
"אני עושה כיף למחייתי. משלמים לי כדי שאני איהנה", צוחק אור רייכרט בנינוחות כשאני שואלת אותו איך הוא מגדיר את תחום עיסוקו.
ואכן, ניכר שרייכרט נהנה, אפילו מהסערות התקשורתיות שהוא מעורר כשהוא מפרסם קריקטורה פרובוקטיבית או סרטון נשכני.
הוא בן 41, נשוי פלוס חמישה, מתגורר בדולב ויש לו קרדיטים מקצועיים רבים: איש קריאייטיב, מאייר, פרסומאי, מעצב וכמובן קריקטוריסט.
כאמור, הקריקטורות שלו מעוררות לא פעם סערות תקשורתיות, הידועה שבהן היא הקריקטורה מינואר 24' שבה צייר את נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות דורכת על גופת חייל ונועצת את דגל בג"ץ בגבו.
הקריקטורה אוירה בעקבות פסיקת בג"ץ בנושא עילת הסבירות שניתנה במהלך מלחמת חרבות ברזל.
הנהלת בתי המשפט פנתה למו"ל העיתון 'שביעי' שבו פרסם רייכרט את האיור ודרשה להסירו. הלחץ עבד: האיור הוסר והעלון הודפס מחדש.

הקריקטורה על אסתר חיות
איור: אור רייכרט
"עושים לי שיימינג וזה כיף לי"
אתה עושה דברים מאוד פרובוקטיביים. זה בכוונה? אתה מנסה לעצבן?
"אני יודע להוציא רגשות מאנשים, יש לי את היכולת הזאת".
הקריקטורה הזאת עוררה זעם גדול.
"זעם זה רגש שמגיע מתוך חוסר ביטחון מאוד קשה, מתוך פגיעה באמונה של ציבור מסוים. זה יצר מאוד נחות".
ובכל זאת, אתה מכוון אליו.
"בוודאי. אני תמיד מכוון אליו. אני רוצה לפגוע, אני רוצה להראות למי שמתרגז שהוא מאמין בשטויות".
אתה לא מפחד? אתה מעורר כעס אצל אנשים רבי השפעה. את הקריקטורה של אסתר חיות צנזרו לך. יכולים גם לפגוע לך בפרנסה.
"אני פוחד מהקדוש ברוך הוא", הוא אומר. "הפרנסה היא שלו. כשאני מפרסם קריקטורות שנוגעות ברגשות של ציבור מסוים, עושים לי הרבה שיימינג אבל זה לא מזיז לי. להפך, זה כיף לי. אני נהנה מזה. בציור של רבע שעה אני גורם למיליון איש לרגשות מאוד עזים שמתפרצים מתוכם, ואני עושה זאת על ידי אמירת אמת בצורה מורכבת ורב־ממדית".
את הקריקטורה של אסתר חיות הוא עידן לפני שפרסם את הגרסה הסופית: "אמרתי לעורך ולבעלים של 'שביעי' שמדובר בקריקטורה קשה שהולכת לחולל מהומה. באיור המקורי החייל שכב בשלולית של דם שבסוף הורדתי אותה, כי הכוונה לא הייתה לומר שמערכת המשפט הורגת בפועל את החיילים, אלא מזלזלת בהם ובהקרבה שלהם ורומסת אותם".
טענו נגדך שהקריקטורה מזכירה קריקטורות אנטישמיות ושהיא מסיתה לאלימות.
"אני לא אחראי לאיך אנשים רואים את זה, זו בעיה שלהם. כבר עשיתי כמה מהומות בחיים שלי. הבעיה היא שבמקום לנהל דיון בנושא ולרדת לעומק הטענה שלי, והיא שאסתר חיות מזלזלת בקולותיהם של חיילי צה"ל שנלחמים להציל את כולנו ומוחקת ברגע את הקול שלהם בקלפי, הלכו לנהי על הסתה. ללכת לנאציזם זה הכי קל כי זה לא משאיר שום מקום לדיון".
