כל עוד הנר דולק

אנו שבים פעם נוספת לימין משה בירושלים לאחר ביקור בבית הקברות הצבאי בהר הרצל להתוועדות השלושים לזכר קרוב שנפל בעזה. האבלים דיברו על אהבת הארץ והתפללו לשובם של החטופים.

היו קריאות נרגשות לאחדות בחברה הישראלית המקוטבת פוליטית. הזמר ישי ריבו נכח בטקס ושר. לא נותרה עין יבשה.

קבוצה אחרת של אבלים חיכתה לסיום כדי להשתמש באותו מקום מקודש עבור חייל נוסף שנפל. אין מילים. רק דמעות. . אמר המשורר בתהילים: "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי" (תהילים קי"ט-קה). הרב סולובייצ'יק, במאמרו על חנוכה בספר "על התשועות", מדגיש את ההבדל בין אור נרות השבת ("נר לרגלי") שאנו קרואים להשתמש ולהנות ממנו לבין אור נרות החנוכה ("אור לנתיבתי") שאנו רק מורשים להתבונן בו.

"הסמליות של הנר, באופן כללי, היא כפולה... הנר הוא לפעמים סמל לאור בוהק וזוהר, ולפעמים סמל לריחוק, למרחקים בלתי מוגבלים, להכוונה מרחוק," אמר הרב.

יש טקס אניגמאטי שהתרחש בבית המקדש כל יום בהקשר להדלקת המנורה. "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת-סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה... וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם, יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי השם לְדֹרֹתֵיכֶם" (שמות ל', ז'-ח'). . בדיוק בזמן שהנרות הודלקו, הקטורת הוקטרה על המזבח. "... ענן העשן עולה וממלא את אוויר המקדש, והאורות אינם יכולים להאיר באופן מלא, משום שעליהם לחדור דרך הערפל".

הרב סולובייצ'יק טען כי נרות החנוכה, המזכירים את אור נרות המנורה במקדש, מייצגים את הבהוב הכוכב המרוחק, שקרנו מגיעה אלינו ומנחה אותנו מתוך יקום אפל ומסתורי המכוסה בחידה עמוקה. מתוך אפלת ההסתר פנים, כאשר הישרדותו של העם היהודי מאוימת, מופיע אור מנחה. במאמר מכונן משנת 1956, שכותרתו "קול דודי דופק" אשר פורסם שמונה שנים לאחר השואה, מתאר הרב סולובייצ'יק שישה אירועים היסטוריים הקשורים להקמת מדינת ישראל בשנת 1948.

בהתבסס על מגילת "שיר השירים", הרב אפיין אירועים אלו כ"דפיקות על דלתנו", קריאות מאת הקב"ה להגיב לאירועים מונומנטאליים אלו, להתעורר ולפתוח את הדלת וזאת כדי למנוע את ההשלכות המרות של "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר" (שיר השירים ה'). ו' ישנן הקבלות בין הדפיקות של 1948 לבין האירועים בשנים 2023-4, פוסט-7 באוקטובר. חלק מאירועים אלו גובלים בנסים, בעוד אחרים משמשים כקריאות התעוררות.

הדפיקה הראשונה: פוליטית 1948-בהחלטה חסרת תקדים של האו"ם היריבים המרים, ארצות הברית וברית המועצות, הצביעו יחד בעד הקמת מדינת ישראל. 2024- הניצחון המפתיע של דונלד טראמפ בבחירות ובחירתו של ממשל פרו-ישראלי שאין דומה לו, שינו באופן דרמטי את המצב האסטרטגי והביטחוני של ישראל. מינויו של מייק האקבי, תומך נלהב בזכותה של ישראל לאדמתה, הוא אירוע מלהיב, במיוחד לאחר המדיניות והלחצים הלא הולמים של הממשל הקודם.

