו"ש. אבל ניחא, אם הם רואים זה בזה יריבים פוליטיים – זו זכותם.

והחלק השלישי הוא שאלת הטקטיקה הפוליטית: בן גביר צריך לשאול את עצמו מי היועץ שהוביל אותו למצב הנוכחי. בסופו של יום, אחרי ההצבעה אתמול הוא הפסיד במישור התדמיתי והתקשורתי, הוא הפסיד במישור ההצבעה הפוליטית, ובינתיים, הוא הפסיד גם במישור התקציבי. אם היה מצליח לסמן וי לפחות באחת מהחזיתות, ניחא. אבל ללכת למהלך קיצוני כל כך ולצאת בלי שום הישג באף חזית, זה דבר שיועץ טוב ושימוש באסטרטגיות נכונות היה מונע מלכתחילה.

מאחר ומדובר במוטיב חוזר לאחרונה, כמו לדוגמה בדרישה (הצודקת מאוד) של בן גביר להדחת היועמ"שית, שגם היא נכשלה במישור הפוליטי והמעשי, ולפי מה שטוענים בקואליציה, עשויה גם להשפיע על הסיכוי המשפטי להשלים את המהלך, נראה שכדאי לשר לביטחון לאומי לעשות חושבים מחדש. לא על עקרונותיו וערכיו, אלא על הדרך שהוא מתווה בניסיון להגשים אותם.

ואחרי הכל, כמצביע ימין וכמי שמקווה שהממשלה הזו תשלים את ימיה, כאזרח ישראלי שחושב שתקופת מלחמה מורכבת ורגישה כל כך אינה מתאימה לבחירות, נשאר רק לבקש מכל הצדדים – גלו מינימום של אחריות לאומית. תעצרו, תנשמו עמוק, ותחזרו לתפקד ביחד. עם ישראל זקוק לזה.