הוא מזכיר את סרטון הדר־שטירמר של ועד מתיישבי השומרון שפורסם ב־2015, שבו הוצג סרט אנימציה הממחיש שאנשי עמותות השמאל שממומנות על ידי ממשלת גרמניה ופועלות בשמה נגד המתיישבים וחיילי צה"ל, נראים בעיני הגרמנים בדיוק כמו הסטראוטיפ האנטישמי על היהודי שימכור את נשמתו תמורת בצע כסף.
לראשונה הוא חושף כאן כי הוא היוצר של הסרטון שעורר בזמנו סערה ציבורית גדולה. "רזי ברקאי פתח את תוכניתו בנזיפה, התקשורת הזדעזעה, אפילו ראש הממשלה גינה. זה הרעיד את המדינה", הוא מתמוגג. "זה סרטון מאוד קשה והוא אחד הסרטונים הכי טובים שלי, סרטון שהטריף את כולם. זו הייתה הפעם הראשונה שבדקו משהו שעשיתי אצל היועמ"ש".
נבהלת מזה?
"לא, שיקפצו לי", הוא אומר בנחת. "זה מאוד מרגש כשאתה מצליח ליצור סערה כזאת וזה מביא המון אדרנלין. רציתי לעורר ולהקפיץ אותם והם באמת קפצו גבוה. זה היה נפלא", הוא צוחק. "כולם התנערו מהסרטון כי כולם פחדו, כל הימין הרך והימין הלא דתי. רבים חשדו שאני עומד מאחורי הפרסום, אבל לא הודיתי ולא הכחשתי, אני לא חייב לאף אחד שום דבר".
מה ניסית לומר בסרטון הזה?
"שהאנטישמי רואה את אנשי השמאל שעובדים בשבילו בהשחרת מדינת ישראל כמו שראו אותם האנטישמים תמיד: יהודונים. הלכתי עד הסוף ובכל הכוח עם המסרים והראיתי איך הגרמני רואה בהם מי שיעשו הכול בשביל בצע כסף, יצורים בזויים ונחותים. התכוונתי להראות להם איך האנטישמים רואים אותם, והם תקפו אותי כאילו שקראתי להם נאצים. את מבינה את הטמטום? אין פה רמת דיון. עשיתי פרובוקציה כדי לעורר דיון, אבל בשמאל אף אחד לא ידבר איתך על המהות כי אין להם מהות".
"אין קריאייטיב בימין"
את דרכו המקצועית החל רייכרט כמאייר בעיתון הילדים 'אותיות' ובעיתון הצופה ואחר כך גם במקור ראשון ובג'רוזלם פוסט. הוא עבד כפרסומאי בגליקמן־נטלר־סמסונוב וכארט דירקטור במשרד הפרסום אפיקים עד שפתח משרד פרסום עצמאי. רייכרט פרסם ספרי קומיקס, הפיק תערוכות ומופעי סטנד־אפ וזכה בפרסים. קריקטורה שלו זכתה בפרס בין־לאומי והוצגה בכיכר הטיימס סקוור בניו יורק. הוא עוסק הרבה בתחום הקריאייטיב ומתעתד לפתוח קורס בנושא בקרוב.
מה זה בעצם קריאייטיב?
"קריאייטיב זה הרעיון שמאחורי הפרסום, רעיון שמנסה להתחבר אל הקהל, לתפוס אותו בשביל להוביל למכירה. בעולם שבו הבינה המלאכותית יודעת לעשות כמעט הכול, נשארו לנו בעיקר הרעיונות. את הקריאייטיב אי אפשר לקחת מאיתנו כי ה־AI יכול להגיע רק עד לרמה מאוד נמוכה של רעיונות. במוח יש קישורים שאנחנו לא מודעים אליהם: כאיש קריאייטיב אני יכול לקשר תמונה לריח ולמקום, לחבר שלוש תמונות שייהפכו לסיפור, אני יכול לגרום לאנשים לבכות משינוי קטן בעצם כלשהו כדי שיתחברו למסר ודרכו למוצר שאני מפרסם. הקריאייטיב הוא רעיונות גדולים שגורמים לאנשים להתחבר אליהם רגשית. אנחנו לא מוכרים מוצרים, אנחנו מוכרים רגשות וחוויות".
