ערב השחרור של התצפיתניות התקשר אליי חבר נסער וביקש שאשמיע קול ברור על העיוות הנורא שמתרחש לנגד עיננו.
עם כל השמחה וההתרגשות על שחרור אחיותינו הגיבורות עולה שאלה מוסרית גדולה, היתכן שחיילות לפני אזרחים? הרי המסוגלות של חיילים לעמוד בתנאי שבי גבוה יותר, הם לוחמים שעוברים הכשרה מיוחדת, פיזית ומנטלית הנקראת סדנת שבי.
והרי אבירי השוויון קדחו ממוחם ההוזה למוחנו כי אין שום הבדל בין גברים לנשים, ושבנות יכולות לעשות הכל כמו בנים, ואבוי למיזוגן שיהין להטיל ספק באכסיומה קדושה זו.
והנה המציאות טופחת על פני כולנו, חיילות משתחררות לפני אזרחים, לפני הומניטריים.
אמרתי לחברי שהוא לא צודק , נשים ולא משנה תפקידן קודמות לגברים על פי ההלכה.
מעבר לכך אך אין זה דבר הנשמע לתקוף עכשיו את אבירי השוויון כי עכשיו לא הזמן למחלוקות, עכשיו הזמן לאחדות, עכשיו נשמח על כל נפש שמשתחררת מציפורני הרשע החייתי.
החרשתי, עד שהראה לי חבר אחר, ציוץ הזוי של דובר צה"ל אבי בניהו וזה תוכנו:" במשך שנים גם בלשכת שר הבטחון וגם במטה הכללי של צה"ל, השתתפתי בלא מעט דיונים בנושא שירות חיילות ביחידות לוחמות. המחסום היה תמיד האפשרות שחיילת תיפול בשבי. זה החל עם נשים לטייס והלאה, והנה ברוך ה' עברנו גם את זה, בעיקר הן. הגיבורות. אין עוד דיון על שירות נשים בתפקידי לחימה."
באמת? מר בניהו, זה כל כך ברור עד שאין דיון? אז למה הן לפני אזרחים?
התשובה כל כך פשוטה, כי הן נשים, ונשים בשבי זה הרבה יותר נורא מגברים, כן הן גיבורות וטוב ששחררו אותן לפני גברים, כי מקבלי ההחלטות לא התבלבלו מהזיות פרוגרסיביות של שוויון מדומה.
מר בניהו תתעורר, גם לשיטתך זה לא נאור ולא אינטלגנטי לפגר אחרי אמריקה, שבעידן החדש של טראמפ משתחררת מכבלי הפרוגרס שהורס אותה מבפנים.
הדיון נגמר, המציאות אומרת נשים לא יכולות להשתלב כלוחמות, די להקריב את בנותינו הצעירות על מזבח הפרוגרס.