"לא ניצחנו אבל גם לא הובסנו, זו מלחמה בת 150 שנה, משחר הציונות. חטפנו מכה קשה מאוד, אבל גם הציר שנגדנו הוחלש מאוד בשנה האחרונה", כתב השבוע העיתונאי יאיר שרקי.
שרקי אומנם צודק בכך שהמלחמה היא משחר הציונות, אך טעה "מעט" בתאריכים.
הציונות שלנו מתחילה אצל אברהם אבינו שמצטווה על ידי הקב"ה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", לפני יותר מ־3,700 שנה. המאבק שלנו עם ישמעאל מתחיל עוד בימי אברהם אבינו, ונמשך לאורך 1,400 שנות אסלאם. בניגוד לשקר הנפוץ שלפיו היהודים חיו בארצות האסלאם בתנאים טובים יחסית, אם בתור הזהב ואם בתקופות מאוחרות יותר, הרי שבמציאות הרמב"ם כותב באיגרת תימן: "ולא עמדה על ישראל כלל אומה יותר צוררת ממנה, ולא היה מי שהפליג בהכנעתנו ובהשפלתנו וחיזוק שנאתנו כמותם". תיאורים רבים מתקופות אחרות של מבקרים בארצות האסלאם מאששים קביעה זו (בספרה של בת יאור 'הד'ימים - בני חסות: יהודים ונוצרים בצל האסלאם').
נכון שגם הציר שנגדנו הוחלש מאוד. אבל בדיוק על כגון זה אמרו חז"ל: "כל מי שמתחיל במצווה ואינו גומרה קובר אשתו ובניו". דווקא כשהאויב מלקק את פצעיו יש לסיים את המלאכה ולא לתת לו להתאושש. מי שנותן לאויב להתאושש ואינו מסיים את המצווה, עלול חלילה לקבור יהודים רבים בעתיד.
עסקת החטופים מזכירה במובנים רבים את עבודת המולך. בעבר לא הבנתי לעומק את פולחן המולך הקדום: המוטיבציה של עובדי האלילים להקריב את בניהם כדי לרצות את האלים הייתה לא ברורה די הצורך. בעקבות שיחה עם יהודי אחד, הבנתי: האדם מקריב את בניו, כלומר את העתיד, לטובת עצמו, לטובת משפחתו ואף לטובת החברה, כלומר לטובת ההווה. זה בדיוק הסכם הכניעה שעליו חתמה ממשלת ישראל עם הצורר החמאסי, הקרבת העתיד הקרוב והרחוק על מזבח ההווה. הקרבת העתיד מבחינת העצמאות המדינית של ישראל, מבחינת המוטיבציה לשרת במילואים, מבחינות צבאיות וכלכליות נוספות, וכמובן מבחינת הטרור שיתגבר והדם הרב שיישפך. לא עכשיו, אלא בעתיד.
במסגרת הסקירות הביטחוניות של צה"ל בישיבת הממשלה, מתברר ש־82 אחוזים מהמשוחררים בעסקאות הקודמות חזרו לטרור. לפי הצהרותיהם הלוחמניות של המרצחים שמשתחררים בעסקה הנוכחית, הם ממש לא מתכוונים לגרוע מהסטטיסטיקה הרצחנית. באותה ישיבה הודה ראש הממשלה שעסקת שליט הייתה טעות, דברים שכמובן לא מנעו ממנו להמשיך את העסקה הנוראית הזאת.
לראש הממשלה הצטרפו נביאי השקר מהסיעות החרדיות, שהבינו שכל עוד יש מלחמה ויש הרוגים, אין סיכוי לחוק הגיוס. ובמילותיו של אריה דרעי מיד לאחר שחרור החטופות: "יש עוד משימות גדולות בממשלה. יש לנו את חוק הגיוס, שהוא הדבר הדחוף ביותר שצריך לעשות עכשיו". עולם תורה מעוות, שיודע לטהר את השרץ בק"ן טעמים, ובמסגרתו פיקוח נפש עתידי אינו נחשב בהלכה כפיקוח נפש. "כל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון", אמרו רבותינו במסכת אבות.
במקום לשים מצור על רצועת עזה עד לכניעה מלאה, בחר ראש הממשלה ללכת בדרכו של אחאב ולשחרר מחבלים. תגובתו של הקב"ה לאחאב הייתה נחרצת: כיוון ששחררת את מי שהיית צריך להרוג, אתה ועם ישראל תשלמו את המחיר.
אך למרות הנזק העצום לעם ישראל, אנחנו רואים בעינינו את הסיוע משמיים לעם ישראל. תרחישי האימה שלוו בכותרות ענק בעיתונים על רבבות הרוגים, פצועים וטילים מדויקים על מגדלי מגורים במרכז תל אביב, הומרו במציאות למכת מחץ נגד חיזבאללה וקריסתה של סוריה. ברוך השם, אף אחד מתרחישי האימה לא התממש בפועל, לא משום שהם היו שגויים מיסודם, אלא מפני שראינו ניסים בעינינו. מסיבה זו, על אף העסקה הנוראית, עלינו לזקוף את הראש מול אויבינו. ואם בכל זאת ראש הממשלה יחליט לדבוק בדרכו של שאול המלך ויימנע מלהשמיד את עמלק, יבוא אחריו מנהיג אחר, שילך בדרכו של דוד המלך. מנהיג שאינו הולך שבי אחר רחשי הציבור אלא מוביל את העם, נלחם בשם ה' ובשם עם ישראל בעוצמה וללא מורא עד הניצחון.
הכותב הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר אור וישועה