זה בעולם הפרסום, אבל אתה יוצר גם בעולמות של פוליטיקה ותפיסת עולם.
"זה גם מה שאני עושה בפוליטיקה", הוא אומר. "לימין יש נחיתות בנושא הקריאייטיב כי לא חינכו אותנו לחשוב בדרך הזאת של שיווק, מכירה ופרסום. אין כמעט קריאייטיב בימין. לעומתנו, השמאל משתמש הרבה בקריאייטיב ובסיסמאות".
איך הם מצליחים להחדיר מסרים בצורה טובה ומהירה, כולל לתוך המחנה הימני?
"המון כסף. מאות מיליונים עושים את העבודה. כמו כן, זו תעמולה פר־אקסלנס שקובעת מי טוב ומי רע, אבל בלי להגיד את זה. כך למשל, אם אתה בעד עסקת החטופים אתה טוב, ואם אתה נגד עסקת החטופים אתה רע. אסור להכניס מורכבויות שיגרמו לאנשים לחשוב. כך זה גם עם ענידת הסמל הצהוב".
הוא מציין את העובדה שלאחר פרסום רשימות המחבלים שישתחררו בעסקה, פתאום אנשי שמאל התחילו לכתוב כמה העסקה רעה: "עד אותו הרגע, החביאו מהם את המחיר. צעקו את הסלוגן 'בכל מחיר' אבל התעלמו ממנו. הכול מאוד שטחי וממוקד. אם אין לציבור מסוים יכולת להסתכל לרוחב, לעומק, להבין תהליכים, ללמוד מהעבר, להסתכל על סיבה ותוצאה, אפשר להשפיע על התודעה שלו בצורה די פשוטה, ורוב האנשים לא חושבים לעומק. לעסו בשבילם את המסר, בעוד שהחדירו להם תת־מסרים בלי שהם בכלל שמו לב".
אילו עוד מסרים כאלה הם הצליחו להפיץ?
"'אתה הראש אתה אשם' הוא אחד כזה", הוא אומר. "אם נפרק את הסלוגן, נבין שהוא מטופש לגמרי. הרי ביבי לא אשם ב־7.10 - החמאס אשם. ביבי אחראי, הרצי אחראי, רונן בר אחראי ואם הראש אשם, אז כל הנ"ל גם אשמים. אבל אף אחד לא מנתח סלוגנים שהונדסו במשרדי אסטרטגיה במיליונים. כשמדובר על איתות מוסרני כמו החטופים, הציבור הימני נופל בזה הרבה".
אז אולי גם אנחנו שטחיים יותר ממה שאנחנו רוצים לחשוב.
"הימין תמיד בא מאהבה, מרגש, מתחושת אחריות ורצון להתחבר, בעוד שבקמפיינים הללו מדובר בציניות רעה של משרדי פרסום תל־אביביים, עם מטרה אחת - להפיל את הימין ולהקים מדינה פלשתינית. מדובר על אנשים בלי ערכים של טוב ורע, אלא רק של היבריס ניהיליסטי חלול בלי טיפת חשיבה על התוצאות".
בתקופת הרפורמה המשפטית הוא יצר את הסלוגן 'אזרח סוג ב'' שהודפס על חולצות ושווק ברחבי הרשת. אנשי ימין רבים השתמשו בו ברשתות החברתיות. "הקרדיט לא עניין אותי. פיזרתי את הרעיון והצלחתי לדחוף את זה מלמטה ומאחורי הקלעים. כאיש קריאייטיב אני לא נמצא בפרונט וזה יתרון מבחינתי. אנחנו כל הזמן צריכים לדחוף את הרעיונות שלנו קדימה. השמאל מרים עמותה על כל שטות ואצלנו אין מי שיעשה את זה. הקריאייטיב הוא יכולת שמשנה את המציאות. אם אני מצליח לקחת את הרגשות של חצי עם ולדחוף את זה למשפט - הרבה יותר קל לסמן את הכיוון".