הדפיקה השנייה: צבאית 1948-במהלך מלחמת העצמאות של ישראל, צה"ל, שהיה אז צבא צעיר, חסר הכשרה מספקת וציוד, הצליח להילחם ולנצח שבעה צבאות מאורגנים ומבוססים.. . 2024-צה"ל נלחם בשבע חזיתות, תוך שהוא מאוים על ידי מאות אלפי טילים ורחפנים, נאבק באזורים מאוכלסים ובמערכת של כ-600 ק"מ של מנהרות תת-קרקעיות. המוסד השתמש בטכניקות חשאיות יוצאות דופן כמו פיצוץ מכשירי ביפר ומכשירי קשר, והשמיד או פצע כ-3,000 טרוריסטים בתוך דקות ספורות. לאחר הקרבות בעזה ובלבנון ממשלת סוריה קרסה , נשיאה נמלט, וחלק ניכר מהחימוש שצברו הסורים במשך שישים שנה נהרס בידי צה"ל תוך ימים ספורים.

איראן שיגרה מאות טילים נושאי מאות טונות של חומרי נפץ לעבר ישראל, אך הנזק והאבדות היו מזעריים יחסית. הדפיקה השלישית: דתית 1948-לפני הקמת מדינת ישראל, התיאולוגיה הנוצרית טענה שעל העם היהודי נגזר להיות בגלות תמידית, "קללת היהודי הנודד". הקמת המדינה הציבה בפני הנצרות מציאות שלא תאמה את האידיאולוגיה ארוכת השנים הזו. 2024-המלחמה נגד ישראל הוגדרה על ידי אויביה כמלחמת דת, ג'יהאד, "מבול אל-אקצא". הפסדים הרסניים אלו של אויבינו נושאים ללא ספק משמעות דתית מהותית.

הוותיקן, שהיה דומם באופן מחריד במהלך השואה, מפיץ כעת עלילות דם אנטישמיות. קשה לוותיקן לעכל את הרעיון שחיילים יהודים, ילדי "היהודי הנודד", נוקמים באויביהם השפלים ביותר. הדפיקה הרביעית: לאומית 1948-הקמת מדינת ישראל השפיעה באופן משמעותי על הזהות והגאווה הלאומית של יהודים בכל מקום, במיוחד על יהודים מתבוללים. 2024-יהודי התפוצות, לאחר ה-8 באוקטובר, התעוררו למציאות חדשה שבה יהדותם הפכה למרכיב קריטי בזהותם. זו הייתה דפיקה בדלת. קריאת התעוררות. הדפיקה החמישית: כבוד יהודי 1948-הקמת המדינה הראתה כי דם יהודי אינו הפקר. יהודים יכולים וילחמו כדי להגן על עצמם.

2024 -בעקבות הזוועות של ה-7 באוקטובר, אויבי ישראל ספגו אבדות עצומות והרס מוחץ. למרות לחצים בינלאומיים בלתי נסבלים, ישראל הצליחה להתמיד ולהשיג את רוב יעדיה הצבאיים, פרט לשחרור החטופים. הדפיקה השישית: מקלט מולדת 1948 היהודים זכו במולדת שיכולה לשמש כמגדלור ומקלט ליהודי התפוצות.. – יהודי התפוצות חשופים כיום לאנטישמיות שלא נראתה מאז השואה, במיוחד 2024- באירופה.

ליהודים היום יש מולדת שאליה הם יכולים לשוב. דפיקה. קריאה מנחה.. מתוך החושך הבהוב של כוכב מרוחק, שקרנו מגיעה אלינו, מנחה אותנו מתוך יקום אפל ומסתורי המכוסה בחידה עמוקה לאחר הפוגרום החמור ביותר מאז השואה. האם אנו שומעים את הדפיקות? האם אנו רואים את האור? אנו עוברים ליד הכנסת שם ניצבת המנורה בעלת שבע הקנים ליד קצה גן הוורדים ועליה תבליטים המתארים מאבקים יהודיים היסטוריים של גלות ושיבה.

מעבר לכביש הפגנות רועשות ומציקות נגד הממשלה. אנו מגיעים לרחוב המלך דוד ופונים לרחוב היינריך היינה המוביל לימין משה. מימין מרכז בגין ומשכנות שאננים, ההתיישבות היהודית הראשונה מחוץ לחומות ירושלים העתיקה מהמאה ה-19 המשקיפים על עמק גיא בן הינום ועל שער ציון שבחומת העיר העתיקה. בשנת 1822 היינריך היינה כתב על עץ אשוח בודד היושב על הר צפוני ישן בשמיכה לבנה עטוף בשלג וקרח וחולם על עץ דקל הרחק בארצות המזרח.. בוכה, בודד ושקט בין חולות לוהטים ברחוב היינה בימין משה אין עצי דקל בוכים הנטועים על חולות לוהטים. אך ישנה רצועה ארוכה של עצי זית עתיקים, בעלי גזעים נפתלים ומעוותים שנראים כשרידים מעידן אחר, הנושאים ענפים ירוקים עמוסי פרי.

