הפסיכולוג החינוכי ד"ר יוסי ארנרייך הפיץ באחרונה דף עמדה מקצועי העוסק בסוגיה המורכבת של התמודדות בני משפחות שכולות עם מחירה של העסקה לשחרור החטופים הכרוך בשחרורם של מי שרצחו ופגעו ביקיריהם ובהם.
בראיון לערוץ 7 מספר ד"ר ארנרייך על המורכבות שבה מתייחסים בני משפחות שכולות לעסקה כאשר סביבם שמחה גדולה על שובם של החטופים כפי שהיא באה לידי ביטוי בתקשורת ובציבוריות הישראלית, בעוד הם עצמם חשים תחושה קשה וכבדה לנוכח שחרור המחבלים. "אדם שאיבד את ילדו בפיגוע, ילד שאיבד את הוריו בפיגוע ומבצע הפיגוע משתחרר, עבורו זה החלק המאיים של העסקה, חלק מאיים ומערער מאוד ונמצא אותו מבולבל, האם אני אמור לשמוח כי זה מה שקורה סביבי, האם לרגש הטבעי שלי ולכאב שלי במקביל לשמחה יש מקום? זה מה שהוא שואל את עצמו ומצריך התייחסות. זו הייתה נקודת המוצא שלנו, לחשוב איך מתייחסים לקבוצה לא קטנה באוכלוסייה".
ארנרייך מציין כי בקבוצה זו של נפגעים כלולים רבים מרבדים שונים ומגילאים שונים, שכן מדובר במחבלים שרצחו לאורך שנים רבות וקרבנותיהם הותירו אחריהם מעגלי קרבה שונים ורבים, הורים, ילדים, אחים, שכנים וחברים. "אותם שנפגעו ומוגדרים כנפגעי עבירה ופעולות איבה מגלים שמי שפגע בהם חופשי כעת, ובנקודה זו משהו נסדק ונשבר, לא בקול רעש גדול, אצלו בבית ובינו לבין עצמו".
לדבריו, נוצר אצל אותם נפגעים ערעור באמונה שהעולם צודק, אמונה החשובה מאוד לאישיותו של האדם כבר מגיל צעיר כאשר הוא מפנים שיש תגמול למעשיו, מעשים חיוביים ייענו במענה חיובי ולהיפך. לבד מכך כאשר האדם יודע שמי שפגע בו ייענש, הדבר נותן לו תחושה של הוגנות וביטחון מאחר והדבר מחזק את התחושה שהפוגע לא יעשה זאת שוב, והערעור על כך קשה מאוד.
לזאת מתווסף החשש והפחד של נפגעי טרור מעצם חזרתם של מחבלים לבתיהם אחרי שפגעו במקומות שונים ברחבי הארץ. ארנרייך מציין כי גם לו יצויר והיה לסיכון הביטחוני מענה וניתן היה למנוע אותו באופן כזה או אחר, עבור ילד לנתון הזה אין משמעות ותחושת הביטחון שלו נפגעת, הפחד מצטרף להתעוררות תחושת כאבדן והכאב שנמצאים בתוכו לצד תחושת אבדן הצדק הסודק את האמון במערכת השכר והעונש.
"תפקידנו כמבוגרים, כאנשי מקצוע המכוונים אנשי חינוך הורים ורשויות, הוא לשים לב לכך שמדובר באוכלוסיה נזקקת להתייחסות שהיא מאוד חשובה", אומר ד"ר ארנרייך.
קבוצת מנסחי דף העמדה שהוביל ד"ר ארנרייך ביקשו לתת מענה לחסר בהתייחסות כלפי אותה אוכלוסיה ולהעניק להם תחושה שאינם לבד. בהמשך מבקש דף העמדה לתת מענה לסעיפים השונים באופן ממוקד.
המענה הממוקד מתחיל במתן תחושה שהחשש והבלבול נורמאליים ומובנים, שטבעי לשמוח עם שחרורם של בני עמנו מהשבי ועם זאת לחוש כאב על המחיר הכרוך בכך, "לגיטימי שאתה מרגיש את שני הרגשות בו זמנית". בנוסף יש להזכיר שהצדק נותר בעולם ולא כל המערכת התפרקה. "האירוע הזה יכול להיות עבורך קשה ומטלטל אבל עדיין יש מערכות מתפקדות במשפחה, בסביבה, במסגרות השונות, יש דברים שנמצאים בשליטתך". ארנרייך סבור שהפניית תשומת הלב לאפיקים הללו מעניקה לילד או למבוגר תחושה שהמרחב גדול יותר ממה שקורה לו כעת.
גם תחושת חוסר ההוגנות וחוסר הביטחון צריכה התייחסות. מאחר ומדובר בתחושה ניתן לכוון את התייחסותו של הילד החושש על מנת שלא יפתח התנהגויות שאינן בריאות עבורו, ויבחר במענה אחר ושונה, הבריא לו ולנפשו גם כאשר הוא חש לא בטוח. "אנחנו צריכים לדבר אתו בצורה פתוחה שבעולם יש דברים הוגנים ויש שאינם הוגנים. אנחנו כואבים את חוסר ההגינות ולנו מותר לדרוש יחס הוגן כלפינו, לדרוש עונש למי שצריך לקבל עונש".
החיפוש אחר הצדק משמעותי מאוד עבור המתבגרים שאם יגיעו למסקנה שאין צדק בעולם הם עלולים לחוש שאין עוד ביטחון בעולם, אין עוד טעם לתת אמון במוסדות ובחברה. משום כך יש להפנות את תשומת ליבם למקומות שבהם האמון עדיין קיים.
ערך נוסף שיש לטפח, אומר ד"ר ארנרייך, הוא ערך התקווה, ההבנה שלצד הקשיים והכאב יש לנו את הכוח להפוך את העולם לטוב יותר. "אם יש משהו שילד ואפילו מבוגר יכול להיאחז בו, זו התקווה. כמו שאני מקווה שכל החטופים יחזרו, אני גם מקווה שמי שיקיריהם נפגעו יוכלו לצלוח את התקופה ולצאת ממנה חזקים יותר".