הוא מצר על כך שבימין יש מעט מאוד אנשי קריאייטיב, דוגמת יותם זמרי ונועם פתחי שהיו קולגות. את קריאת 'הטובים לתקשורת' של אורי אורבך ז"ל הוא מבקש לשנות ל'הטובים לקריאייטיב': "כאיש קריאייטיב, אתה לא מחויב לאף אחד. הקריאייטיב מאפשר לגרפיקאים ולמעצבים לבטא את עצמם ואת הערכים שלהם בצורה טובה יותר ולחזק מאוד את ההשפעה שלהם. הקריאייטיב מביא את הרעיון ומחבר אותו ליכולת המקצועית וזה ממקסם את המסרים ומחדד אותם".
כאנשים דתיים יש לנו מגבלות ביצירה ואולי גם זו הבעיה של הימין.
"תמיד יש מגבלות. גם הגודל של הקנבס וקלידי הפסנתר הם מגבלה. כשעבדתי במשרד הפרסום החרדי אפיקים היו לי המון מגבלות. למשל, כשעשיתי איור של ילד קטן על אופניים ומכנסיים קצרים זה לא אושר וזה בסדר גמור. הייתי צריך לפתור את הבעיה ויצא משהו טוב יותר. המגבלות מביאות לכך שאתה חייב כל הזמן לאתגר את עצמך. גם הומור ימני הוא איתגור, למרות שזה כבר לא באמת אתגר כי השמאל מטופש בצורה בלתי רגילה. הרי מה זה 'לפיד והיפוכו'? בסך הכול חיברו שני קטעים, זה הכול".
לא העת לחיבוקים
"כשאורי אורבך אמר 'הטובים לתקשורת' הוא טעה", טוען רייכרט. "גילינו שהתקשורת חזקה יותר מאלה שניסו להשתלב בתוכה. אני לא יכול לשפוט את העיתונאים הדתיים שיישרו קו עם כלי התקשורת שהם התברגו לתוכם. נותנים להם הרבה כסף וכבוד וזה לא קל. כדי ללכת נגד הזרם צריך עור של פיל ולא לפחד מבעיות פרנסה. אנשים אומרים לעצמם שאם מכניסים אותם לכלי תקשורת גדולים הם צריכים להתנהג בהתאם, כי אם הם לא הכי טובים כמו עמית סגל למשל והם לא יישרו קו - יפטרו אותם. לכן הם בוחרים לדבר על אהבה ואחדות, שזה תמיד נשמע יפה ועובר לכולם בקלות בגרון".
אהבה ואחדות הם באמת דברים נפלאים.
"זה לא מספיק. אתה לא יכול להיות דתי ימני ולאחוז בטענות שמקדמים הפרוגרסיבים השמאלנים, או להעמיד פנים שאתה אוחז בהן. זה לא הולך ביחד. בסוף, להגיד 'בואו נהיה כולם ביחד' זה אומר שיאיר לפיד בשלטון, כלומר כסף לערבים ומוות ליהודים. הגישה שלהם מביאה למוות והגישה שלנו מביאה לחיים, בצורה הכי פשוטה שיש".
תסביר.
"פעולות של השמאל מביאות מוות של יהודים. לא המצאתי את הנוסחה הזאת, אני רק מחדד אותה. יש פה סדר מאוד פשוט וברור שאני בסך הכול משקף אותו. כשהלכו עם רבין קיבלנו את אוסלו ומוות של יהודים. אריאל שרון הלך עם השמאל, עשה את ההתנתקות והביא למוות של יהודים. ככה זה עובד".
יגידו לך שהימין הולך למלחמות שמביאות מוות.
"האם מלחמה יוצרת יותר חיים או פחות חיים?" הוא שואל, "אם אנחנו נלחמים בשביל להגן על המשפחות שלנו, אז זו מלחמה חשובה ונצרכת שמשמעותה הגנה על החיים. אני לא בעד מלחמה, אני בעד להגן על עצמי, בעד לשמור על הכבוד הלאומי, בעד לשלוט ולהראות מי בעל הבית. גם בתוכנו, בתוך הציבור היהודי, אנחנו צריכים לקחת את המושכות".
