שרי מנדל, אמו של קובי הי"ד שנרצח עם חברו יוסף איש-רן לפני כמעט 24 שנים בידי מחבל בוואדי תקוע הסמוך לישובם, הקימו לזכרו של בנה את קרן רובי מנדל לרווחת משפחות שכולות.
בראיון לערוץ 7 היא מספרת על דרכי ההתמודדות עם השכול עם צאת ספרה החדש, השני בעברית שהיא מוציאה לאור, המגולל את המסע שעברה משפחתה לאחר הרצח.
מנדל מציינת ומזכירה כי ספרה הראשון התמקד יותר בהתמודדות האישית שלה בשנה הראשונה שלאחר הרצח ועל שלבי החוסן מתוך הבנה שהעיסוק הרגיל בחוסן אינו נוגע לחוסן רוחני הנדרש כל כך בשעות משבר.
"הייתי שקועה באבל במשך שנה. בכיתי בכל יום. זה היה חמש שנים אחרי שהגענו לארץ", היא אומרת ובספרה היא מספרת גם על תחושות אשמה שליוו אותה על כך שהביאה את המשפחה לארץ, "אני חושבת שאם הייתי יודעת הייתי נשארת בארצות הברית, אבל אין לדעת".
השלב הראשון בהתמודדות הוא שלב הכאוס, אומרת מנדל, "בכאוס אין מה לעשות, אין מתכונת לשרוד, אבל באותו זמן הקהילה של תקוע נכנסה ותמכה בי, וכשלא היו לי כוחות הם נתנו לי כוחות. השלב הראשון עבורי היה שבירה לגמרי, ומזה עליתי בעזרת הקהילה והחברות שלי. הם הגיעו כמעט בכל יום והם היו המשפחה שלנו. הם דאגו לי".
"השלב הבא הוא הבחירה. כל אדם יכול לבחור בכל יום משהו שהוא יוכל לעשות שיעזור לו, אבל הצעד הראשון עבורי היה היכולת לקבל ולא לתת. לא יכולתי לתת. במשך כמעט שנה לא היו לי כלים לתת. הכלים היו שבורים. גם האגו שבור. צריך כלי גדול יותר כדי להכיל את זה", היא אומרת ומגדירה את החסד כשלב נוסף של ההתמודדות. "היה לי צורך לתת הלאה את כל החסד שקיבלתי. כך הפכתי לגדולה יותר, כי קיבלתי הרבה כל כך מהקהילה". האתגר היה להיפתח לקבל "כי קבלה הוא הצעד הראשון. אחרי שאת מקבלת כל כך הרבה זה טבעי לתת והנתינה היא הדרך לריפוי".
שרי ממשיכה בשלבי ההתמודדות אל השלב הבא, שלב היצירתיות. "לכל אדם יש משהו שהוא יצירתי בו. אם אחת אמרה לי שאני יכולה לכתוב ולהביע רגשות, ואמרתי לה שהיא מציירת וגם היא יכולה להביע כך את מה שבלב שלה. בלי יצירה נמצא את עצמנו תקועים וזה יכול לגרום לנו לשקוע ולא לצאת מהמשבר, ואני יודעת כמה קשה לצאת מהסיפור הזה".
"הרגשתי שאני סוחבת אלפיים קילו על הגב שלי, ולא יכולתי לצאת מזה. לפעמים בעלי סחב את זה ואז הרגשתי יותר משוחררת, אבל מדובר בעומס גדול כל כך, זה לא קל וצריך למצוא קהילה שיכולה לתמוך בך, אם אין לך". בקרן שהקימה, קרן קובי מנדל, מקימים את אותן קהילות עבור זוגות ובודדים המתמודדים עם האבדן והשכול. "כשאני רואה שהם מגיעים, אני יודעת שהם יהיו בסדר. אפשר להפוך את מה שהרס לבנייה של האדם והקהילה, בסיפור שלנו הפכנו את זה לחסד", היא אומרת ומגדירה את התהליך כמהלך קדוש.
"אני רואה את מה שקורה לעם ולארץ, את כל הסבל והכאב ומרגישה שאנחנו במסע של משהו קדוש שלא יודעים מה יהיה בסופו, אבל כל התמיכה והאהבה שנותנים ומקבלים מביאים אותנו להיות ביחד", אומרת שרי מנדל.