האם היינה, שהמיר את דתו לנצרות לפני 250 שנה, חפץ היה לשוב לשורשיו? היינה הצהיר פעם בפני חבר, "אינני מסתיר את יהדותי, אליה לא חזרתי, משום שמעולם לא עזבתי אותה". כל עוד הנר דולק... בשנות ה-80 של המאה הקודמת, שלישיית הזמרים הפופולרית פיטר, פול ומרי שרו על נר החנוכה: "אל תיתן לאור לכבות, הוא דלק במשך כל כך הרבה שנים." האם אותו נר עדיין דלק בערפל של אפליה והתבוללות בגרמניה של המאה ה-19?

האם הוא דלק בליבו של היינה, שחזה ש"במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו גם אנשים"? כל עוד הנר דולק... בקצה רחוב היינה הציורי יושבת תחנת הרוח הישנה של מונטיפיורי. ש"י עגנון כתב על בניית תחנת הרוח בשנת 1857 בספרו "תמול שלשום": "והערבים ראו וקינאו. שכרו זקן אחד לקלל את התחנה.

הפנה הזקן את עיניו אל התחנה ואמר, 'מבטיח אני לכם שכשיבואו הגשמים והרוחות, יעשו אותה חורבה עולמית'.

והגשמים באו, והרוחות באו, ולא עשו לה כלום" שנים לאחר מכן, יהודה עמיחי חיבר שיר שכותרתו "תחנת הרוח של ימין משה," שבו הוא מתאר באופן פיוטי כי טחנת הרוח אף שמעולם לא טחנה קמח, היא טוחנת אוויר קדוש ועכשיו היא טוחנת אותנו... עכשיו גילתה אותנו, והיא טוחנת את חיינו בכל יום כדי ליצור מאיתנו קמח של שלום, כדי לאפות מאיתנו את לחם השלום.

כדי ליצור קמח ולחם של שלום לעתיד. כל עוד הנר דולק... הוא ביטוי באנגלית שמציין מלחמה "Tilting at the windmill” ““באויבים דמויים או לרדוף אחרי מטרה חסרת ערך שנלקח מהרומן "דון קישוט" של מיגל דה סרוואנטס. ברומן, הדמות המרכזית, דון קישוט, מתנפל על טחנות רוח עם חניתו, מאמין כי הם אויבים ענקיים. "אתם יכולים לראות שם עומדים שלושים או יותר ענקים מונומנטליים, אשר אני מתכוון להילחם בהם?... כי זו מלחמה צודקת וזה שירות גדול לאלוקים למחוק זן רע כזה מעל פני האדמה".

לאחר שדון קישוט נפגע על ידי להבי הטחנה ,משרתו סנצ'ו פונה אליו: "הלא אמרתי לך להיזהר במה שאתה עושה, הרי אמרתי לך שאלו רק טחנות רוח? ורק אדם שיש לו טחנות רוח במוח יכול היה לטעות כך" ענה לו דון קישוט: "עניינים של מלחמה, אפילו יותר מאחרים, תמיד משתנים," הסערות הפוליטיות, הקרב הפנימי והנרטיב הרעיל במשך הקרב הקיומי מרובה החזיתות של ישראל מדאיגים ביותר.

מי הם האויבים האמיתיים שלנו? אחינו? האם אנו שומעים את הדפיקות בדלת? האם אנו רואים את ניצוצות האור דרך הכאב הכבד והאובדן האדיר? הרב ישראל סלנטר פעם ראה סנדלר שעובד מאוחר בלילה תחת אור נר מהבהב וכמעט כבה. "מדוע אתה עדיין עובד?" שאל את הסנדלר. הסנדלר, לא נרתע מהמילים של הרב, וענה: "כל עוד הנר דולק, עדיין אפשר לתקן". כל עוד אנו שומעים את הדפיקות, כל עוד אור החנוכה עדיין מבצבץ -ניתן לתקן!

הכותב הוא פרופסור אמריטוס במכללת’ אלברט איינשטין לרפואה