לא צריך להכביר מילים על חשיבותה של חיפה אשר בעטיה היא מטווחת רבות מאז תחילת המלחמה באיראן שנפתחה במבצע 'עם כלביא'.
המטח בתחילת השבוע, הפגיעה בבתי הזיקוק אשר הביאה למותם של שלושה יהודים, מטלטלת את כולנו. החרדות עולות באופן טבעי, ואיתן האתגר להמשיך ולשמור על רוח איתנה. וכאן עולה השאלה: כיצד התחושות שלנו בימים האלה צריכות להיראות? על מה עלינו לחשוב? התשובה, לדעתי, נעוצה בגודל השעה ובפרספקטיבה שאנו בוחרים לאמץ. אם נצמצם את המבט אל האבדות, הפגיעות והנזק, אנחנו תמיד נישאר עם תחושות השואבות אותנו מטה - ואין בכך בכדי להמעיט חלילה מהכאב הגדול על הנופלים ובני משפחותיהם.
אבל אם נבחר להסתכל באופן רחב יותר, נתבונן בתמונה הגדולה, וניזכר בהיסטוריה שלנו - נקבל פרופורציות אחרות לגבי המלחמה ומחיריה. במלחמת ששת הימים, לדוגמא, היו לנו אבדות רבות יותר, כ-700 הרוגים בשישה ימים, ולמרות זאת שום דבר לא מעמעם את הניצחון הגדול אותו אנחנו זוכרים לדורי דורות, עם כל הקושי והאובדן. ברוך ה', באופן מפתיע, מסתבר שהיכולות של עם ישראל אדירות מול אויביו, הצבאיות, הטכנולוגיות, האוויריות ועוד רבות. הכיוון היום אחר לחלוטין - מאיום קיומי וחשש אמיתי לאובדן מדינת ישראל, שהיה נחלתם של לא מעטים בציבור, לגריעת כלל היכולות של אויבינו באשר הם, יהיו היכן שיהיו.
מתוך המבט על גודל השעה והביטחון בה', החלטנו בישיבה שלנו לא לפזר את התלמידים, אלא להיפך: להגביר את הפעילות בלימוד התורה ובשטח. לימוד התורה הוא מקור העוצמה הלאומית שלנו, והמחזק אותנו לצד פעילותם של כוחות הביטחון. למרות שרבים מאיתנו, רבנים ותלמידים, מגויסים לחזית - הישיבה ממשיכה להיות עוגן תורני, חינוכי וקהילתי. גם במלחמת לבנון השנייה היינו המוסד התורני היחיד שתיפקד במלחמה, ואף סייע לפיקוד העורף. כך גם הפעם, הישיבה פתחה את שעריה כדי לעזור לאנשים שהמציאות מקשה עליהם, וביתר שאת, לסייע לנוער שנכפה עליו להתחיל את החופש המפוקפק הזה קודם זמנו, לשבת ולדבר איתם, ללמוד איתם, לעודד אותם ולהפיח בהם תקווה.
אנו לא מכירים במונחים סקטוריאליים מפרידים בעיר, אלא פועלים עם כולם ולמען כל עם ישראל. בניגוד לאחרים המנסים לפלג, אנחנו רואים עם אחד, עם ייעוד משותף. חיפה היא מקום אסטרטגי, מכמה בחינות, אך עלינו להבין שארץ ישראל כולה היא מקום אסטרטגי ממדרגה ראשונה - מרכז העולם המחבר בין שלוש יבשות, ועל כן מאז ומעולם כל הכובשים הגדולים ניסו להגיע אליו, ויתר על כן, ישראל היא המרכז הרוחני של העולם. ואם כן, זה דורש מאיתנו לפעול בהתאם לגודל השעה ולייעודנו הנצחי. עלינו לשאוב כוחות גדולים לפעול, ללמוד ולחזק את הרוח. אור התורה לא יכבה וממשיך להאיר את דרכו של עם ישראל, מחזק את העורף ומפיח תקווה לכל העם כולו.
הכותב הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר 'אור וישועה' בחיפה