חשבונות אני לא מחלק למגזרים. בשבילי - נהרגו יהודים, חיילים, יפים כל כך, שכולם ישראלים ולא משנה לי איזה מגזר משלם מחיר יותר גבוה.
אני לא בתחרות של מוות מחולק וצבוע. כואב לי על כל אחד שנפל, גם אם אין לראשו כיפה סרוגה.
אני בז עמוקות למי שמשתמט בשעת מלחמה, גם אם הוא תחת כיפה סרוגה, שחורה או שקופה. כי החשבונות האלה מטשטשים את האמת הברורה, שמגזרים זו סתם המצאה.
ברוח הרב קוק ב"מסע המחנות", הם גורמים לכל כך הרבה קנאות ומריבות כי נחמד לפעמים להשתייך ולעשות חלוקה חברתית, אבל אין לזה שום משמעות לאומית.
חייבים לבקר באופן ספציפי ובצורה חריפה, את מי שמפסיק להתנדב כדי לכופף ממשלה, את מי שחושב שיש לו פטור בשם התורה ומי שסתם נוח לו שאחרים עושים את העבודה.
המגזר היחיד שאליו אני משתייך להלל, הוא מגזר עם ישראל שבו יש כל כך הרבה אנשים טובים שנותנים בלי חשבון ועושים ומתגייסים (וביניהם, לצערנו הרב יש גם הרבה נופלים), עליהם עומד העולם ואליהם אנו נושאים עיניים, להם שכר רב בארץ ובשמיים.
ועל מי שברח ועל מי שהלך, כך נהג לומר יהונתן בני, "זה הפסד שלו וזכות שלי", עם אחד צבא אחד.