כלומר?
"אנחנו בבעיה מאוד קשה מול השמאל, כי כשאתה נותן להם מטר הם לוקחים קילומטר. לא לימדו אותנו, את הימין, לשלוט. זה כמובן גם קשור לעובדה שאנחנו מחויבים לערכים ולמוסר והם לא. כשאין טוב ורע, כשאין אמת ושקר, אז אין יציבות בכלום. הם רק רוצים כוח".
זו אמירה חריפה.
"זו האמת. כשאני רוצה לברר עם אדם אם הוא מהשמאל או מהימין, אני שואל אותו "אתה מהטובים או מהרעים?" אם הוא עונה "מהטובים" סימן שהוא מהימין".
ואם הוא עונה שהוא מהרעים?
"אז הוא גם מהימין", הוא מפתיע. "שמאלני יענה לי 'מה זה טוב?'. זה תמיד עובד לי. ככה אני חושף אותם. כימני וכדתי, ברור לי מה זה טוב. טוב זה חיים, המשמעות שלנו זה חיים. תראי את עסקת החטופים, למשל. השחרור ההמוני של המחבלים יביא בהכרח לרצח של יהודים".
אתה מתנגד לעסקה? ממשלת ימין מבצעת אותה.
"בהנחה שלא מדובר פה באיזו אסטרטגיה של טראמפ ונתניהו, וזו אופציה שאני לוקח בחשבון, זו עסקה שגוזרת גזר דין מוות על יהודים רבים. למרות שהיא מבוצעת על ידי ממשלת ימין, היא בעצם מימוש של תפיסה שמאלנית שרואה רק את ההווה ומתעלמת מהעבר ומהעתיד".
עם כל הביקורת החריפה שלו על השמאל, רייכרט חש כי "הטבח היה דרכו של הקדוש ברוך הוא לומר לנו משהו מאוד גדול. בין היתר, הקדוש ברוך הוא לא אוהב שאנחנו רבים. כשאנחנו רבים בינינו קורים דברים לא טובים".
אבל אתה לא חוסך ביקורת מהשמאל ולפני רגע טענת שאהבה ואחדות לא תמיד מספיקים.
"אני באמת לא חזק בזה", הוא מודה, "אני חייב להתעמר באנשים לא טובים". אבל, הוא מבהיר, למרות הביקורת הקשה הוא רואה בשמאל אחים: "ה' חנן אותי בכישרון מסוים שבאמצעותו אני נלחם בהם כי אני חושב שדרכי הפעולה שלהם מסוכנות מאוד. זה כמו אח קטן שמשתולל ומזיק, אי אפשר עכשיו לחבק אותו כי יש לו סכין ביד והוא מסוכן. צריך קודם כול להוציא לו את הסכין מהיד".
יש לך חברים בשמאל?
"יש לי מכרים שמאלנים ועצוב לי לראות מה נהיה מהם, אבל צריך לדעת שעם כאלה אנשים אנחנו מתמודדים. אבידע בכר אמר לאחרונה שאם 7 באוקטובר היה מתרחש ביהודה ושומרון, הוא היה אומר שזה מגיע למתיישבים בגלל שהם גרים שם. כולם יודעים שזה נכון ושאם יהיה טבח אצל המתנחלים, זה לא יהיה אכפת להם כי אתה לא פונקציה בעיניהם. הם לא רואים בנו אחים".
רבים בציונות הדתית יזדעזעו מהדברים שלך.
"החינוך שלנו מבוסס על אהבת ישראל, ולפעמים זה מקשה עלינו לראות את המציאות", הוא אומר. "העיקרון נכון, אבל לא ברגעי משבר כל כך גדולים. אנחנו צריכים לראות מי נמצא מולנו ולבדוק אם הם איתנו או נגדנו. השמאל שתמך בסרבנות הוא איתנו? הם לא אויב, אבל הם אנשים שפוגעים במדינת ישראל כרגע. אתה לא יכול לדבר איתם, כי כשאתה אומר להם בואו נעשה טוב ביחד אתה לא מבין שאין להם את הטוב שלך. זה לא הזמן לחיבוקים, אהבה זה לא תמיד שמח ולא רק טוב ואושר, זה גם יכול להיות קשה. כשאתה צריך לתת תרופה לבן שלך כי אתה אוהב אותו, זה לא נעים וזה חלק מהאהבה. מי שמנסה את החיבורים והחיבוקים עם הצד השני, לא מבין את האירוע".
