בוועדת החוץ והביטחון החליטו השבוע להסיר את הכפפות ולשים את כל האינטרסים על השולחן.
ממילא כבר נראה שאף אחד לא רוצה להסתיר אותם.
המפלגות החרדיות רוצות לצאת עם כמה שיותר פטור בכמה שפחות קנס, הדתיים ממפלגות הקואליציה רוצים להראות שהם פועלים למען הציבור אבל לא ממש רוצים לזעזע את הרפסודה, ובליכוד רק רוצים להעביר חוק ובחייאת שכל הכאב־ראש הזה יעבור כבר.
את האינטרס של הציבור המשרת, שכולם יסתדרו זה עם זה ויעבירו חוק שיש בו בשורה, שומעים בסוף מפי ארגונים שונים, כשרמת הקשב יורדת בשעה שהדיונים נכנסים לשעות הצהריים.
אני משרת כמפקד טנק בגדוד שריון כבר 270 ימי מילואים מתחילת המלחמה. בתפקידי הנוסף אני אחראי לכוח האדם בפלוגה. ומה אני אגיד לכם, לאדם שנשאר כבר אין ממש כוח.
מצוקת כוח האדם זועקת מכל פינה, וזה מובן. לשלב משפחה במילואים זה כמו שמן ומים, תמיד משהו יצוף. הפלוגה שלנו התברכה במגוון גדול של דתיים, שמתברכים במספר גדול של ילדים. ובניגוד לילדים בשגרה, במילואים כל המרבה הרי זה מסובך. כבר עכשיו ניכרת בכל יחידות צה"ל ירידה בהיקף ההתייצבות, כך שנטל השירות נופל על עוד פחות אנשים ממה שהוא ממילא. דווקא בשעה זו אנו צריכים יותר אנשים איתנו תחת האלונקה.
הדרישה לגיוס אפקטיבי של בני ישיבות נובעת משני טיעונים עיקריים. הראשון הוא הצורך הגדול בכוח האדם. ראש אכ"א, האלוף בר כליפה, הכריז בוועדה כי יש צורך בעוד כ־10,000 לוחמים. השני הוא תיקון העוול ההיסטורי מקום המדינה והמצב כיום, שיש ציבור שמתוך אידיאל לא משרת בצבא. התירוץ של "אנו לומדים תורה למען עם ישראל" לוקה בפירגון יתר, ואינו תקף נוכח לימוד התורה של הציבור הדתי שגם לומד וגם משרת.
המתווה של שר הביטחון הוא בעצם רשימת עקרונות ולא חוק ממשי. הוא לא מציע פתרון טוב דיו לבעיית כוח האדם ולא משית אחריות אישית על המשתמטים, אלא רק במסגרת הציבור. כלומר, ככל שלא תהיה עמידה ביעדים המקילים גם כך, רק אז יושתו הסנקציות על כלל הציבור, גם על אלו שישרתו. אבל מה אפשר לצפות ממתווה שהושת עליו דין רציפות מהממשלה הקודמת?
בחודשים האחרונים התאספנו כמה ארגונים, כולל חרדים, לכתוב הצעה חדשה שתיתן מענה טוב יותר, והיא מונחת כרגע אצל חברי הוועדה. ההצעה כוללת ארבעה עקרונות חדשים שמשנים את המצב הקיים. הראשון, כולם ישלימו צו ראשון עד קביעת פרופיל. השני, התליית הטבות משמעותית, לפרט ולמוסד, עד הגיוס, והטלת סנקציות אישיות נרחבות על מי שלא מתייצב. השלישי, הקמת ועדות שיפקחו על הגיוס ועל שמירה על אורח החיים החרדי בצבא. אין לנו עניין בשינוי אורחות חייו של אף מתגייס. הרביעי, מתן תמריצים למתגייסים ולמוסדות כדי שיוכלו להדביק את הפער הנוצר מהגיוס, אם ירצו.
את הפירוט של ארבעת העקרונות האלה קצרה פלטפורמה זו מלהכיל. האם המתווה מושלם? לא. האם יש כאן פשרות? בוודאי. אבל אנו מאמינים שהוא ישפר מאוד את המצב הקיים. ובעיקר יש כאן בשורה. כמו שאנו התאספנו, התדיינו, התווכחנו, וניסחנו הצעה כזאת, גם חברי הכנסת שלנו יוכלו לקפל חזרה את האינטרסים מהשולחן ולדון בפרטים של ההצעה ברצינות. לזיכוי הרבים.
אנו הדתיים, דרך ישיבות ההסדר והמכינות, גדלנו על גם וגם. גם ללמוד תורה וגם להשתתף בחיי המדינה, באותה הדבקות והאמונה. אנו לוחמי המילואים, ידענו להילחם ולדחוס את עצמנו לסרבל וללחימה, ולהתעלם מכך שחברנו לנשק נמצא אולי רחוק בצד השני של המתרס החברתי. זוהי שעתנו היפה ושעתו היפה של עם ישראל, ואנחנו רוצים גם את הציבור החרדי שם, יחד איתנו. מנהיגי ציבור יקרים, מוכנים להידחס גם?
הכותב הוא חבר פורום המילואימניקים הדתי־לאומי