בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 התקיים השבוע ריאיון חריג באורכו עם חטופה ששוחררה. היא שיתפה בתחושותיה הקשות, באתגרים ובחוויותיה מהשבי, תוך קריאה נרגשת לשחרור החטופים. אף שהמילים "עסקה עכשיו" לא נאמרו מפורשות, ניתן היה לחוש שהמסר הזה נשזר בדבריה.
בשבועות האחרונים מתפתחות מגמות חברתיות חדשות בציונות הדתית, מגמות שלא היו קיימות בעבר. קבוצות נשים דתיות־לאומיות נפגשות עם פעילי 'מטה החטופים', שמזוהה עם פעילי המחאה המשפטית, הידועים בשם 'הקפלניסטים'. כיכר קפלן, שהייתה עד לאחרונה סמל להפגנות פוליטיות של השמאל, הפכה ל'כיכר החטופים'. קבוצות תלמידים מאולפנות, מכינות וישיבות מובאות לשם כדי לצפות בסרטונים ותמונות של החטופים ולשמוע את המסר העיקרי: יש לשחרר את החטופים בכל מחיר.
אבל מי שמבקר במאהל הגבורה בירושלים, שבו מנציחים את גיבורי האומה שנפלו בקרב, יגלה מציאות שונה לחלוטין. שם לא תמצאו את פעילי "עסקה עכשיו" או את תלמידי בתי הספר התיכוניים מהיישובים המזוהים עם השמאל.
כיצד מתחולל השינוי הזה בציונות הדתית? הסוציולוגים והאסטרטגים המלווים את המחאות הם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, כולל פוליטיקאים לשעבר ואנשי אקדמיה מהציונות הדתית שהתנתקו ממנה. הם מזהים את הציונות הדתית כמובילת נרטיבים מרכזיים בימין, מההתיישבות ועד מעגלי החינוך. לכן הם מתמקדים בניסיון לחדור לתוכה.
להלן האסטרטגיה שזיהיתי: ראשית, מסר מאחד. המטרה היא ליצור תחושה של "כולנו אחים". שיח פוליטי עוין שמור למעגלים אחרים. נוסף על כך, פנייה מדורגת: קודם כול, יצירת קשר עם מעגלים ליברליים בציונות הדתית, כמו אנשי חינוך ועיתונאים, ומשם להתרחב למעגלים השמרניים יותר. כמו כן, שפה מעודנת: במקום להשתמש במונח "עסקה עכשיו", שעלול להרתיע את הציבור הדתי, משתמשים במסר "להחזיר את הבנים הביתה".
המניפולציה ברורה: פעילי המחאה מבקשים לשדר מסר של אחדות ורכות, בעוד הפעילות מאחורי הקלעים ממשיכה באותה עוצמה של עימות ישיר בזירות אחרות. תומכי "עסקה עכשיו" מציגים טיעון מרכזי – מדובר באזרחים, ולכן יש להעדיף את שחרורם בכל מחיר. אך צביקה מור, אב לחטוף ומראשי פורום התקווה, מציב מראה מול הטיעון הזה: "כשיוצאים למלחמה, גם מסכנים את האזרחים בידיעה שהם עלולים להיפגע. כולנו קולקטיב אחד".
אם נקבל את הגישה שמעמידה את חיי הפרט מעל הכול, אנו מסתכנים במסר מסוכן לדור הבא. אין טעם להילחם, אין סיבה להתגייס, כי מדובר בסיכון אישי שאין להעמיס על כתפי הפרט. המסר הזה מערער את ערכי מסירות הנפש וההקרבה שעמדו בבסיס הקמת המדינה ושעליהם מתבססת השמירה עליה.
בשבוע האחרון רבים מקוראינו ליוו למנוחות אזרחים שנרצחו בדרכם בשומרון. איש ממשפחות הנרצחים לא העלה בדעתו להפסיק להתיישב או לנוע בכבישים, למרות הסיכון. בה בעת נערכו לוויות של לוחמים ומפקדים שנפלו בקרב. האלמנות הצעירות, האימהות והסבתות דיברו אל יקיריהן מעל רגבי האדמה, בעוד חבריהם לקרב עומדים בצד דומעים ומחובקים. למרות הכאב העצום, אף אחד מהנוכחים לא קרא לכניעה מול האויב, לא בתמורה ל"עסקה עכשיו" ולא במסגרת הסכמים דומים. זוהי תמצית ערכי ההקרבה והאמונה בצדקת הדרך שמובילים את הציונות הדתית.
מאז 1977, עם נפילת השמאל הציוני בבחירות, ארגוני שמאל קיצוניים מובילים מערכה בלתי פוסקת נגד הימין, בעזרת מימון נרחב מגורמים זרים. פעילותם ניכרת בכל זירה: בתרבות, בתקשורת, במערכת המשפט ובתחום הביטחון. המאבק לשחרור החטופים בכל מחיר הוא למעשה המשך ישיר למאבק של "שלום עכשיו". אותם אנשים, אותם פעילים ואותם עיתונאים ותיקים מעבירים את הלפיד לדור הבא, בפקולטות למדעי הרוח והמשפטים ובמערכת התקשורת.
מול ניסיונות אלה לערער את ערכי הציבור הדתי־לאומי, יש לשוב ולחזק את המסר הערכי. הרמב"ם ניסח זאת באופן ברור: "ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה... וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה... וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר ב'לא תעשה'... ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצווארו".
מה המשמעות של הדברים? הרמב"ם מדגיש שמלחמה למען העם והמדינה היא מלחמה למען ערכים עליונים. על הלוחם לפנות את מחשבותיו מכל עניין אישי, משפחה, רכוש או פחד, ולהתמקד במטרה אחת: הגנה על האומה ועל זכותנו לחיות כעם חופשי. הרעיון הזה מנוגד לחלוטין לגישה של "עסקה עכשיו", שמעדיפה את חיי הפרט על פני ערכי הכלל. עלינו לזכור את דברי הרמב"ם ולחזק את החומה הערכית שלנו מול מסרים שמובילים לערעור יסודות המדינה והחברה.
הכותב הוא סגן־אלוף במילואים ויושב ראש ארגון נפגעי הטרור 'אלמגור'