
1. 'היי ילדים, תראו ציפור'. כך נהגו הורים מדורי דורות להסיח את דעת הפעוטות מדרישות משונות שלהם, ולמקד את תשומת ליבם בעניין טָפֵל לחלוטין. 'תראו ילדים, הנה ציפור'...
המעשה בציפור עלה בדעתי, בעקבות הטור הקודם שהופיע כאן: 'אם אתם לא תתגייסו, מי יתגייס?' – דברים שצוטטו מפי החייל החרדי אוריאל פרץ הי"ד, שלדאבון הלב נפל בקרבות תוך כדי קיום המצווה הנעלה של הצלת ישראל מיד צר.
מעטים הם החרדים בדמות אוריאל פרץ הי"ד, שסגרו את הגמרא ויצאו למלחמת המצווה שנגזרה עלינו. אבל רבים מקרב שלומי אמוני ישראל, המתיימרים לייצג הארד קור של חיים תורניים, מתעלמים בבוז מחובתם ההלכתית לקיים שורה של מצווֹת קיומיות: הצלת ישראל מיד צר, לא תעמוד על דם רעך, נזיפותיהם של משה רבנו ודבורה הנביאה כלפי המשתמטים מלצאת חושים להגנת ישראל, ועוד.
2. בטור המדובר הבאתי דברים משני עברי המחלוקת: דברים שאומרים רבים מהישראלים שנפשם סולדת מההשתמטות החרדית הנואלת, ומנגד דברים בעד ההתגייסות, שפירסם כתב העת החרדי 'צריך עיון'.
ציטטתי את שני הצדדים כלשונם. כך הבאתי גם אמירה זו: 'סירובם של חרדים להיכנס מתחת לאלונקה נתפס כמעשה בוגדנות: להקת ערפדים מוצצת את לשדך וכספך אבל מסרבת להטות שכמה לסבול עם אחיה היהודים', ועוד. הציטוט הזה הקפיץ חלק (קטן) מקוראַי החרדים, שהבינו בטעות שאמירה זו מבטאת את רחשי לבי.
3. אלא שאני הבעתי דווקא דעה הפוכה, כשכתבתי שם: 'ואילו אני... דווקא רואה את חצי הכוס המלאה'. מי שהבין אחרת, עושה זאת על אחריותו בלבד. אבל ככה זה כשלא לומדים ליבה ומתקשים בהבנת הנקרא: מבינים הפוך ממה שאליו התכוון המשורר (ובמקרה זה הכותב).
במחשבה שניה, ייתכן ונחשפנו כאן לסינדרום הקוזאק הנגזל. דרכו של הקוזאק המתוחכם היא לחמוק מכל אחריות בשיטת 'אכלו לי שתו לי'. בחסות עלבונו הוא בורח מן העיקר ונאחז בטפל. והעיקר הוא, לענייננו, עצם ההתחמקות מלשאת בעול הגנת האומה. איפה אתם, חברים חרדים, בסצינה הקיומית הזו? אין למשתמטים מענה תורני-הלכתי לכך, מפני ששום פוסק, ממשה רבינו עד החזון אי"ש, לא התיר לברוח ממלחמת המצווה; ולא התיר להתעלם מגופי תורה; ולא הורה לנהוג בדיוק ההיפך מן התורה וההלכה. האם יתיר מישהו לאדם לברוח ממצוות מילת בנו, רק מפני שהוא עסוק בלימוד תורה.
אז במה כבר יש לקוזאק הנגזל להיאחז? בעלבון 'הערפדים'. כמה עלוב. כמה חמקני. כמה נמוך.
4. ובכל אופן, אם מישהו נפגע מן הציטוטים בעניין 'הערפדים', התנצלותי שלוחה לו. אבל בהזדמנות זו לא נקפח רבים מן הצד הכללי והדתי לאומי, אשר שבים ומוחים מדם ליבם על שבשעה שרבים משרתים כבר 300 וכמעט 400 יום, בורח מגזר שלם מחובת המלחמה על הקיום, שגובה למרבה הצער מחיר דמים נורא (ורק בשבוע הקודם נפלו עשרה חיילים הי"ד, והשבוע עוד חמישה הי"ד).
