סיומה של שנה לועזית היא שעתם של החמוצים מסכמי הטבלאות והסטטיסטיקות. התרבות המערבית, צאצאיתה של התרבות היוונית-אלילית, רואה את העולם כפונקציה חומרית וממילא מכמתת ומקמטת כל דבר במספרים.
מכיוון שהממד הכמותי הוא מוגבל במהותו הרי המבט המספרי יהיה לעולם פסימי; פך שמן אחד יכול להספיק ליום אחד וזהו. בהתאם לזאת – שבעה וחצי מיליון יהודים לא יכולים להחזיק מעמד מול מיליארד וחצי מוסלמים; מדינה חסרת משאבי טבע מוכרחת לקרוס כלכלית; מאות אלפי טילי חיזבאללה יגרמו ל"תרחיש עלטה"; והטרנד האחרון לקראת 2025 - עשרות אלפי יורדים יגרמו להתמוטטותה של המדינה.
המבט היהודי הוא איכותי וממילא מגיע מתוך הנתונים הסטטיסטיים לתוצאה אחרת: פך אחד של שמן יספיק לשמונה ימים; האיכות מנצחת את הכמות; האינסוף מכריע את הסוף.
זוהי איננה סיסמא אלא הבטה מפוכחת על המציאות לטווח ארוך. דוגמה: בשנת 1800 היו בעולם כמיליארד איש. כיום, בשנת 2025 יש יותר משמונה מיליארד. מבחינה כמותית יש פי שמונה אנשים שמתחרים על אותה כמות משאבים ולכן רמת החיים אמורה לרדת ולהביא להתפוצצות אוכלוסין. בפועל רמת החיים רק עולה משנה לשנה. מכיוון שיש כיום יותר נשמות בעולם יש יותר רוח ושכל, שמתורגמים לטכנולוגיה שמאפשרת להפיק פי שמונה תנובה מאותה חלקת שדה מאשר לפני מאתיים שנה.
בעם היהודי האיכות מופיעה באקסטרים: שבעה וחצי מיליון יהודים מחזיקים מדינה שמנצחת מאות מיליוני ערבים; המוח היהודי מייצר כלכלה מהמצליחות בעולם; תחכום צבאי ויצירתי מצליח למוטט בקלילות את חיזבאללה ואיראן; וחסרונם הכמותי של מספר אלפי יורדים יתמלא בילודה ובעולים חדשים בעלי זהות יהודית איכותית.
בשורה התחתונה: למרות כל החמוצים, שונאי עמם ועצמם, שמזמזמים לעצמם "שיהיה לי רק יותר רע ועוד יותר רע" – מצבנו רק נהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. חג חנוכה מנצח את הראשון לינואר 2025.
חנוכה שמח.