אבינעם הרש, פרויקט 252
אבינעם הרש, פרויקט 252צילום: אוריאל בן יצחק

הבוקר דיברתי עם אבא מודאג שלימדתי את הבת שלו לפני יותר מארבע שנים. הוא שיתף אותי שהשנה הם אמורים לחגוג בת מצווה לילדה שלהם אלא שבמקום להתרגש ולשמוח הוא ואשתו אובדי עצות בגלל שהם יודעים שהם לא מסוגלים לעמוד בהפקות הענק המטורפות של ההורים הראשונים שחגגו כבר בת מצווה לילדות שלהם.

בהתחלה לא הבנתי על מה הוא מדבר ושאלתי: "מה זאת אומרת מטורפות? כולה בת מצווה. שוכרים אולם, כיבוד, שירים ומיצינו לא?".

ואז הוא הסביר לי שאני חי בסרט והיום יש הפקות ענק שכוללות: עיצוב אולם, ומנות מושקעות, בר ובוק ודי ג'יי ואני שומע אותו ולרגע חשבתי שהבת שלו הולכת להתחתן כי זה אשכרה נשמע כמו חתונה...

ובגלל שרצה הגורל וכל חמשת הנערות שכבר עשו נולדו כנראה להורים ששדדו בנק או מגדלים בהצלחה עץ דולרים בחצר הבית שלהם, הילדה שלו בלחץ ובחששות שהיא הולכת באירוע המשמח בחיים שלה להתפדח בגלל שלהורים שלה אין עכשיו 60.000 ש"ח פנויים להוציא על הבת מצווה שלה ומבחינתה כבר לבטל הכול

שאלתי אותו אם הוא ניסה לדבר עם המחנכת והוא ענה לי שכן, אבל לצערה אין לה מה לעשות כי ההשפעה של בית הספר מוגבלת ואנחנו חיים בסופו של דבר במדינה חופשית וכל הורה רשאי לחגוג לילדים שלו איך שהוא רואה לנכון

ורק נזכרתי בהורה אחד, אמיד במיוחד ובעל מפעל גדול בירושלים שחגג את הבת מצווה של הילדה שלו באולם ממוצע לגמרי ושמענו מהמחנכת שכל האירוע היה בסימן פשטות גדולה ביותר למרות שכולנו ידענו שמצד המשאבים שלו הוא יכל בקלות להטיס את כל החברות של הבת שלו ליורודיסני וכשהתפלאנו בחדר הQמורים על הפשטות, ענתה המחנכת של בתו שההורים אמרו לה:

"כשאנחנו חושבים על הרף של הבת מצווה של הבת שלנו, אנחנו גם חושבים על ההורים שאין להם את אותם משאבים ואפשרויות להרים עבור הבת שלהם את אותו אירוע. אז אנחנו מעדיפים שהאושר והשמחה של הילדה שלנו יגיע בדרך אחרת ולא יהיה סחוט מהדמעות והעצב של הילדות שאין להם".

ובכל פעם שאני שומע על הורים עשירים שמרימים הפקות ענק של שופיני לילדים שלהם ולא חושבים על כל ההשלכות ועל ההרס שהם גורמים בהצבת הסטנדרטים הבלתי אפשריים האלו, אני רק יותר מעריך את ההורים העשירים האלו שידעו שגם אם אתם עשירים כקורח יש דרכים אנושיות יותר לגרום אושר ושמחה לילדים שלך מאשר לדרוך על ילדים שאין להם.

האבא הסכים לפרסום המקרה לתועלת הרבים

וככל שאני חושב על העניין אני מבין שהמשפט של האבא המתוסכל נכון: לבית הספר באמת אין השפעה על קביעת ועיצוב המדיניות של התלמידים אחרי שעות בית ספר.

אבל להורים יש.

ובדיוק כמו שההורים מתארגנים על שבתות קהילה וכל מיני דברים שקשורים לילדים שלהם בשעות אחר הצהריים, היה מקום לחשוב על התארגנות שקשורה לכל מיני נורמות שיהיו מקובלים על כולם ובכל זאת לא יגרמו מפח נפש להורים שאין להם.

ברור לי שיהיו כמה הורים שיש להם שירימו גבה ויזעקו: אבל אנחנו במדינה חופשית. מה זה השטויות האלו? ואם בא לך שהבת שלי תצא מתוך צדפה בבת מצווה שלה או תשתלשל מתוך מסוק...אז ככה גם יהיה ואף אחד לא יוכל להגיד לי כלום!

ובכן, הכול נכון. אף אחד באמת לא אמור או יכול להכריח.

ובכל זאת אשאל את ההורים האלו: האם אתם מוכנים לוותר על המתנה הגדולה ביותר שאתם יכולים להעניק לילדים ולילדות שלכם?

מתנת המודעות וההטמעה של התובנה הכל כך פשוטה ועוצמתית הזו:

למרות שההורים שלנו יכולים ומסוגלים לקנות לנו את השמיים והירח, הם בכל זאת בחרו להפיק אירוע הרבה יותר סולידי וצנוע מתוך התחשבות וראיית אחר.

ותהיו בטוחים הורים יקרים, שאת המתנה הזו, הילדים שלכם ייקחו עד מאה ועשרים!

מזל טוב! 😊