אחד מהמגיבים התייחס למחאות על הדימוי הערפדי: "איש מהמגיבים, לא מכחיש שהם הוציאו עצמם מכלל החברה הישראלית, ועוסקים בציקצוקי הבל בשעה שאחרים מקיזים דמם גם למענם". ואחר כתב: "מי התיר להם לשלוח אחרים להקריב חיים למענם? למה הורים מסויימים צריכים לדאוג לילדים והורים אחרים ישנים בשקט?"
5. בטור מן השבוע שעבר הובאה תמונת דיוקנו של המשפיען החרדי מנדל ראטה, בנו של האדמו"ר משומרי אמונים אשדוד, בדרכו לגיוס בחטיבה החרדית החדשה חשמונאים.
עכשיו, בתום שבוע ראשון לשירות, סיכם הטירון החרדי מנדל ראטה את השבוע הראשון בצבא, עם צאתו לחופשת שבת: "כולם שואלים, נו איך היה בצבא? אני חייב לומר שהיה מקסים, נהדר. באמת, חבר'ה מתוקים מדבש. כולם עם אש בעיניים, נחישות גדולה, עם ידיעה שאנחנו עושים היסטוריה, דבר גדול בשביל עם ישראל. היה מדהים. ואני חייב להוסיף: החטיבה הזו, חשמונאים, היא לא רק מקום ללמוד להיות לוחם, אלא גם מקום שבו לא יורדים מיראת שמים. זה אשכרה מקום לספוג בו יראת שמים. מפקד היחידה הוא אדם שהיה ר"מ בישיבה עשר שנים, מעבר לזה שהיה שנים ביחידת מגלן. המ"כ שלי יהודי צדיק, עניו, יראת שמים על פניו. דווקא זה המקום לספוג בו יראת שמים. מילה שלי".
6. פתרונות רבים, רובם לא מעשיים, במאמצים (שספק אם יצלחו) לאחדות הניגודים. אחד מהם הוא של הרב אפרים זלמנוביץ, רבה של מזכרת בתיה ומוותיקי רבני ישראל, שמעלה הצעה משלו לפתרון בעיית גיוס החרדים.
הצעתו לשר הביטחון היא, להפוך את 'הישיבות הקדושות' (קרי: הישיבות החרדיות), לישיבות הסדר חרדיות שיתקיימו בחסות משרד הביטחון. "התלמידים יגוייסו, ובתיאום עם ראשי הישיבה יעברו טירונות מקוצרת בחופשת 'בין הזמנים', לקיים עצת דוד המלך: 'לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת' (שמו"ב א' י"ח). בשעה שהטרור משתולל ברחובות, ראוי מדין פיקוח נפש ללמוד להחזיק בנשק. אחרי הטירונות מי שירצה יוכל לשוב לישיבה ולהמשיך בתלמוד תורה שיוכר כמסלול נוסף בעתודה האקדמאית בצה"ל".
ועוד הוא מציע: "להשקיע בהסברה. להוכיח נחיצות בני הישיבות לשמירה על ביטחון ישראל. לאפשר להם לשרת בחטיבה החרדית שקמה בצבא. גם להבטיח לבן ישיבה הכשרה מקצועית, כך שבתום שירותו יוכל לפרנס משפחתו בכבוד".
ולסיום, אמירה עם קריצה כלפי ראשי הישיבות שהפכו ערי מקלט למשתמטים: "אין צורך ללמד את ראשי הישיבות שזכותנו על ארץ ישראל נובעת מההבטחה האלוהית לאבותינו: 'בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת' (בראשית ט"ו י"ח).
"ראשי הישיבות מודעים לדעת הרמב"ן, שכיבוש הארץ זו מצוות עשה 'שנצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, ככתוב 'וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ' (במדבר ל"ג נ"ג-נ"ד)... וזו היא שחכמים קוראים אותה מלחמת מצווה; וכן אמרו בגמרא (סוטה מ"ד ב') 'מלחמת יהושוע לכבוש, דברי הכל – חובה'". (ספר המצוות; השגות הרמב"ן על הרמב"ם, מצוות עשה רביעית).
7. נחזור לנושא בו פתחנו. לא 'הציפור' עיקר, וגם לא ה'ערפדים', אלא חילול השם הנורא שיש בהתעלמות הממוסדת, המתנשאת והחצופה והאנטי הלכתית והאנטי תורנית, מכל גופי התורה המסורים בידינו מדורי דורות – ועם התעלמות נואלת זו, אנה אנו באים.