"תנו לילד לצייר"
החברה הדתית היא די שמרנית ואתה אדם מאוד יצירתי שאוהב לבדוק גבולות. איך הסתדרת בחברה שבה גדלת?
"נכון, יש משהו מאוד מרובע בחברה שלנו, ובמוסדות החינוך לא הסתדרו איתי. אמא שלי הייתה שומעת הרבה תוכחות בטלפון וגם צועקת בחזרה: 'תעזבו אותו בשקט! תנו לו לצייר בשקט בצד, מה אכפת לכם?'. גם היום אני בודק את גבולות השיח וחוטף גם מהצד שלנו".
מה אתה חוטף מימין?
"למשל בנושא החרדים. אני חושב שזה נושא שלא נמצא ברמה של שיח מול השמאל, אלא הוא שיח פנימי ואנשים קצת מתבלבלים". לפני כמה חודשים פרסם רייכרט קריקטורה של ביקורת נגד החרדים כשההדס הערבה והאתרוג לבושים כחיילים המייצגים את המגזרים שמתגייסים ואילו הלולב, שלבוש כחרדי, שואל אותם: "איפה אתם עושים את החג?"
"הציונות ניצחה", הוא אומר. "במדינת ישראל יש הכי הרבה לומדי תורה ולימוד תורה משהיה אי פעם בכל הדורות ואני מאושר מזה. אבל היהדות החרדית לקחה רק דגל אחד ממה שמחבר את היהדות לכלל שלם. יש כמה דגלים והם תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל והחרדים עוסקים רק בתורת ישראל. הם לוקים בחוסר ערבות הדדית שמשמעותה היא לתפוס נשק ולירות באויבים שלנו כשהם נמצאים על הגדרות ובאים להורגנו".
רייכרט מציג עמדה מורכבת ואינו סבור שכל החרדים צריכים להיות לוחמים. את הצעתו ללימוד תורה במסגרת צה"ל פרסם בפוסט ארוך בפייסבוק וכך כתב: "כל נער חרדי המעוניין בחיי תורה, יחויב בגיוס של שלוש שנים ללימוד תורה... הלמדנים יקבלו תנאים של לוחמים קרביים... הלומדים ילמדו עשר שעות ביום, יקבלו אש"ל מלא, היום מתחיל לפני הנץ לטובלים ותפילה בנץ, לאחריה שעת אימון לפני תחילת הלימוד... זו מדינה יהודית".
"אני חושב שבצבא יהודי צריכים להיות חרדים שלומדים מהבוקר עד הערב בפקודה", הוא אומר. "אבל לצערי, גם אם הצבא יהיה כשר למהדרין בכל התחומים החרדים לא יתגייסו, מכיוון שהמשמעות היא להשלים עם העובדה שהציבור הדתי־לאומי צדק ושהציונות צדקה. בשבילם זה אומר להתפרק מהיותם חרדים ושהמודל החרדי ייעלם".
למרות החיכוך שהיה לו עם החינוך הדתי, רייכרט רואה בו דוגמה ומופת לחינוך יהודי, מוסרי וערכי: "הציבור הדתי־לאומי מחנך בדרך הכי נכונה שיש. זה החינוך הכי טוב ליהדות אי פעם, מאז שרבי יהושע בן גמלא המציא את בתי הספר, והתוצאות בשטח מדברות בעד עצמן: אנחנו מצילים את כל עם ישראל בשדה הקרב בגלל שיש לנו את הבסיס הכי טוב של אהבת עם ישראל, תורת ישראל, מדינת ישראל וארץ ישראל".