מורכבות ההסכם עם חמאס ידועה לכל ונשתברו עליה קולמוסים רבים. נודה על האמת הכואבת והמצערת גם לאחר 14 חודשים של לחימה מאסיבית, לא הצלחנו לשחרר עדיין את 97 החטופים הנותרים – אזרחים וחיילים כאחד וגם לזה יש מחיר.
לכישלון המסוים והכואב הזה ישנן סיבות רבות, ביניהן- הלחץ הבינלאומי שהופעל על ישראל, הסיוע ההומניטרי המופרז שניתן לאויב, החשש מפגיעה בחטופים עצמם בפעולה צבאית, האתגרים הטקטיים של לחימה בשטח בנוי וצפוף, והדאגה לשלום חיילינו. זוהי משימה מורכבת מאין כמותה, ועל אף שהוגדרה כאחד מיעדי המלחמה, למרבה הצער, היא לא הושלמה בהצלחה בזמן הארוך יחסית שחלף מאז תחילתה.
הישגים בשטח
עם זאת, ישנם הישגים משמעותיים שאין להקל בהם ראש- השמדנו את רוב יכולות הירי הרקטי של חמאס, חיסלנו את רוב הנהגתו והרגנו אלפי לוחמיו, חשפנו והשטחנו רצועת 1.5 ק"מ רוחב בצמוד לגדר, פגענו קשות במערך המנהרות והתשתיות התת-קרקעיות, הבטחנו שליטה מוחלטת בציר פילדלפי – נקודה אסטרטגית שחובה עלינו להחזיק בה בכל מצב, וגרמנו נזק תשתיתי כבד לרוב המבנים בהם אוחסן ציוד לחימה או ששהו בהם מחבלים.
במקביל, השגנו הישגים בזירות נוספות: חיזבאללה ספג נזק כבד, השלטון הסורי נפל ונצלנו את המצב לפעולה אפקטיבית מתמשכת, ואפילו איראן והחות’ים בתימן חוו את עוצמת תגובתנו. במאזן הכולל, יש בידינו נקודות רבות לזכותנו, אך בזירה התודעתית ובעיקר הפלסטינית – המציאות שונה.
מלחמת התודעה – תוצאות ההסכם בעיני האויב
לצד השמחה הגדולה בהתחלת חזרתם של החטופים, המציאות התודעתית מדאיגה. רבים בעולם הערבי, ובפרט הפלסטינים כאמור, רואים בישראל מפסידה. אף שאינם מכריזים על ניצחון מוחלט, המסר העולה מרוב המדיות הערביות והרשתות החברתיות אותם סרקתי לאחר ההסכם הוא חד וברור- ה”מבצע” של ה-7 באוקטובר נתפס כהצלחה מבחינתם. הם מאמינים שהפתיעו את ישראל, פגעו בה קשות, הם גרמו לישראל לשחרר אסירים "כבדים" מבתי הכלא שלה – תוצאה שהם מציגים כהישג אסטרטגי, במיוחד החמאס שזוכה לתמיכה גדולה בקרב כלל הציבור הפלסטיני.
ציטוטים רבים מהקוראן על “דרך הארוכה”, “המחיר השווה במות השאהידים”, וה"התנגדות" לכיבוש משמשים לתעמולה המהללת את ההתנגדות ומחזקת את תחושת הניצחון. בעיניהם, ישראל אמנם פגעה בהם קשות, אך לא הכריעה אותם.
גם התמיכה הבינלאומית בדרישה להפסקת “רצח העם” בעזה, לצד האשמות על פשעי מלחמה והרעבת הפלסטינים – אשר הוכרו על ידי בית הדין בהאג שהטיל את האשמה הישירה על ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה – הוסיפו לחיזוק הנרטיב הזה. מה גם שבעקבות ההסכם והפסקת האש ומבחינתם, קבלת מלוא דרישות חמאס, הועצמה תחושת הניצחון של החמאס בזירה התודעתית.
מקומם מאוד לראות כמות גדולה של מחבלי חמאס חמושים ומצוידים, נוסעים בטיוטות לבנות בראש מורם, וחלקם אף בפנים גלויות. הם מציגים “שלל מלחמה” בדמות נגמ”שים ישנים ששימשו את צה”ל להרס מתחמי טרור. הריסות הבית בו חוסל יחיא סינוואר הפך לאתר עלייה לרגל. הלעג כלפי ישראל ניכר, והמסר הפלסטיני ברור- המאבק רחוק מלהסתיים.
גם ביהודה ושומרון התחושות דומות. החגיגות על שחרורם של מחבלים קשות מנשוא. במקום חרטה על הטרור והרצח שביצעו, הפוך הוא – הפלסטינים רואים בישראל כובשת אכזרית שביצעה “רצח עם” בעזה, וממשיכים להטיף לשנאה ולמאבק מתמשך, שום מילת חרטה על התקיפה שלהם ב 7/10.
כל אלו כאמור, עלו והתעצמו מיד לאחר החתימה על ההסכם.
נדרשת הכרעה ברורה – שינוי דיסקט ופעולה חד-משמעית
על רקע המציאות הדואבת הזו, ניתן עכשיו קצת יותר להבין את החששות שעלו כאן על ביצוע העיסקה בצורה כזו, רף השיקולים בעניין לא היה רק שרידות הקואלציה…
ישראל חייבת לשנות דיסקט באופן מהותי ומהיר. ככל שהפלסטינים בעזה משקמים הריסות ובצילם גם מנהרות, ככל שיש חשש קטן כגדול לשחיקה בטחונית כל שהיא קלה כחמורה, ישראל תהיה חייבת לחדש את הלחימה בעזה באופן מיידי ולשהות בה באופן פעיל. אין לצפות מהעולם, לא מאמריקה וכמובן שלא מהרשות הפלסטינית ובוודאי שלא מחמאס שיושיעו אותנו, לא ביהודה ושומרון ולא בעזה, ואין להסתמך על הסכמי שלום מדומים שכשלו בעבר. האשליה של “שתי מדינות לשני עמים” ממשיכה לשרוד רק בזכות קונספציות שגויות שהמערב אוחז בהן, בעוד שהפלסטינים מאמינים רק במדינה אחת – שלהם. בין הירדן לים.
ישראל נדרשת להפגין כוח משמעותי ושיטתי, ולפעול בבירור למימוש ריבונותה ביהודה ושומרון, ללא מקום לפרשנויות או חוסר בהירות. כל פעולה צריכה לשדר מסר חד – ישראל קובעת את עתידה בעצמה, והיא לא תאפשר עוד מציאות של טרור, פרובוקציות או אשליות על נסיגות נוספות.
לא ניתן להמשיך במדיניות של “נתינת הלחי השנייה” לאחר שהנגיסה בלחי הראשונה כבר הותירה אותנו פגועים. הצד השני אינו מתבלבל – הוא מבין היטב את יעדיו הפונדמנטליסטיים ופועל להגשמתם ללא פשרות.
המציאות ברורה ומחייבת אותנו להתפכח במהרה. יש לפעול בנחישות ובעקביות, בזירה הבינלאומית ובשטח עצמו, לגיבוש אסטרטגיה שתבטיח את ביטחוננו ותחזק את ריבונותנו. רק כך נוכל להבטיח הכרעה תודעתית מול אויבינו ולהבטיח שישראל תמשיך לעמוד איתנה מול כל אתגר ולשמור על עתידה. המלחמה הזו עדיין בעיצומה.