בנימין הר-אבן, קמ"ט ארכיאולוגיה ביהודה ושומרון ברשות העתיקות, איבד את בנו רס"ן שילה הר-אבן, בשבעה באוקטובר ובשיחה עם ערוץ 7 הוא משחזר את היום הקשה בו נפל בנו.
"שילה היה מ"פ בגולני ופיקד על מוצב נחל עוז. בשבעה באוקטובר הוא היה על הגדר בכוננות עם שחר. בשש ושלושים מתחיל מטח ומרגע זה שילה נלחם באופן רצוף כמעט שעתיים וחצי, עד שהוא נהרג בסופו של דבר בניסיון לטהר את המוצב", מספר האב.
"הוא נלחם בכל הגזרה של העוטף, עולה על נמר, ופשוט לאורך כל השעות האלה נלחם כמעט לבדו, בשטף של מאות מחבלים. מגיע, נלחם על הגדר, עולה על כביש 25, נכנס למוצב עם המשוריין, נלחם בתוך המוצב, נפצע קשה מאוד ביד, למעשה כמעט איבד את ידו. שמו לו חסם עורקים, הוא יוצא מהמוצב כדי לפרוק את הצוות שלו, כי הנמר היה פגוע. הם יוצאים ומחליטים לצאת להסתערות ונקלעים למארב מול המחבלים, מנהלים קרב הירואי. מתוך שישה לוחמים שיצאו מהנמר רק שמעון מלכה הקשר ניצל", מוסיף הר-אבן.
הגבורה ההירואית של בנו היא זו שנוטעת בו כוח להמשיך - למרות האובדן הקשה. "אין דבר יותר נורא מלאבד בן. מתוך זה, הנחמה המועטה שיש לנו, היא הידיעה שבלחימה שלו שילה הציל נפשות בישראל. הוא לא הסתכל ימינה ושמאלה, אלא ידע שעם ישראל מאחוריו והוא החומה האחרונה. לכן הוא מסר את נפשו מתוך ידיעה, שאם לא הוא, אין אף אחד שיציל את מי שמאחוריו. זה נותן לנו כוח, נחמה, וזה גם מה שמוביל אותנו בדרך שלנו להמשך החיים, משום שאנחנו רואים בזה מעין שליחות, ששילה הטיל עלינו להמשיך ולשקם את האומה כולה".
לדבריו, עבודתו היא חלק מתהליך הריפוי של העם ישראל, בחיבור למורשת שלו. "אנחנו לא משפחה פוליטית, אנחנו משפחה ככל עם ישראל. למרות שאנחנו חילונים במקור, אנחנו מאמינים מאוד בעם ישראל, אנחנו מאמינים באומה הזאת. שילה תמיד היה אומר וזה גם היה הסטטוס שלו בווטסאפ - 'אני לדודי ודודי לי'. המשפט הזה סימן מבחינתו את הערבות ההדדית של העם הזה. מתוך האמונה הזאת בעם ישראל, אנחנו חושבים שבעצם המקום שלי כקצין מטה ארכיאולוגיה, אני רואה בו שליחות כחלק מהריפוי. המורשת היא הגשר שמקימה את החוסן של העם. התפקיד שלי הוא לחבר ולהנגיש את העם כולו אל השורשים שלנו.
ארכיאולוגיה היא הביטוי הפיזי של ההיסטוריה שנוגעת בכל אחד ואחד מאיתנו, חילוני או דתי, שמאלני או ימני. זה הסיפור האמיתי שלנו שנוגע בשאלה הקיומית של כל אחד - מאיפה באתי ולאן אני הולך. כשאנחנו נבין מאיפה באנו - וכולנו יודעים מאיפה באנו - נדע באמת לאן אנחנו הולכים", מסכם הר-אבן.