כאשר ממשלת ישראל עומדת לשחרר מאות רוצחים (להצלת אחינו החטופים), לכל הפחות חובתה לסמן על ראשי הצוררים המשוחררים, אות אזהרה חמור בפומבי:
כל מי שיחזור לפעילות נגד ישראל בכל צורה שהיא, יחוסל ברגע שכוחותינו יזהו אותו!
מדינת ישראל לא תחכה שוב עד שיפגע באזרחי ישראל, מבוגרים, נשים, ילדים, או בלוחמינו הצעירים – מי שיחזור לפעול נגד ישראל – יחוסל מיד! שום הסכם של הפסקת אש לא יעצור חיסולים אלה!
ככל הנראה הולך ומסתיים הוויכוח הנוקב והכואב על הצלת אחינו החטופים – מצוות פדיון שבויים – גם במחיר אחים יקרים אחרים שיירצחו או ייחטפו בעתיד – כל התומכים בהצלה של רגע אחרון כעת, חושבים – ככל הנראה – שהעתיד נתון בספק, בעוד הסכנה לחיי חטופינו כעת היא ודאית, והסכנה הוודאית דוחה את כל הספקות העתידיים. זה גם השיקול ההלכתי המכריע בתשובה ההלכתית של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שעליה מסתמכים נציגי ש"ס ויהדות התורה בכנסת ובממשלה.
אולם, הטבח הנורא בשבת שמיני עצרת, שמשוחרר עסקה קודמת הוביל אותו בשם צוררי חמאס, שינה את התמונה הכללית – הנרצחים והנחטפים בעתיד אינם ספק אלא ודאי ! לדעתי, גם הרב עובדיה יוסף לא היה חוזר כיום על פסיקתו, שהתירה אז את שחרור סינוואר!
אבל, אם ממשלת ישראל מעדיפה כעת את הצלת אחינו החטופים במחיר כבד ונורא, היא חייבת לכל הפחות לצמצם את הסיכון הוודאי לחיי אחינו העתידים להירצח או להיחטף, על ידי סימון ברור על ראשי הצוררים המשתחררים, כך שכוחותינו יוכלו לחסלם מיד ברגע שיחזרו לפעול נגד אזרחי ישראל ולוחמיה בכל צורה שהיא.
איום זה לא ימחק את הסיכון העתידי הוודאי, אבל אולי יצמצם אותו במעט – זה צריך להיות תנאי ברור של תומכי ההצלה הנוכחית בממשלה ובכנסת!